שתי בריכות וחצר מרוקאית: וילה עוצרת נשימה בקיסריה
מבחוץ נראית הווילה הממוקמת על דיונה, כמבנה פשוט עשוי מבטון וטיח לבן, אבל כשנכנסים בשעריה מתחילה ההצגה: שתי בריכות מזמינות, גשר שמסתיים במפל ופרשנות מודרנית לריאד, נוף פתוח לים ועיצוב פנים נקי ומדויק. תעשו סיבוב ונדבר אחרי
וילה של משפחה ובה זוג הורים ושני ילדים ממוקם על דיונה הנושקת לאקוודוקט של קיסריה, מטרים ספורים מחוף הים. מעטפת הבית, שעשויה מבטון וטיח לבן צח, מייצרת מרחב פנימי עדין ושקוף המוצף אור עדין. החזית לרחוב נטולת חלונות, והבית שומר על צמצום בחוץ ופתיחות בפנים. המדרכה החיצונית הופכת לגשר כניסה לבית, עולה ומחליקה פנימה בהמשך למבואה מוגנת משמש וגשם, והופכת למדרכה בחצר פנימית מרובעת קלאסית המקיפה בריכה. לבסוף מציץ מעבר צר וארוך, שבו הרוח נושבת ומכניסה פס של שמיים, ובקצה המבט נוצר מפגש בין השמיים, הים ובריכת האינסוף.
המבנה עצמו מורם מעל הקרקע, וחלקו התחתון ממוסגר בצבע שחור. "הוא מאפשר את העלייה דרך הגשר ואת הירידה לחצרות ואת המפלסים בהמשך, שהמשחק ביניהם יוצר מפל מים", מסביר האדריכל עמית ביטון. אקט ההרמה עונה גם על תרחישים של אירועי מים גדולים וסכנות הצפה. עצים וצמחייה ים תיכונית שזורים במרחב, עוד מסף המדרכה החיצונית ועד המטר האחרון של הגינה, ואבן טבעית גולשת למרחבים הפנימיים. בני הזוג, שחולקים את זמנם בין הארץ וחו"ל, ביקשו בית שמשקף אוריינטליות מודרנית, והתכנון הוא מבט על דפוסים ים תיכוניים קלאסיים יחד עם עכשוויות מופשטת, תוך התמקדות במושג "ריאד" – מבנה מרוקאי מסורתי, הבנוי סביב חצר פנימית.
ביטון הגיע בחקר הנושא עד למקורות החצר הפנימית העתיקה בבתים מזרח תיכוניים ורומיים, והביא למושג פרשנות משלו תוך פירוק ובנייה מחדש שלו בעידן הנוכחי. "החצר המרכזית היא גשר לחיבור שני המפלסים העיקריים של הבית, כשהיא עולה למעלה ונהפכת לחלק מהגגות", הוא מסביר על שילוב חצרות מקומיות פתוחות ומוגנות במפלסים השונים. החצרות יוצרות טיילת היקפית המשקיפה על חופה הקדום של קיסריה מצד אחד ועל חורשת האקליפטוסים הצמודה מצד שני. גבהים שונים של קירות מצלים על חלקיו הציבוריים של הבית.
בנוסף לבריכה החיצונית שפונה לים, בטון הוסיף בריכה פנימית הפונה לדרום-מערב, כדי לשחות מול נוף הים והאקוודוקט ללא הפרעה של רוחות הים. כך מתרחשת בחצר פעילות חיה, ומערכת התנועה מהחללים המקיפים אותה נעשית דרכה. מסביב מחפש התכנון אינטגרציה מקסימלית עם המערכת האקולוגית של הדיונות הים תיכוניות, ולכן הגינון יוצר גינת זן מחלוקי נחל דקים וצמחייה עשבונית טבעית, שילוב של עצי אלון ועצי פרי אחרים כדי לצרוך מינימום של מים. הצעידה בין סלעי בזלת שהובאו מרמת הגולן מממשת אלמנט אדריכלי נוסף, הבא לידי ביטוי בחוש השמיעה - רחש הצעדים מאפשר ליושבי הבית להבין מה קורה בחוץ.
החזיתות האורכיות של המבנה מציעות תמונה מנוגדת: החזית המזרחית והדרומית מוגנות מחשיפה לשמש ועיניים סקרניות מהרחוב, בעוד שהחזית המערבית שקופה יותר ומאפשרת נוף ישיר של החוף וסינון של שמש והמלח מהים. הבית, שגודלו 350 מ"ר, בנוי על שטח של כ-1.2 דונמים. הוא בנוי משלושה אגפים מרכזיים, שניים מחוברים ביניהם – חלל האירוח והמטבח, הנושקים לחלל אירוח ראשוני עם ספרייה; ואחד מנותק – חדרי שינה המשמשים לילדים או לאירוח.
