"לבעלת הבית סטייל מטורף, ואני זרמתי בכיף"
זה סיפור על מלביש בתים שחשב שהוא בדרך לעוד עבודה שגרתית, וגילה בעלת בית צבעונית כמוהו. הם עבדו יחד, והתוצאה לפניכם
בבית בן שישה חדרים בשכונת רמת חן ברמת גן, שהיה מתוכנן טוב אדריכלית אך נטול אופי, מתגוררים זוג הורים, בנקאית ואיש עסקים, ושלושת ילדיהם: חייל משוחרר, נער מתבגר ובת בגיל בית הספר היסודי.
האמן ומלביש הבתים גילי אונגר התבקש לסייע בעיצוב החלל הציבורי, 120 מ"ר גודלו, ובו סלון, מטבח, פינת אוכל, שירותי אורחים וחלל המדרגות. הבית הדו קומתי נבנה לפני שש שנים וחלומם של הדיירים היה להכניס אליו צבע, ליצור אווירה חמה, שמחה וקוסמופוליטית בעזרת חפצי אמנות.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
לא לזרוק, לשפץ
אחד הקווים המנחים היה להשתמש ברהיטים ובחפצים קיימים ולא לזרוק. למרות זאת נאלצו הדיירים לוותר על חלק לא מבוטל מהריהוט הקיים. "הדרישות היו להיחשף לכמה שיותר דברים עכשוויים, אחרים, אמנות ישראלית ואווירה כיפית", מספר אונגר.
התהליך התבצע בשיתוף מלא של אם המשפחה. "הדיירת נדלקה עליי, והיא פשוט משכה ומשכה ומשכה, ואני זרמתי בכיף. לפעמים לקוחות זקוקים לשהות מנטלית בבחירת הפריטים ובוודאי שמדובר באמנות. יש לבעלת הבית סטייל מטורף והיה כיף להביא את זה לידי ביטוי בחלל הבית".
בסך הכל הושקעו בהלבשת הבית ובמתיחת הפנים הכוללת כ-300 אלף שקלים. התהליך כלל הלבשה בלבד, שבמסגרתה חודש גון הקירות, גובש קונספט תאורה חדש, הרהיטים רועננו - חלקם הוחלפו, חלקם שודרגו ונרכש ריהוט נוסף בחנויות, בירידים ובשוק הפשפשים. לבית התווסף טקסטיל עשיר: שטיחים, ריפודים, כריות נוי ווילונות. עוד נרכשו אביזרי נוי ושכיות חמדה וכמובן יצירות אמנות.
נכנסים לבית דרך מבואה קטנה, שמימינה מדרגות בטון צפות. מתחת למדרגות יש חלל פתוח ובו קונסולה, מראה, יצירות אמנות תלויות ושני כיסאות משוק הפשפשים. משמאל לכניסה מבואה נוספת ובה שידה ועליה שכיות חמדה ומנורת אהיל.
במטבח הלבן והפתוח, שצורתו ח', יש אי מנוגר עם כיסאות בר כתומים. מימין למטבח, בגב האי, ניצב שולחן האוכל העגול בגוון אגוז ומסביבו שישה כיסאות וינטג' ששודרגו ורופדו מחדש. מעל השולחן נתלתה נברשת של סברובסקי.
האילוץ שהפך לשיחוק
האילוץ העיקרי שעמד בפני אונגר היה להשאיר את הספה הענקית. הספה רופדה מחדש בבד קטיפה ירוק, ולה הוספו כריות נוי. "היא יצאה שיחוק", מרוצה אונגר. בקדמת הספה ניצב שולחן קפה ומתחתיו נפרש שטיח, המתאים באופיו לשטיחים נוספים שנפרשו בחלל הציבורי כולו. שתי הכורסאות רופדו מחדש גם הן.
בפינת הספרייה ספה, ניצב פסנתר מבית אבא, וגם בה נפרש שטיח. את כל החלל המרכזי מלווה חלון רחב עם יציאה לחצר ירוקה.
"לא התפשרנו בכלום", מדגיש אונגר, "כמובן, לא בחרנו יצירות של מאטיס ופיקאסו אבל הסתפקנו באמנות ישראלית צעירה ומשובחת במחיר שפוי. שמתי לב ככל שאני מרחיב את גבולות הדמיון והתעוזה ללקוחותיי הם נהנים יותר מהחוויה. למדתי שתמיד אפשר לא לקנות את הדבר הכי יקר, אך לעולם לא להתפשר על נראות החפץ והתאמתו באופן המדויק לחלל".
