למה פתאום יוצאת כל כך הרבה אלימות מנשים צעירות בישראל

ויכוח על מקום חניה בכפר יונה התפתח בצהרי יום ראשון שעבר בין קצינה בשירות בתי הסוהר, נעים אור ז'קלין, וגבר צעיר ששמו טוהר עמית דוד. בסופו של דבר החנתה ז'קלין את רכבה במקום, ודוד הסתפק בחניה סמוכה. מאוחר יותר סיפרה ז'קלין על הוויכוח לאחותה, יסמין ברדה (27), שבתגובה ביקשה את מספר לוחית הרישוי של דוד וכתבה לה: "קוקסינל על אישה עם תינוק הוא בא... לחתוך לו את הזין".

באותו ערב חזר דוד לרכבו עם חבר בשם שחר. ברדה יצאה לכיוונו כשברכבה גם בת זוגה, עורוב עב אל ליל (23), ואחותה של ברדה, ליאם יעקב (20). דוד ושחר הבחינו שעוקבים אחריהם, אבל ברדה מיהרה לחסום את נתיב נסיעתם. היא העמידה את הרכב מול רכבו של דוד, ושלוש הצעירות יצאו לכביש. ברדה ויעקב לקחו איתן אלות; עב אל ליל תפסה מוט ברזל.

על פי כתב האישום שהוגש נגד השלוש, ברדה ויעקב החלו להכות באלה את רכבו של דוד. יעקב ניפצה את החלון האחורי, ואז הכתה את דוד מספר פעמים בפלג גופו העליון. ברדה בינתיים התקרבה לשחר, שתיעד את המעשה, וניסתה לפגוע בו במכת אלה. עב אל ליל התקרבה לדוד ודחפה אותו באזור החזה.

בתיעוד הווידאו מהזירה ניתן לראות ששלוש הנשים עמדו בשלב זה לעזוב את המקום, אבל אז הסתובבה יעקב ורצה לעברו של שחר בניסיון לתקוף אותו. מיד אחר כך פגעה בראשו ובגבו של דוד במכות אלה, ורק אז עזבו השלוש את המקום.

דוד נחתך בקרקפת ובבסיס המוח. "עדיין יש לי כאבי ראש", סיפר בריאיון שנערך ארבעה ימים לאחר האירוע. ברדה, יעקב ועב אל ליל נעצרו בבוקר שלמחרת התקיפה; בחיפוש שנערך ברכבה של ברדה נמצאו שני סכינים יפניים, גז פלפל, רובה אוויר דמוי אקדח ומוט ברזל. כתב האישום מייחס לשלושתן עבירה של פציעה כשהעבריין מזוין, שפירושה תקיפה בנשק. היום (חמישי) הוחלט לשחרר אותן למעצר בית.

סיקור האירוע בכפר יונה נבלע בשטף הידיעות על מקרה קשה הרבה יותר, שגם בו הוגשו כתבי אישום חמורים נגד נשים צעירות: רצח בניהו רזי, בן 19 מגבעת זאב. אגם צרפי (19), שהייתה בת זוגו של רזי, וחברתה שילת חוטה (20), הן בין ששת הנאשמים בעבירה של רצח בכוונה. אישה נוספת, לינור ששון (46), מואשמת בסיוע לאחר מעשה ובשיבוש מהלכי משפט.

על פי כתב האישום שהוגש בפרשה, צרפי וחוטה שכרו בירושלים דירת Airbnb והזמינו אליה את רזי ואת חברו. בין הארבעה התפתח עימות שלאחריו עזבו השתיים את הדירה וסיפרו לארבעה נערים בני 15 עד 17 כי רזי וחברו תקפו אותן. בעקבות הדברים החליטה החבורה לצאת ולתקוף את השניים כשהיא חמושה בין השאר בסכינים, דוקרן, אלה ותער גילוח. במהלך ההתארגנות דיברו הנוכחים על הכוונה "לגמור אותו", וצרפי שלחה לרזי הודעות מאיימות. באחת מהן כתבה: "אמרת אגם ושילת זונות, בוא תראה מה זונות יכולות לעשות".

