פראג: בבית החם של משפחת לירון
כמה שקר בצ'כיה, ככה חמים ונעים בתוך הבית של הילה וערן ולא רק בגלל הפרקט והחימום התת רצפתי. זה המקרר העמוס, הבישולים של שישי, הקידוש ועוגיות המעמול. רק אל תשאלו את הקופאית הצ'כית בסופר מה היא חושבת על זה. רילוקיישן
הלוקיישן: פראג, צ'כיה.
בני הבית: ערן, יועץ אבטחה, הילה, מלמדת עברית ובעלת עסק לאיפור, ליאם, 7, מאי, 3, לומדים בבית הספר הבריטי בפראג. גרים בצ'כיה שבע שנים.
עיצוב הבית: הדירה היא אחת מתוך שלוש בקומפלקס דירות הממוקם עשר דקות ממרכז העיר, ברובע מספר 6, בו מרוכזים רוב הזרים וכן, בתי הספר הבינלאומיים. אני (הילה) אחראית על עיצוב הבית וכל החפצים והרהיטים בו הם שלנו, לאחר שקיבלנו את הדירה ריקה. בצ'כיה בכלל ובפראג בפרט יש מעט מאוד חנויות ריהוט, ואלו הקולעות לטעמי יקרות מאוד מאוד. בכל פראג יש בסך הכל ארבע חנויות שבהן אני קונה רהיטים ואביזרים לבית. ההיצע לעומת ישראל הוא דל מאוד.
נמצא בכל בית: רוב הבתים הצ'כים מלאים בריהוט מאיקאה. הפרקט ברצפה הוא אלמנט נפוץ בכל הבתים, כדי לשמור על חום בחורף הקר (בשנה שעברה נהנינו ממינוס 20 מעלות ביום). בבית יש מערכת הסקה מעולה וחימום תת רצפתי. אין מיזוג אוויר כי אין צורך בו (יש בסך הכל 10 עשרה עד 20 ימים חמים בשנה). ההסקה עובדת יומם ולילה מאוקטובר עד אפריל.
שירות של בעלי מקצוע: ישנם, מן הסתם, הבדלים תהומיים בין ישראל וצ'כיה בתחום הזה, לטוב ולרע. אנשי המקצוע משילים נעליים שהם נכנסים הביתה (למען האמת, אף אחד כאן בצ'כיה לא נכנס עם נעליים הביתה). אנשי המקצוע מאוד פדנטיים ורמת הגימור של העבודות (צביעה, בנייה, תיקונים) גבוהה מאוד. הדיוק הוא מקסימלי. אם קבעת עם בעל מקצוע בשעה 09:00 הוא יגיע רבע שעה לפני הזמן ואם הוא מאחר בדקה הוא מתקשר להודיע.
בישראל יעשו הכל, אבל הכל, כדי שהלקוח יקנה מוצר מסוים. כשנכנסים לחנות בישראל ממהרים לתת לך שירות או לחפש את המוצר שאתה רוצה בסניף אחר. בפראג לא ניגשים אליך, לא מתאמצים למכור ולפעמים עושה רושם שהם שמחים שיצאת בלי כלום, כדי שהקופאית בקופה לא תעבוד קשה מדי. אם אתה מבקש עזרה, לעיתים הם מחמיצים פנים.
מתרכזים במטבח
בילוי: הבילוי האהוב עלינו מתרכז סביב שולחן האוכל והמטבח. אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות והילדים נהנים בכל יום לשבת סביב השולחן לארוחת ערב משפחתית. בכל יום שישי אני מקפידה על הדלקת נרות, קידוש וארוחת ערב חגיגית.
חדר אהוב: החדר האהוב על הילדים הוא חדר המשחקים שלהם והסלון.
הפינה הישראלית בבית: בבית יש המון סממנים ישראלים: המקרר העמוס לעייפה, דבר שאינו נהוג אצל הצ'כים. הם קונים כל יום מה שהם צריכים לאכול באותו יום וגם זה בצנעה. כשהקופאית רואה את עגלה שלי בסופר היא מתעלפת מהעומס.
עוד פינות: פינת החמסות, הספרים בעברית וכך גם משחקי הקופסא של הילדים והמזוזות בכל כניסה וחדר.
מזכרות מישראל: בבית יש המון מוצרים מישראל, שממש קשה לותר עליהם: שוקולד השחר, ממרח תמרים (לעוגיות המעמול שלי), במבה והמון המון טחינה.
דברים שמזכירים לנו את הארץ: מחוץ לבית שום דבר לא מזכיר את ישראל , בתוך הבית: הבישולים ביום שישי, הקפדה על חגים, הסקייפ שפתוח כל הזמן עם שיחות מהמשפחה בישראל, הטלוויזיה שאנחנו רואים היא רק ישראלית ואנחנו מעודכנים בכל פרט שקורה בישראל.
הכי מתגעגעים: אנחנו מתגעגעים בעיקר למשפחה, לאווירת יום שישי, למפגשים בחגים, לים ולשמש, לטעמים בישראל ובעיקר לחורף השפוי.
הבית הוא המקום שבו אתה חי או איפה שהלב נמצא? הדעות חלוקות לגבי הלב: שלי ושל הילדים בישראל, של ערן - כאן.
מכירים ישראלים שחיים בחו"ל וישמחו להשתתף במדור רילוקיישן? כתבו לנו
קראתם ועכשיו מתחשק לכם להתקרר קצת בפראג? דווחו בפייסבוק