בלי לעגל פינות: האב הכין בעצמו ספה פינתית
שי רצה ספה נוחה עם מקום לאחסון, כזו שתחזיק מעמד כששת הילדים שלו ישתוללו עליה. אחרי חיפושים הוא החליט לבנות בעצמו ספה שתענה על כל הדרישות. "אין מה להשוות בין משהו שהכנת במו ידיך לבין מוצר מוכן", הוא אומר
במשך תקופה ארוכה רצו שי ודקלה קופלוביץ' מקיבוץ שדה אליהו להחליף את הספה הישנה. בני הזוג הם הורים לשישה בנים ולכן, אומר שי, "הספה משמשת כזירת אגרוף, טרמפולינה ומקום רביצה". אחרי חיפושים החליט שי, מנהל רכש במפעל וחובב נגרות, לבנות את הספה בעצמו, ובחר לבנות ספה פינתית (ספת רי"ש) גדולה, "כזו שאפשר להתפרקד עליה מול עוד ריאליטי", הוא אומר.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
השלב הכי חשוב בפרויקט, הוא אומר, הוא התכנון והשרטוט. "הכנתי לפחות שלושה שרטוטים במהלך התכנון", הוא מספר. "בהתחלה לא חשבנו בכלל על מגירות אלא על פתיחה עליונה, אבל בדיעבד המגירות מאוד יעילות. הן מוסיפות מקום לאחסון, שתמיד חסר לנו, והיום יש שם מפות, כלי הגשה ומשחקים של הילדים". בדופן הספה הוא תכנן מקום מיוחד לשלטים של מכשירי החשמל.
בשלב הבא שי הזמין את העצים - עץ אורן לבסיס, עץ לבוד חשוף לגב הספה, עץ לבוד מצופה פורמייקה לבסיס המגירות ומלמין לחזית המגירות. "ברוב מחסני העצים עוזרים לחשב את הכמויות", הוא אומר.
כשחלקי העץ הגיעו שי שייף אותם – "מתחילים בנייר ליטוש גס ועוברים בהדרגה לנייר עדין", הוא מסביר. "לאחר השיוף כדאי להרטיב קצת את העצים עם סמרטוט לח או באמצעות בקבוק התזה כדי שהסיבים הלא נעימים יתרוממו. לאחר שהעץ התייבש, מלטשים שוב בנייר עדין".
אחרי הליטוש הסופי הוא צבע את החלקים, המתין לייבוש והתחיל בהרכבה – קודם כל הבסיס ואחר כך המגירות עם הגלגלים והחזיתות. שי עשה את העבודה בעצמו בעזרת אחד מבניו, בן 11 וחצי, ובשלב הסופי נעזר בנגריית הקיבוץ לשיקוע הידיות בחזית. המושבים הוזמנו לפי מידה מהרפד אברהם סבן מהיישוב מחולה.
עלות החומרים (עץ, ברגים, גלגלים וצבע) הייתה כ-1,300 שקל, והמושבים עלו כ-2,200 שקל. "נכון, יש ספות פינתיות מוכנות במחירים האלה, אבל לא עם אחסון ולא לפי מידה, ואין מה להשוות בין משהו שהכנת במו ידיך לבין מוצר מוכן", אומר שי.