"זה מה שאני עושה דבר ראשון בחדר מלון": המעצבת שמכניסה טאץ' אישי לכל חלל
עבור מעצבת הפנים והחוקרת ד"ר ציקי אורון, כל חדר שהיא נכנסת אליו, גם אם הוא במלון זמני בקצה העולם, הוא הזדמנות לגעת שוב בתחושת בית. בספרה החדש היא מציעה גישה טיפולית לעיצוב - מסע רגשי ופיזי שמחבר בין הבית החיצוני לבית הפנימי. בעזרת הזזת כורסה, פרח בכוס מים ונר דולק, היא מלמדת איך להקשיב למרחב, לרפא כאב דרך עיצוב, וליצור מקום שמחזיר לנו שלווה, נוכחות ואהבה
עבור רובנו חדר מלון הוא תחנה חולפת, מקום להניח בו את הראש בין טיסה אחת לשנייה, אבל עבור מעצבת הפנים ד"ר ציקי אורון, כל חדר שהיא נכנסת אליו הופך למעבדה קטנה של ביתיות. היא מזיזה רהיטים, משנה את מיקום הכריות, מניחה פרח על השולחן או פותחת חלון לאור הנכון, והכל כדי ליצור לעצמה תחושת שקט, שייכות ונשימה. עכשיו היא מוציאה ספר חדש, "שלום, בית", שבו היא משתפת בתובנות ובכלים לבניית בית כהווייתך. לא רק קופסה גיאוגרפית, אלא מראה של הנפש.
"הדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנסת לחדר חדש במלון או בדירת נופש, הוא להעיף מבט בקיים, במה שיש", היא מסבירה. "ואם משהו לא נראה לי, אני מיד מתחילה להזיז. לרוב זו כורסה שממוקמת במיקום חסר תכלית ולא פרקטי. אזיז אותה כך שתפנה אל הנוף היפה או שתאפשר מבע עיניים למי שיושב או משתרע על המיטה ממול, לייצר תקשורת ושיח, מעין מיני סלון. אני מזיזה גם כריות נוי ממיטה לכיסא או לכורסה, כי כשהן מונחות על המיטה הן לא שימושיות, בעוד על כיסא או כורסה הן מביאות רכות ומראה נעים. אם החדר פצפון ואין מה להזיז, אני מוסיפה נר דולק, להבון או פרח שקטפתי עם ענף ירוק בכוס זכוכית".
מזיזה:
בתיק הנסיעות שלה יש תמיד יותר מחפץ אחד שעוזר לה להתמקם ולהתחבר לעצמה ולבית הפנימי שלה: עפרונות מים וסקץ' בוק (מחברת רישום) לציור, מזרן יוגה ומספריים קטנים בתיק הרחצה כדי לקטוף כמה עלים ופרח לזר משמח בכוס מים פשוטה. יש מצב גם לנר. "בכל מקום אני מעצבת את המרחב כך שאני מפעילה בתוכו בחופשיות את הגרסה של עצמי, לא כגרסה מוקטנת אלא כגרסה שהולכת ומתעצמת. פתאום מתוך הדרך שבה הזזתי ועיצבתי, תמצית ההרגלים ומה שאני הכי אוהבת לעשות מתגשמים: האיור, היוגה, הטבע ואפילו התזונה הטבעית שלי". וכשהיא עוזבת את החדר היא מברכת אותו לשלום ומודה לו על החוויות הטובות.
את דואגת להחזיר את החדר לקדמותו?
"לא תמיד, כדי להציע לבעלי המקום הצעה עיצובית בגרסה הטובה שלה".
בני המשפחה שלה רגילים לתזוזות הללו והאיש שאיתה תמיד מופתע לגלות כמה השינוי הקל משדרג את המקום ואיך לא חשבו על זה קודם. גם היא עצמה רואה איך השינויים במרחב משפיעים לטובה ומכתיבים את הפעילות בתוכו. "עיצבתי מיני סלון רק על ידי הוספה של כורסה לספה והעמדה של גוף תאורה קיים על שולחן. זה אפשר לנו לשחק קלפים ולנהל שיח נעים. היה גם שולחן אוכל עם כיסאות שהזזתי מהסלון לצד עציץ קיים בדירת נופש, שיצרו פינת אוכל נעימה ונפרדת. לפעמים זה נר שאני מוסיפה או פרח שתורמים לאווירה ומחיים את החדר". לא תמיד מתחולל שינוי, שכן יש מקומות שהם לשביעות רצונה וגם אין לה הרבה מה לשנות בהם. היא מספרת על "וונדר לנד" בתאילנד, שם היה לה חדר בטבע והיא הוסיפה פרח או צמחים שקטפה מגינת המקום בכוס זכוכית פשוטה שהייתה שם והדליקה נר שהביאה איתה.