בפברואר נחשפה אלימות קשה בשטח בית הספר חיים גורי בנתניה. שלוש נערות, בנות לעולים מחבר העמים, הותקפו בידי נערות אחרות. שתיים מהן פונו לקבלת טיפול רפואי, ותלונות הוגשו במשטרה. התיעוד הקשה הופץ ברשת

החבורה הגיעה לדירה שבה שהו רזי וחברו, ולאחר חילופי דברים הסתערו עליהם. לפי פרטי החקירה שפורסמו, חלק מהאירוע הועבר בשיחת וידאו: חוטה תיעדה את המתרחש, בעוד צרפי צפתה בו מרחוק; תיעוד שלה מחייכת מול המראות גרר תגובות קשות כשפורסם בתקשורת. רזי, שנדקר בידו ובחזהו, מת מפצעיו. חברו הותקף ונפצע אף הוא.

לרצח בירושלים ולתקיפה בכפר יונה אין כלום במשותף – מלבד המעורבות של צעירות במעשי אלימות קשים, מה שבשנה האחרונה קרה שוב ושוב. נשים היו בצד התוקף בשורה ארוכה של אירועים, וברשימה בולט במיוחד חלקן של צעירות, נערות ואף קטינות. בחלק מהמקרים מדובר בקטטה שיצאה משליטה, באחרים בתקיפה שתוכננה מראש, ולעיתים בחבורה של נערות שהתנפלה ביחד על קורבן אחד. לא מעט מהעימותים החלו בסכסוכים מינוריים – ריב בין חברות, ויכוח על בן זוג, חילופי דברים ברשתות החברתיות – והסלימו לאלימות פיזית. בכמה מהמקרים הגיעו התוקפות בקבוצה, ובאחרים עמדו חברות מסביב, צילמו את התקיפה בטלפונים ולאחר מעשה הפיצו את הסרטונים. כשבוחנים את רצף האירועים ומשוחחים עם אנשי משטרה ומומחים לפשיעה, אין מנוס מהמסקנה שאנחנו בעיצומו של גל אלימות מסוג שלא הכרנו כמוהו.

ממפגש פיוס למארב אלים

בדיוק לפני שנה, בספטמבר שעבר, שלוש נערות מהקריות תקפו בת 16 במכות אלה ובעטו בה; בהמשך נטען שניסו גם להפשיט אותה. באותו חודש, בפתח תקווה, נעצרה אם בחשד שתקפה ילדה בת 10 בגן שעשועים בעקבות סכסוך שהחל בין הילדה לבין בתה. ימים ספורים לאחר מכן, סמוך לתיכון עירוני ט' בתל אביב, תועדה בת 13 כשהיא מותקפת בידי נערות בעקבות סכסוך חברתי; חלקן היכו אותה, אחרות עמדו מסביב וצילמו. שלוש נערות בנות 13 ו-14 נחקרו באזהרה. בינואר נעצרו בחדרה שתי בנות 19 ו-20 בחשד שתקפו במהלך הקרנת סרט בני זוג שביקשו מהן לשמור על השקט. במקרה אחר, בבאקה אל-גרבייה, הואשמו אחיות בנות 15 ו-16 בתקיפה של שתי אחיות אחרות; על פי כתב האישום, אחת מהן דקרה בגבה את האחות הבוגרת, בת 19.

פרופ' רויטל סלע-שיוביץ, מומחית לפשיעת נוער: "בעבר נערות לקחו חלק יותר סמוי באירועים אלימים: הסתה מאחורי הקלעים, חרמות, הפעלה של בנים. היום אנחנו רואים שהן מחפשות שיוויון גם בהקשר של אלימות"

בפברואר נחשפה אלימות קשה בשטח בית הספר חיים גורי בנתניה. שלוש נערות, בנות לעולים מחבר העמים, הותקפו בידי נערות אחרות – על רקע גזעני, כך על פי החשד – לעיני המצלמה. שתיים מהן פונו לקבלת טיפול רפואי, ותלונות הוגשו במשטרה. התיעוד הקשה הופץ ברשת, ועורר סערה בעיר בגלל האלימות הקשה והשיח הגזעני. אחת מהתוקפות תועדה מושכת בשיערה של נערה ומטיחה אותה לקרקע; ברקע נשמעים תלמידים צוחקים, מקללים ומדרבנים ("יא בת ז***; יאללה זד***; "וואו איזה מכות"). לאחר שהבנות המוכות גורשו מהחצר נשמע אחד התלמידים אומר: "עופו מפה. יאללה צ'או צ'או. פה זה לא רוסיה".

