הנדוניה מההורים, המגירה שהוא לא סובל שמסדרים: ביקור בית אצל אהרוני
בלי מניירות של סלב, עם עבודות אומנות על הקירות, רצפת פרקט בטורקיז, מטבח שתוכנן קודם כל לבישול ואורח אחד שהיה שמח לארח בחג: ביקרנו אצל השף ישראל אהרוני וחזרנו רעבים
בין צילומים ל"מאסטר שף", פתיחת סניף חדש לאהרוני'ס שלו ושל ילדיו וקניות בשוק, ישראל אהרוני בן ה-75 עדיין מארח כל סוף שבוע 15 עד 20 איש. גם בחגים. הבית שבו זה קורה הוא דירת גג מוארת ואינטימית בשדרות רוטשילד, שאליה עבר עם אשתו חגית אחרי שהילדים עזבו והדירה הקודמת הרגישה גדולה עליהם. "רצינו דירה שמתאימה למידות שלנו. פה יש לי מקום לארח, חדר על הגג לנכדים, חדר עבודה קטן בחדר השינה, וזה כל מה שאנחנו צריכים. כאילו תפרנו חליפה בשבילנו".
מעבר דירה זו הזדמנות לעשות סדר בבית.
"היה לי אוסף של ספרי בישול, אלפים. את רובם תרמתי והשארתי רק בודדים. נפטרתי מהרבה חפצים ובגדים. זו גם הסיבה שלא רציתי מחסן, ידעתי שאם יהיה, הוא יתמלא בדקה. אני לא אוגר יותר".
בדירת ארבעת החדרים, שרצפת הפרקט שלה צבועה בטורקיז, הלב הוא חלל האירוח, עם נקודת מבט אל השדרה הירוקה. במרכזו שולחן אוכל מעץ שנפתח לכפול מגודלו, וסביבו מתקבצים כל בני המשפחה. "כל הילדים גרים קרוב וכולם באים. חשוב לי, מעבר לאסתטיקה, שזה בית שחיים בו אנשים. הוא לא מוזיאון".
הילדים הם תמרה, יוצרת תוכן בתחום האוכל, רחלי ואורי, ולצידם מייקל קביה פורגוד אהרוני, יליד קונגו, שאומץ על ידי המשפחה והיום שחקן מוכר בזכות עצמו. עם שניים מהם אהרוני שותף כיום בעגלת האוכל.
את הקירות מעטרות עבודות אומנות: פרח שחור של צדוק בן דוד מקבל את פני הנכנסים, עבודה של משה גרשוני, פסלים לצד ציורים. אבל נדמה שהפריט שמרגש אותו יותר מכל הוא דווקא עבודת הסוזאני התלויה על הקיר במעבר, רקמת יד בוכרית עתיקה שקיבל בירושה, מהסוג שנערות היו רוקמות לנדוניה שלהן. עבור אהרוני, שנולד בחיפה להורים בוכרים, זו לא דקורציה אלא ביוגרפיה.
"אני לא מנקה, אני מסדר"
המטבח לא גדול, אבל מתוכנן היטב. האי הרחב שולט בחלל. "חשוב לי הקשר עם האורחים בזמן שאני מבשל, ולכן אני עומד על האי מולם. האי הוא הנקודה שחולשת על כל החלל. אני מאוד אוהב עיצוב, אבל לא על חשבון השימושיות". המקרר, התנור והכיריים נגישים וקרובים, ומהברז יוצאים מים רותחים, קרים ומוגזים, מה שמייתר את הקומקום. זו בדיוק המגמה שמובילה בשנים האחרונות את מטבחי היוקרה: ברז אחד של קוקר שמחליף קומקום, בר מים ומכשיר סודה, כשכל המערכת מוסתרת בארון מתחת לכיור ומשטח העבודה נשאר פנוי. במזווה, אם תציצו, תמצאו תמיד שמן זית וסויה. ובחורף גם קרמבו.
מי אחראי על הכלים?
"אני לא מנקה במהלך הבישול, אני מסדר. אחרי שאני מבשל וכולם נהנים, אני פורש. תור מישהו אחר לנקות".
אפרופו כלים, אהרוני נינוח במציאות בדיוק כמו על המסך, אבל מגירה אחת במטבח בכל זאת מצליחה להוציא אותו משלוותו. "מגירת הסכו"ם היא המגירה הכי מבולגנת, ואני לא סובל שמסדרים לי אותה", הוא אומר. לצדה נחות עשרות צלחות קרמיקה לבנות המשמשות לאירוח, ומגירה עמוסה בסכו"ם וינטג' מכסף שירש מההורים. הכל, הוא מדגיש, בשימוש יום-יומי.
מה העצה הכי טובה שלך לאירוח?
"להיות מי שאתה ולא לזייף. לא לנסות לארח כמו מישהו אחר. תרגישו בנוח איך שאתם חיים. אירוח לחוץ אף פעם לא יוצא טוב".
ומה היית משנה בדירה אילו היית משפץ שוב?
"את המיקום של אזור הכביסה. הוא מטרטר לי בראש בזמן שאני נח בחדר".