מלון ממילא: "האור הירושלמי הפך לחומר בנייה לכל דבר"
מלון ממילא מתחדש וחונך 20 סוויטות נוספות. האדריכל הבינלאומי שתכנן אותו מדבר על המחשבה שעמדה מאחורי תכנון המלון, על השילוב בין מסורת למודרניות, ועל החשש מהמגדלים הגבוהים שמאיימים לשנות את פני ירושלים בעתיד
יש מבנים שנולדים לתוך העיר, ויש מבנים שהעיר נולדת דרכם מחדש. מלון ממילא בירושלים הוא דוגמה טובה למבנה כזה: לא עוד מלון יוקרה, מלון ממילא הוא יצירה אדריכלית שמחברת בין זמן למקום, בין העיר העתיקה לזו שלא מפסיקה להתחדש, בין האבן הירושלמית למכונית אוטונומית.
המבנה, הממוקם על הגבול שבין שדרות ממילא לבין חומות העיר, נולד מתוך החזון להפוך את אזור "שטח ההפקר" ההיסטורי לגשר עירוני בין אוכלוסיות ותרבויות – גשר בין עבר מפואר והיסטוריה להווה המתפתח. המלון שנפתח בשנת 2009 מרחיב בימים אלו את שטחו, ובקרוב ייחנכו 20 סוויטות מהודרות נוספות במבנה שצמוד לו. עבורנו זו הזדמנות מעולה לערוך שיחה עם מי שהיה אמון על תכנון המלון ואחד האדריכלים החשובים כיום בעולם, האדריכל הבינלאומי משה ספדיה.
המטרה: מקום מפגש רב-תרבותי
ספדיה, ישראלי קנדי, חתום על כמה מהמבנים האייקונים בארץ ובעולם ומשרדו תכנן מאות מוזיאונים, מבני ציבור ובתי מלונות – ממוזיאון יד ושם דרך טרמינל בן גוריון ועד הקומפלקס מרינה ביי סנדס בסינגפור, וכעת חונך גם ספר חדש, "אילו קירות יכלו לדבר" (כנרת זמורה), . לפרויקט תכנון המלון ניגש לדבריו ביראת כבוד, ממילא, לא נועד להיות רק מלון, אלא מרכז אורבני שוקק חיים, המפגיש בין יהודים לערבים, בין תיירים לישראלים, בין חילונים לדתיים.
"היוזמה הייתה חלק מפרויקט רחב יותר. עוד בשלב תוכנית האב חשבנו על שני מלונות – אחד בצד הדרומי, מצודת דוד, ואחד בצד הצפוני. החזון היה מלון בוטיק אינטימי שישתלב במרקם הבניינים לשימור, יכבד את קנה המידה של העיר העתיקה וישדר תחושה צעירה ורעננה", מספר לנו ספדיה. "האתגר המרכזי היה ליצור הרמוניה בין חדש לישן בלי לחקות את הישן – הכל היה צריך להיבנות במידות עדינות, בלי מסות של מגדלים".
תכנון המלון, שעלותו הסתכמה בהשקעה של כ-60 מיליון דולר וכולל כ-194 חדרים וסוויטות, נולד מתוך מחשבה עירונית רחבה. חזיתות האבן הירושלמית וגגות הטרקוטה משתלבים בהיסטוריה המקומית, בעוד שעיצוב הפנים מתאפיין באסתטיקה מינימליסטית עכשווית – שילוב של אטריום שטוף אור טבעי, מדרגות פלדה פיסוליות, ותקרות גבוהות הממסגרות את הנוף העירוני.
"המלון צמח מתוך האלגנטיות של ירושלים", מסביר ספדיה, "הוא מביט אל החומות, אבל גם פותח דיאלוג עם העיר שמעבר להן. אפילו האור הירושלמי הפך לחומר בנייה לכל דבר – לא פחות חשוב מהאבן עצמה".
מהם האתגרים המרכזיים בתכנון ובנייה בפרויקט כזה?
"האתגר העיקרי היה קנה המידה – איך משתלבים עם הבניינים הקיימים והעיר העתיקה בלי לפגוע בהם. זה חייב אותנו לשמור על גובה מסוים, לא לעבור את גובה המנזר, וליצור קנה מידה עדין. מבחינה עיצובית – לשלב חדש עם ישן בהרמוניה, בלי חיקוי".