ולריה לוין, אחת מהנערות שהותקפו, סיפרה בריאיון ל-ynet: "הבנות הרביצו לי בגלל שאני רוסייה [...] לאחת מהבנות, שיש לה תליון עם צלב, קראו 'נאצית'. החברות שלי מפחדות לחזור לבית הספר, אנחנו לא יודעות מה יכולים לעשות לנו. מאז שעליתי לישראל זה קורה כל הזמן, תמיד יכולים להגיד לי משהו, תמיד יכולים לקלל רק בגלל שאני מדברת רוסית, רק בגלל שאני נראית כמו רוסייה. אני פשוט לא מבינה למה זה בכלל קורה".

באותו חודש שבו הותקפו לוין וחברותיה תועדו בצפון תל אביב שלוש נערות כבנות 15 בקטטה אלימה, כשבני נוער אחרים עומדים מסביב ומצלמים. זמן קצר לאחר מכן הותקפה בדרום העיר בת 12 בידי חבורה; שתי נערות בנות 14 ונערה בת 15 עוכבו לחקירה. באירוע באפריל הוגש נגד בת 14 מאור יהודה כתב אישום שלפיו תקפה בת 15 על רקע סכסוך ברשתות החברתיות, משכה בשיערה והטיחה אותה לקרקע. במרכז תל אביב נעצרו שתי בנות 13 בחשד שתקפו ילדה בת גילן באגרופים, משכו בשיערה וגנבו את תיקה – עוד אירוע שתועד והופץ ברשת.

לפי פרטי החקירה שפורסמו בפרשת רצח בניהו רזי, חלק מהאירוע הועבר בשיחת וידאו: שילת חוטה תיעדה את המתרחש, ואגם צרפי צפתה בו מרחוק. תיעוד שלה מחייכת מול המראות גרר תגובות קשות כשפורסם בתקשורת

רבים מהמקרים המדוברים זכו להדהוד תקשורתי קלוש, אבל לפני כארבעה חודשים עלה לכותרות סיפור שהסעיר רבים בגלל התכנון שקדם להתפרצות האלימה. בת 13 מקריית אתא הותקפה בידי חמש נערות שלטענת אמה פיתו אותה להגיע ל"מפגש פיוס" – שהסתיים במארב אלים בחניון תת-קרקעי. לדברי אמה של הקטינה, הנערות היו חברות שרבו איתה; בבוקר האירוע יצרה אחת מהן קשר וביקשה להיפגש כדי "לעשות סולחה", וכשהקטינה הזכירה שאחת מהן איימה עליה, נכתב לה: "בסדר, היא תגיד לך סליחה" ו"הן רוצות להשלים איתך, את פשוט חסרה לנו".

בשיחה עם N12 תיארה האם את האירוע: "כולן הגיעו עם קפוצ'ונים שחורים. ברגע שהן ירדו לחניון הן שמו את הקפוצ'ונים על הראש והתחילו להקיף אותה, אחת מלפנים, אחת מאחור ושלוש מהצדדים. ואז הן התחילו להרביץ לה". הנערה עצמה שחזרה: "הן פשוט התחילו להקיף אותי, לקלל אותי, להרביץ לי ולמשוך לי בשיער, לתת לי בוקסים ובעיטות בכל הגוף". לדבריה, אחת מהנערות המעורבות הייתה קשורה גם לאירוע אלים קודם שתועד והופץ ברשתות החברתיות.

