סין נטעה 78 מיליארד עצים. עכשיו הם משנים את מזג האוויר

יש משהו כמעט בלתי נתפס במספר 78 מיליארד. זה בערך מספר העצים שעל פי ההערכות ניטעו בסין מאז תחילת שנות ה-80, במסגרת אחד ממבצעי הייעור הגדולים בעולם.

המטרה הייתה ברורה: להילחם במדבור, לצמצם סופות אבק וסחף של הקרקע, לשקם אזורים שנפגעו וליצור חגורות ירוקות באזורים יבשים. אחד הפרויקטים המפורסמים ביותר הוא "החומה הירוקה הגדולה" – חגורת יער עצומה שנבנית בצפון סין מאז 1978. והמספרים אכן מרשימים. שטח היערות בסין גדל באופן משמעותי לאורך השנים, ושיעור כיסוי היערות במדינה עלה מכ-10 אחוזים ב-1949 לכ-25 אחוזים ב-2024.

אבל לאחרונה מתברר שלפרויקט הענק הזה יש גם צד פחות צפוי. מחקר שבחן את השינויים שהתרחשו בסין בין 2001 ל-2020 מצא כי הגידול העצום בצמחייה שינה את האופן שבו המים מתנהגים באזורים נרחבים במדינה. בחלק מהמקומות, בעקבות השינויים בכיסוי הצמחייה, כמות המים הזמינה לבני אדם, לחקלאות ולמערכות האקולוגיות פחתה.

לכל הכתבות בערוץ living

איך עצים יכולים לגרום לפחות מים?

צמחים קולטים מים מהקרקע ומשחררים חלק מהם לאטמוספרה דרך העלים, בתהליך שנקרא דיות. במקביל, מים מתאדים מהקרקע וממשטחי מים. שני התהליכים יחד נקראים אידוי-דיות. ככל שיש יותר צמחייה, ובמיוחד יותר עצים, כמות המים שעוברת מהקרקע לאטמוספרה יכולה לגדול. כלומר, עצים לא רק שותים מים - הם גם מחזירים אותם לאוויר.

כאשר הופכים שטח שהיה מכוסה בעשב או בצמחייה נמוכה ליער, משתנה גם כמות המים שהצמחים צורכים וגם האופן שבו המים חוזרים לאטמוספרה. הדבר משפיע על הלחות, על העננים ועל המקום שבו המים בסופו של דבר יורדים כגשם.

החוקרים מצאו שהשינוי בצמחייה השפיע על תנועת המים בין אזורים שונים בסין. באזורים מסוימים, יותר צמחייה אכן הייתה קשורה לעלייה בכמות המשקעים. אבל זה לא אומר בהכרח שנוצרו יותר מים זמינים באזור. הסיבה היא שהמים יכולים לעבור ממקום למקום. השינוי באידוי-דיות השפיע על תנועת הלחות באטמוספרה ועל פיזור המשקעים. החוקרים מצאו שהשינויים האלה הובילו ליותר לחות ומשקעים ברמה הטיבטית, בעוד שבמזרח ובצפון־מערב סין ירדה זמינות המים. במקביל, באזורים אחרים, ובעיקר בצפון-מערב סין, זמינות המים ירדה. כלומר, כשמשנים באופן משמעותי את כמות הצמחייה באזור אחד, לא בהכרח משפיעים רק עליו.

דווקא האזורים היבשים עלולים להיות פגיעים במיוחד

המשמעות של הממצאים גדולה במיוחד בצפון סין. זהו אזור שבו מתגוררים כ-46 אחוז מאוכלוסיית המדינה ונמצאת יותר ממחצית מהקרקע החקלאית שלה, אבל רק כ-20 אחוז משאבי המים של סין נמצאים בו. לכן, כל שינוי בזמינות המים עלול להיות משמעותי.

האם סין עשתה טעות?

לא בהכרח. החוקרים אינם טוענים שצריך להפסיק לנטוע עצים, וגם לא שהייעור הוא רע לסביבה. להפך, ליערות יש יתרונות עצומים. הם מסייעים בהגנה על הקרקע, מספקים בתי גידול לבעלי חיים, קולטים פחמן, מפחיתים סחף ויכולים לסייע במאבק במדבור. לפעמים פתרון שנראה סביבתי לחלוטין יכול ליצור בעיה חדשה אם עושים בו שימוש בקנה מידה גדול מדי, וחשוב לזכור כי בטבע, גם פעולה שנראית חיובית באופן מוחלט יכולה להיות הרבה יותר מורכבת ממה שנדמה.

לכן, החוקרים מדגישים כי השינויים במחזור המים צריכים להיות מובאים בחשבון בתכנון העתידי של פרויקטי ייעור וניהול קרקע ומים בסין. המטרה אינה רק להגדיל את שטחי הצמחייה, אלא להבין כיצד שינוי כזה משפיע על זמינות המים באזורים שונים.