מה באמת קורה לפלסטיק בקפסולות למדיח כלים?
קפסולות למדיחים עטופות בחומר מסיס במים שנועד להימס בזמן השטיפה, אך השפעתו על מערכות טיהור שפכים והסביבה עדיין לא ברורה. האם זהו פתרון נקי ובטוח, או שיש בעיות נסתרות שמחכות להיחשף?
קפסולות למדיחים הפכו בשנים האחרונות לפתרון פופולרי ונוח לשטיפת כלים. כל טבליה מגיעה במינון מדויק של חומרי ניקוי, עטופה ביריעה דקה של פלסטיק שנמסה במים במהלך השטיפה. החומר הזה, הנקרא פוליוויניל אלכוהול - PVA - תוכנן כך שיתמוסס לחלוטין וישחרר את חומרי הניקוי בלי להשאיר חלקיקים קשיחים, מה שמעניק תחושה של ניקיון מושלם ונוחות שימוש.
אך מה באמת קורה לחומר הזה אחרי שהוא נשטף למערכת הביוב ולסביבה? תחקיר שהתפרסם ב-TIME על ידי מאט פוקס, שהתבסס על ראיונות עם מומחים מתחום הסביבה והטיהור, מראה שהתמונה מורכבת. במעבדות ובמתקני טיהור שמותאמים לכך, מתפרק ה-PVA בדרך כלל בתוך חודש עד חודשיים. אך במציאות, תנאי השטח משתנים מאוד. טמפרטורה, סוגי מיקרואורגניזמים במתקן וגם נוכחות מזהמים אחרים יכולים להשפיע על קצב הפירוק. במקרים מסוימים, חומר שלא מתפרק לחלוטין יכול לעבור דרך מתקני הטיהור ולהגיע לנחלים ולים.
מבחינת בריאות האדם, המומחים מסכימים שהסיכון נמוך יחסית. ה-PVA הוא חומר מסיס במים ולא מצטבר ברקמות שומניות, ולכן אינו מסוכן בדרך כלל. עם זאת, קיימת דאגה סביבתית: החומר יכול לשאת עמו מזהמים אחרים או לחבר אותם למקורות מים, מה שעלול לגרום להשפעות מצטברות או בלתי צפויות על מערכות אקולוגיות.
בשנת 2022, חוקרים איטלקים בדקו חלב אם של 34 נשים כדי לאתר מזהמים וגילו פלסטיק ב-26 מדגמים. בבחינת סוגי הפלסטיק השונים נמצא שרק 2% ממנו היה PVA. אף אחד מהם לא דמה ל-PVA שבטבליות למדיח, ורוב הפלסטיק הגיע ממוצרים יום-יומיים כמו שקיות סופרמרקט ומכלי מזון. גם דגים נראים שלא מושפעים מהחומר. כאשר מדענים יפנים בדקו את גופם עבור סוג של PVA דומה לזה שבטבליות למדיח, הכמויות שנמצאו היו נמוכות בהרבה מהרף שנקבע כדי להראות שהחומר מצטבר ברקמות.
למרות שהחומר אינו נחשב למיקרופלסטיק קשיח, הוא עדיין נוכח בסביבה עד להתפרקותו המלאה, והחוקרים מדגישים כי ההשפעה ארוכת הטווח שלו על מערכות אקולוגיות וזרמים מים עדיין לא ברורה. בארצות הברית, אושר השימוש בטבליות PVA למדיח כלים, אך המליצו לציבור להיות מודע להשפעות האפשריות, ולהעדיף חלופות נוזליות באריזות ניתנות למחזור כאשר הדבר אפשרי. "לדעתנו, הדבר הטוב ביותר הוא להשתמש בפחות פלסטיק", אמרו גם המרואיינים בתחקיר, והוסיפו כי כדי לשמור על בריאות במטבח, כדאי להתמקד בהפחתת פלסטיק שבא במגע עם מזון – נתיב שכיח לחדירת מזהמים לגוף.
חשוב גם להתחשב בחומרים שבפנים המדיח עצמו. אם המדיח כולל תאי פלסטיק או מתלים מצופים פלסטיק, הם עלולים לפלוט מיקרופלסטיקים למערכת המים. מדיחי כלים איכותיים יותר מכילים לעתים תאים מנירוסטה, אך רוב המתלים מצופים בפלסטיק. והסיכון קיים גם כששוטפים מכלי פלסטיק. "זה עשוי להיות סיכון גדול יותר מהטבליות עצמן," אמר אחד המרואיינים, "ואני מפעיל את המדיח רק לעיתים רחוקות". מה שנקרא, קיפ דאט אין מיינד.