גשר פנימי לסוויטת הורים
ביטון יצר שלבים באירוח, כך שקודם לכן תתבצע כניסה לחלל הספרייה ורק אחר כך נכנסים לחלל פינת האוכל, המטבח והסלון. מעל הספרייה הפונה לחצר הפנימית יש גשר פנימי שהיציאות שלו מובילות לחצרות העליונות ומקשרות אותן עם סוויטת ההורים. פינת האוכל מחופה עור אפרפר על עץ מלא והכיסאות מרופדים בתיאום. מטבח טאץ' נתפר לפי מידה אצל נגר, והידיות שלו אינטגרליות ושקועות, כמו רוב הידיות בנגרות הבית.
החדרים בקומת הכניסה הם חלק בלתי נפרד מה"ריאד", ובכל זאת נפרדים מהפונקציות השונות של הבית לצורך פרטיות מרבית. חללים אלה מחוברים בעזרת זרימה של קווי מבט, אוויר ותנועה היוצרים חיבור לכל המרחב. כדי להגיע מהם לאזורים הציבוריים יש לעבור דרך החצר הפנימית. השלווה של החצר נוצרת על ידי החללים המרובעים המשקיפים פנימה אליה ומייצרים חלל עם פיסת שמיים פרטית.
"ההנחיה הייתה לייצר אגפים שיכולים לעבוד ביחד ולחוד, מה שמאפשר התפתחות עתידית של הבית", הוא מסביר. הפירוק יצר גגות שמאפשרים עליהם חיים, צמחייה ומטבח חוץ לאירוח וישיבה בלילות הקיץ. אזור חדרי האירוח יכול לייצר בעתיד אגפים נוספים עם כניסה נפרדת באמצעות מדרגות. וכך גם חצר הספרייה או אגף במטבח יכולים להיסגר בעתיד ולהמשיך להיות חלק מהבית ללא פגיעה במהות הארכיטקטורה.
בית צנוע במהותו
העיצוב הנקי והברור הוא מהותו של הבית, נטול "טריקים" עיצוביים. "כשמייצרים חלל שעובד, לא צריך להוסיף עליו יותר מדי", אומר ביטון על הבית הצנוע והעניו במהותו, שכל יוקרתו נובעת מתכנון החללים, מפרטים אדריכליים וממשחקי אור וצל. בבטון פעורים פתחים לא גדולים מדי, שפונים למערב ולמזרח בגלל השמש. הזכוכית נמצאת בחלל הספרייה ופונה לחצר. בשאר החזיתות הזכוכיות שקועות בגומחות, כביכול נגרעות מהחומר, וההצללות הגבוהות מתקבלות מהמבנה עצמו.
התייחסות לחומרים חדשים ומערביים לעומת בנייה בחומרים "נחותים" קלאסיים הביאה לשילוב חומרים טבעיים בעלי מרקמים ופרטים שונים עם חומרים מתועשים חדשים. אבן טבעית מדגישה את הכניסה לאגף חדרי השינה של האורחים בהנחה פראית ללא כוחלה (מלט בין האבנים), וכך גם בקיר הספרייה ובקיר פינת האוכל ליד המטבח הפתוח. שימוש בעץ אלון בא לידי ביטוי לא רק בארונות, מיטות, דלתות קו אפס, מדרגות וחיפוי, אלא לקח חלק בתכנון הנופי של הבית כמייצר מרחב ונקודות ציון בגינה. ריצוף גרניט פורצלן איטלקי בגוון בטון בהיר הוא חומר מודרני ועמיד שמונע תחזוקה תכופה. הריצוף המדויק באזורי הישיבה בחוץ, בהם גומחת אש ללילות קרים, ובמשטחים המדוקקים במקלחות החוץ, תואם בצבעו בדרגות שחיקה אחרות ושומר על קו נקי ואחיד לכל הבית.
ספרייה קונזולית עשויה מדפי פלדה מרחפים בעובי 6 מ"מ, השקועים בבטון, ומדרגות פלדה מקשרות את מאסטר ההורים לסלון ומחופות עץ אלון גושני טבעי. פרופילים מאלומיניום שחור וזכוכית מהווים יציאה לגינה ולמרפסת כקירות מסך שלמים ולא כחלונות ממשיים. באמבטיה המשותפת לחדרי השינה מתבצעת הרחצה מול קיר זכוכית המשקף את צד הגינה, והמדפים העשויים אלון ארץ ישראלי נמתחים מקצה לקצה. במטבח החזית מאלון והאי צבוע בתנור ועליו משטח גרניט פורצלן במראה שיש.
הסלון מחולק לשני אגפים, שהראשון בהם פונה לאח ולנוף הים, והשני מקשר בין החצר הפנימית לחלל הגן הקדמי. הריהוט בלבן והחדרים תוכננו כולם כסוויטות עם מיטות מעץ אלון וארונות עץ צבועים בתנור המשולבים עם אלון טבעי. "בכל מקום שביקשנו לייצר שינוי מהותי, למשל באגפי האירוח או בדלת הכניסה, ציינו אותו על ידי שימוש בעץ או באבן הפראית", מסכם ביטון.
אדריכלות ועיצוב פנים: עמית ביטון
קבלן ראשי: ח.ר עדן לבניין ופיתוח בע"מ
ריהוט: ניסו רהיטים