הגבול בין בית קבוע למקום זמני מיטשטש?
"אפשר לקרוא לזה טשטוש גבולות או צמצום פערים, אבל אני רואה בזה דווקא אחדות בין מקומות וזמנים שונים במסע שלי. היא באה מההבנה המחקרית כי "אני הוא הבית בכל מקום וזמן ובכל דרך שבהם אני נמצאת, ויש בי רצון להפעיל את מי שאני בכל מקום ולהיות העצמי שלי בתוכם. בתי מלון, למשל, קובעים לי זמני ארוחות ומציעים לי לפעמים תוכניות ומתקנים משלהם, ובתוך כל זה הנשמה שלי מבקשת להגשים את עצמה בדרכה לפי הצרכים והזמנים שלי. דירת נופש לרוב יותר מתאימה לצורך הזה, וארגון החדר הוא הבסיס להגשמת הרצונות שלי".
הצורך לשנות ולהזיז נובע מהרצון להרגיש שייכת ולהתחבר למרחב כאילו הוא היה בית, גם אם לזמן קצר. זה צורך רגשי, אסתטי ושורשי, שמחובר למקורות שלה כבת לזוג הורים שאיבדו בית ילדות במלחמת העולם השנייה. את התחושות והמחשבות איגדה אורון, שהיא דוקטור לאומנות ולתרבות חזותית, בספר שעליו עבדה בשנים האחרונות, מסע אל הבית הפנימי והחיצוני תוך לימוד של הלבשת הבית בסגנון מקורי ואותנטי בגישת HomeBeingDesign מבוססת מחקר.
היא מאמינה כי כל נשמה מגבשת לעצמה סגנון משלה, בהתאם לדמויות משמעותיות בחיים, לנופים, למנהגים ולזיכרונות, ולכן כללה בספר מקום לכתיבה ויצירה של לוח חזון אישי המאפשר לכל אחד להתחקות אחר ההוויה שלו ולהיות מודע לסגנון העיצוב שלו. בית שמשקף את מי שאתם ומעניק ריפוי לנפש ניתן להשיג באמצעות ארבעה שלבים פשוטים להלבשת הבית התרפית: הבחנה בכאב רגשי וזיהוי איך הוא נראה במרחב, למשל חדר חסר השראה או פינה שמאסתם בה; אחרי הזיהוי מזיזים ומתנסים, מחליפים רהיטים או מכניסים חדשים; בוהים ובודקים מה עוד חסר ומה יש להוסיף; ומניעים את המרחב לשמחה, לחוסן, ליצירת חיבורים, לתחושת רכות ונוכחות וזאת על ידי התנסות.
"הספר הוא הגשמת חלום ילדות שלי לייצר שלום בית רגשי בכל בית דרך מלאכת העיצוב היום-יומית. כילדה, נדדתי בין ארבעת חדריו של הבית כולל חדר שעוצב ממרחב בלי שני קירות ובלי דלת. בכל פעם עיצבתי עם אמי את החדר מחדש. ההתנסות הזו ודרכי המקצועית הן צורך ושאיפה לבית תומך לכל דורש, בפשטות ומקוריות". הספר מאויר על ידה באיורים מקוריים בעפרונות מים, תחביב שלה מאז צעירותה, וכולל יומן בית, שבו אפשר לכתוב רשמים תוך כדי חידוש פינות הבית.
מהו תמצית המסר של "שלום, בית"?
"ברכו את ברכת הבית לשלום ברכות ובהכרת הטוב, 'שלום, בית', בכניסה וביציאה מתוכו, והוא יגמול לכם ולכל בית ישראל באהבה ובשלום בית. הבית הוא הבבואה שלנו ובאפשרותו לחזק אותנו, וזה מתחיל מהברכה הרכה והנעימה לשלום".
התהליך המשותף שעוברים עם הבית הוא התהוות, והיא מצטטת את האדריכל אדולף לוס, שאמר באחד מהמשפטים האיקוניים שלו, "ביתכם יתהווה עמכם ואתם תתהוו עם ביתכם". "אין הגדרה טובה מזו בעיניי לשינויים שעוברים עלינו ומביאים את ביטויים במהלך הזמן דרך הפריטים והחפצים בבית. המסע האישי, כלומר ההוויה, הוא המקור לסגנון מקורי במקום טרנדים חולפים".
כמלבישת בתים, אילו טעויות נפוצות אנשים עושים כשהם מנסים לעצב לעצמם בית?
"טעויות יכולות לנבוע מאי שימת לב לעצמנו, לצרכים שלנו ולנתוני המרחב. אנחנו יכולים להתפתות למה שמציעים לנו מבחוץ ואז לאבד את הדרך המקורית והצרכים המקוריים שלנו כבני אנוש".
עיצוב שולחן שישי:
פרחים ולהבונים:
בתים שעיצבה למפונים: