mako
פרסומת

השתמשנו בשליה כמכונת לב-ריאה": התינוק שניצל בבית החולים איכילוב

רגע לפני שתעלה על המסך עונה נוספת ומרגשת של "בייבי בום", פרופסור יריב יוגב מנהל בית החולים "ליס" שיתף על סיפור מרגש במיוחד ב"חדשות הבוקר". המקרה אומנם לא קרה בזמן הצילומים, אך תינוק עם מום נדיר ניצל בהליך רפואי מסובך במיוחד: "הייתה אופוריה, אנשים מחאו כפיים"

דסק קשת 12
mako
פורסם:
פרופסור יריב יוגב ותינוק באילוסטרציה
צילום: חדשות הבוקר, קשת 12
הקישור הועתק

פרופסור יריב יוגב הוא מנהל בית החולים "ליס" ליולדות באיכילוב, וגם אחת הדמויות הבולטות בסדרת הדוקו-ריאליטי "בייבי בום" שחוזרת למסך (הערב, אחרי החדשות, קשת 12). בפאנל של "חדשות הבוקר" עם ניב רסקין, שיתף הפרופ' על ההתרגשות לקראת חזרת התוכנית וגם על מקרה נדיר שקרה השבוע בבית החולים, של תינוק עם סיבוך מולד ומסכן חיים שניצלו חייו: "היום מתחילה העונה השנייה ואני חושב שזו דרך נהדרת לראות משהו אופטימי ונחמד שכולם יכולים לראות. זה משלב סיפורים מדהימים ומרגשים, ומראה גם הצצה על בית החולים ליס והמיילדות שלנו. זה גם מתקשר לסיפור מדהים שהיה אתמול".

יוגב המשיך ושיתף על המקרה הנדיר בו טיפלו בבית החולים: "אתמול בבוקר בית החולים 'איכילוב' כולו, החל ממחלקת הרדמה, אף אוזן גרון ילדים, טיפול נמרץ ילדים, חדרי ניתוח ומערכות ההדמיה, התאחדו כולם, יותר מ-50 איש כדי להציל תינוק קטן ששוקל 2 וחצי קילו ויש לו מום בחך שלו כך שהוא לא יכול לנשום. הוא היה צריך לקבל הנשמה מיידית לאחר הלידה ובעצם עשינו פעולה מאוד מיוחדת ונדירה שבה משתמשים בשליה כמכונת לב-ריאה".

התהליך הנדיר דרש כמות משאבים ואנשי צוות גדולה, כפי שהסביר הפרופ': "פותחים את הבטן והרחם, מוציאים רק חצי גוף של התינוק, משאירים אותו מחובר לשליה דרך חבל הטבור והוא ממשיך לקבל חמצן וזרימת דם. בזמן הקצר הזה שיש תחת לחץ כי זה מאוד זמני עד כמה השליה יכולה להחזיק, ניגשים הרופאים ומפיימים את הקנה כדי שיהיה אפשר להכניס לו צינור הנשמה. רק אחרי שהוא יושב בפנים, מקובע וקשור, מוציאים את הילד וממשיכים את הניתוח הקיסרי. זו עוצמה מטורפת של בית החולים, יש מעט מאוד בתי חולים שיכולים לעשות את זה בישראל ובעולם".

חייו של התינוק ניצלו למרות הפגם הקשה, אך לפניו עומדת תקופת שיקום: "יש בעיה בחך, הוא נולד בלעדיו והלשון צונחת לאחור. לא ניתן לנשום והוא יצטרך כמה ניתוחים משקמים. אבל לראות חמישים איש בחדר ניתוח, עומדים בשקט מופתי כשכל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות. עשינו לזה חזרות כמה פעמים ממש כמו יבש לפני רטוב, וזו צורה מדהימה לראות עוצמה של בית חולים. בסוף הניתוח הייתה ממש אופוריה ואנשים מחאו כפיים".