כיצד בחרתם את חומרי הבנייה והאלמנטים העיצוביים?
"החומר המרכזי הוא כמובן האבן הירושלמית. רצינו לשוות למבנה תחושה מודרנית ורעננה, אבל עם שורשים מקומיים. גם בחלקי ההרחבה שילבנו פרטי אבן שמתאימים לבניין ההיסטורי. אני גאה במיוחד במסעדת הרופטופ – היא בעיניי אחד האלמנטים העיצוביים הבולטים".
האם יש אלמנט תכנוני מממילא שחזר גם בפרויקטים אחרים של משרדך?
"לא במובן של העתקה, אבל הארקדות, המסגרות סביב החלונות והמעקות מבטון טרומי הופיעו גם בפרויקטים אחרים שלנו".
"האור הירושלמי חי ומדויק"
על עיצוב הפנים של המלון, החבר ברשת היוקרה הבינלאומית The Set, הופקד פיירו ליסוני, אחד השמות הגדולים בעולם העיצוב האיטלקי, שהביא עמו פרשנות מודרנית ללובי, לחדרי המלון, הספא והמסעדות. "הייתי חייב להבין את האנרגיה של ירושלים", אמר בעבר בריאיון, "לא רק את ההיסטוריה והדתות, אלא את האור – הוא שונה כאן, חי ומדויק. ממנו התחיל הסיפור העיצובי".
הלובי נצבע בגוונים עמוקים אך פתוח לחלונות ענק, חדרי השינה מרוצפים בעץ אלון מיושן ומוארים באור רך החודר דרך וילונות שקופים, והריהוט משלב סגנון קלאסי ומודרני – מכורסאות קילים לצד רהיטי מתכת עכשוויים. אחד האלמנטים המרשימים בכניסה לחדר האוכל המואר הוא "השולחן העגול" – שולחן עץ גדול המוקף ב-12 כיסאות, כל אחד בעיצוב ייחודי של יוצר אחר, בהשראת שנים-עשר שבטי ישראל.
החוויה בממילא לא מתחילה בצ'ק-אין, וגם לא מסתיימת בארוחת הערב. היא מתחילה בתחושה – התחושה שאתה בירושלים, לא בעיר כללית אלא בירושלים מסוימת, זו שבין סמטאות האבן לנוף המודרני, בין המסורת למינימליזם האירופי. גם שאלת הזהות – דתית, תרבותית ואדריכלית – נענית בגישה מחברת. חדרי הרחצה מצוידים בקירות זכוכית מתחלפת לשמירה על פרטיות, והעיצוב שואף לתת "כבוד למקום", כפי שמגדיר זאת ליסוני.
תהליך של זמן, אור וזהות
"עבורי היה מרגש לראות איך חללים שעבדנו עליהם שנים הופכים למלון יוקרה", אומר לנו ספדיה. כמעט שני עשורים לאחר פתיחתו, המלון ממשיך להיות נקודת ציון בעיר שמשתנה במהירות.
כיצד אתה רואה את המלון היום, אחרי שנים?
"מרגש לראות איך חללים שעבדנו עליהם שנים הופכים למלון יוקרה. אתמול היו שם משרדים – והיום סוויטות, זה שינוי שמחמם את הלב".
איך אתה רואה את עתיד ירושלים בעוד 30 שנה?
"לצערי, אני מלא דאגה. המגדלים בני 30 ו-40 קומות שכבר בתכנון ישנו את אופי העיר בצורה דרמטית. אני חושש שיבוא יום ויתחרטו על כך מאוד".
ועל מה אתה עובד בימים אלה?
"יש כמה פרויקטים שטרם פורסמו, אבל אני יכול לספר על הרחבה של נתב"ג ועל פרויקט גדול בבית אסיה בתל אביב – שילוב של מגורים, מלון ומשרדים עם הבניין הקיים."
וכמה אתה מבקר בישראל?
"בערך אחת לחודשיים-שלושה. מאז 7 באוקטובר מלווה אותי מועקה כבדה. כישראלי שמבלה את רוב זמנו בעולם, קשה לי יותר ויותר להגן על פעולות ישראל בזירה הבינלאומית".