"עכשיו אני": בגיל 70 עיצבה לעצמה בית בדיוק כמו שרצתה

אחרי שנים בבית פרטי וגדול, ק' החליטה לעשות שינוי: לעבור לדירה בת 160 מ"ר בהוד השרון, ולהפוך דירת קבלן סטנדרטית בת 5 חדרים לבית שמדויק לה. ארבעה חדרים במקום חמישה, התאמות נגישות, והרבה מחשבה על מה נכנס פנימה – ובעיקר על מה נשאר בחוץ.

"כשנפגשנו לראשונה, במטבח של ק' בזכרון יעקב, היא פתחה ואמרה – עד היום דאגתי לאחרים. דאגתי לבית נוח עבור הילדים, התחשבתי ברצונות של בעלי. עכשיו אני", מספרת המעצבת מירב נקר פוגל, המתמחה בעיצוב לגיל השלישי, והמשפט הזה, היא אומרת, הפך לקונספט הפרויקט כולו.

"פגשתי אומנית בנשמתה, אישה מלאת צבע, עניין ויופי פנימי וחיצוני, בת כמעט 70", ממשיכה נקר פוגל, "פגשתי גם את בעלה – רב קונסרבטיבי עם עיניים חכמות, שמבוגר ממנה ושלא היה במיטבו. אקדים ואומר שכשבוע לאחר סיום תהליך השיפוץ, האיש הלך לעולמו כשהוא שקט ורגוע ובידיעה שאשתו האהובה חיה בדירה בדיוק כמו שהם חלמו".

ק' ביקשה בית אקלקטי, שמח וצבעוני, בית של אומנית. אבל, היא ביקשה, שהמעצבת תעזור לה לשמור על המינונים, שתהיה מידתיות, "אני רוצה לשמור על הניקיון ועל הזרימה. כן צבע, כן עניין, כן מקום לאומנות שלי, אבל לא להכביד. תעזרי לי להקליל".

וכאן התחילה מלאכת הסינון. אחרי שנים שבהן הצטברו בבית רהיטים עתיקים, אוספים, יצירות והמוני ספרים (ק' היא מורה ללשון בעברה וחובבת ספר מושבעת), היה ברור שאי אפשר להעביר הכל לדירה החדשה. חלק מהפריטים נבחרו בקפידה והגיע איתה, אחרים שוחררו. מתוך כמויות הספרים, למשל, נשאר רק שליש נבחר. גם אוסף השעונים והסימניות מצאו את מקומם, אבל במינון מדויק. כך נולד הקונספט שהמעצבת מכנה "עומס צף" – בית שיש בו שפע של צבע, אומנות, חפצים וסיפורים, אבל הם לא משתלטים על החלל. והיה גם פריט אחד שהיה חייב לקבל מקום של כבוד: ספר תורה עתיק שירש בעלה ז"ל. סביבו נבנה אחד האלמנטים המרכזיים בדירה – ספרייה שמשלבת בין הספרים, האומנות והחפצים האישיים, והופכת את הזיכרונות לחלק בלתי נפרד מהעיצוב.

שלב התכנון ארך כחודש, והשיפוץ עצמו ארך כחודשיים. עלות השיפוץ עמדה על כ-500 אלף שקל וכללה תכנון מלא, לרבות שבירת קירות והכנת סט תוכניות מלא; החלפה של שני חדרי הרחצה; מטבח חדש; שדרוג המרפסת; ריצוף הבית; והלבשת הבית ברהיטים ובווילונות.

שני חדרי שינה קטנים אוחדו לסוויטת הורים מפנקת, מרווחת ונגישה. מבנה חדרי הרחצה שונה, קיר במסדרון הוסר והפך לספרייה דו-צדדית, וכל הבית חופה בפרקט. המטבח תוכנן בהתאם לצרכיה של הלקוחה, בגוונים ובפרטים שהיא אוהבת, המרפסת שודרגה והותקנו בה זכוכיות מתקפלות, כך שנוצר חלל נפלא שמתאים לשימוש לאורך כל השנה, בקיץ ובחורף.

כשנכנסים לדירה עוברים דרך פינת האוכל אל החלל המרכזי. מימין נחשפים לספריית ברזל מרשימה, שעוצבה כך שנדמה שהיא אוחזת בתקרת המסדרון הנמוכה. משמאל נמצא מטבח בגווני טורקיז, שתוכנן לפרטי פרטים, וממול סלון שמוביל אל המרפסת.

בפנייה ימינה, לכיוון חדרי המגורים, מה שהיה בעבר מסדרון ארוך ומשעמם הפך לחלל מלא חן ועניין, בזכות הספרייה, שהמעצבת מכנה "הבייבי שלי".

משמאל נמצאת סוויטת ההורים, הכוללת כמובן חדר רחצה צמוד. מימין חדר האורחים, ובו ארון ספר התורה המרגש, לצד הממ"ד. חדר רחצה נוסף משמש את בני הבית ואת האורחים.

הבית מרוהט בשילוב של פריטי ריהוט עתיקים עם ריהוט עכשווי, שילוב שמוסיף עומק ועניין לחלל. וילונות שנבחרו בקפידה עוטפים את הבית ומרככים את המראה.

מעל האי במטבח תלוי אהיל לא שגרתי. למסננת שנרכשה בשוק חוברו חוטי חשמל שנרכשו ברחוב לוינסקי, וכך נוצר גוף תאורה חד-פעמי ומקורי.

המטבח ומזנון הסלון תוכננו כיחידה עיצובית אחת, שבו האלמנטים השונים שזורים זה בזה. שפע מקומות האחסון מאפשר לשמור על מראה נקי ואסתטי. המזנון, שתוכנן כאלמנט צף, מחזק את הקונספט העיצובי של "עומס צף".

"העבודה עם הלקוחה הייתה מרתקת, נהניתי מכל רגע", מסכמת המעצבת, "היא סמכה עליי ואני עליה ויחד היינו צוות לעניין. תמכתי בה גם ברגעים קשים וזה רק חיבר בינינו. עבדנו עם טבלה מסודרת שריכזה את כל ההוצאות ושמרנו על התקציב. בחרנו אנשי מקצוע טובים ויעילים ובעיקר אמינים ומקצועיים.

"כמעצבת לגיל השלישי, חשוב לי להקשיב ללקוחות, להתחבר אליהם, להוציא אותם מהטרנדים ומהקטלוגים ולבדוק מה מרגש אותם באמת. אני נהנית מהסיפורים של החפצים, הרהיטים והאוספים ומנסה לתת להם מקום של כבוד. וכן, עוזרת להם להיפרד ממה ש – די. מספיק. עשה את שלו... הרבה אנשים בגיל השלישי עוברים מבית גדול לדירה הרבה יותר קטנה ויחד אנחנו עושים חושבים. מה כן, מה לא, מה חשוב עכשיו, מה התשוקה... ומכאן יוצאים לדרך".

ויש לה גם טיפ בשבילנו, שהיא מכנה "טיפ הברזל": "לא טרנדים! לא מה אופנתי ועכשווי! כן – מה אני אוהב.ת. מה מרגש אותי. כן – מה עושה לי טוב. בדרך כלל מתכננים את הדירה האחרונה, אז זה הזמן לתת מקום לכל מה שלא העזנו עד עכשיו. אני מדרבנת את הלקוחות שלי, להעז וללכת עם הלב. אם לא עכשיו, אז מתי?

עיצוב: מירב נקר פוגל קבלן – גבי מזרחי
נגר – דני הנקר
ספרייה, ספה בסלון – לובלינר – הרצל 45, ת"א