באותו חודש פורסם גם סיפורה של הנערה אמילי קוניאבסקי, בת 14 מאשדוד, שהותקפה בידי נערה. הרקע לתקיפה: חוב של 100 שקל. "כשנפגשנו היא התחילה לאיים עליי ישר, אבל היא ראתה שיש אנשים מסביב שלא קשורים לחבורה שלה והיא פחדה שהם יתקשרו למשטרה", שיתפה השבוע קוניאבסקי בראיון ל"חדשות הבוקר". "היא לקחה אותי למקום מול הבית והתחילה לדחוף אותי, להביא לי כאפות, נתנה לי גם אגרוף לפנים. אני לא עשיתי לה כלום כי פחדתי ששתי החברות שלה, שצילמו הכל וגם הפיצו, יצטרפו אליה". השתיים, להפתעתה של קוניאבסקי, דווקא הגישו כנגד התוקפת תלונה במשטרה.

לא היה בהן שום מורא

התקיפה בכפר יונה בולטת בתוך רצף האירועים, בין השאר מפאת גילן של המעורבות: כאן אין מה לדבר על לחץ חברתי או התנהגות שיצאה משליטה, אלא על נשים בגירות שיצאו חמושות להתעמת עם גבר.

סמוך לתיכון עירוני ט' בתל אביב תועדה בת 13 כשהיא מותקפת בידי נערות בעקבות סכסוך חברתי. חלקן היכו אותה, אחרות עמדו מסביב וצילמו. שלוש נערות בנות 13 ו-14 נחקרו באזהרה

"ב-25 שנותיי במשטרה ראיתי מגוון אירועים", אומר רב פקד אריק רזניק, סגן מפקד יחידת שדות שחקרה את התיק, "אבל האירוע בכפר יונה הוא חריג בנוף".

למה?
"גם כי זאת לא הייתה קטטה מזדמנת אלא תוצאה של התארגנות מוקדמת – התחמשות, תכנון, ורק אז פעולה – וגם כי ההתארגנות פה הייתה נטו נשית. מהבחינה הזאת, התעוזה של הנשים האלו היא חריגה. מה גם שהאירוע צולם והן לא ברחו או הסתירו את הפנים שלהן, אלא המשיכו בשלהן".

יש הבדל בין האלימות שהן הפעילו לאלימות שמפעילים גברים באירועים דומים?
"אני לא יכול לשפוט אלימות לפי מגדר, אבל האם יש הבדל בעוצמה של האלימות שהופעלה פה ושמפעילים גברים במצבים דומים? לא".

איך הנשים האלו התנהלו בחקירה?
"בדפוסים עברייניים. הן לא שיתפו פעולה עם צוות החקירה, קיללו את השוטרים ששמרו עליהן. כשהוצגו בפניהם סרטונים שבהם רואים אותן בבירור, הן הכחישו שמדובר בהן".

הן הראו סימני פחד או חשש בחקירה?
"לא היה שום מורא בהתנהגות שלהן".

שעות לאחר הוויכוח על מקום החניה יצאה יסמין ברדה (בתמונה) לכיוון הרכב של טוהר עמית דוד כשברכבה בת זוגה ואחותה, ליאם (בתמונה, במושב האחורי). ברדה העמידה את הרכב מול רכבו של דוד, והצעירות יצאו לכביש עם אלות ומוט ברזל

התיאור של רפ"ק רזניק מזכיר תיעוד מצמרר מפרשת רצח בניהו רזי: במהלך אחד הדיונים בבית המשפט נראו אגם צרפי ושילת חוטה יושבות זו לצד זו, מתלחששות וצוחקות. השתיים נראו נינוחות, מחויכות, בעיצומו של דיון בפרשת רצח שבה הן הנאשמות.

"בדרך כלל, כשמדובר באלימות שמבצעות נשים או נערות, אנחנו נצפה לתגובות חרדתיות כמו בכי ומצוקה מהמגע עם המערכת המשפטית", אומרת פרופ' רויטל סלע-שיוביץ, מומחית לפשיעת נוער וסגן דיקן למחקר בפקולטה למדעי החברה והרוח בקריה האקדמית אונו. "התגובה של צרפי וחוטה חריגה מאוד, וזה יכול לנבוע משני דברים: סיבה אפשרית אחת היא שהן סבורות שהמעורבות שלהן באירוע תיחשב לחמורה פחות מזו של הנערים, כי הן לא ביצעו בעצמן את אקט הרצח. סיבה אפשרית אחרת היא שפשוט עדיין לא נפל להן האסימון. ההתייחסות שלהן יכולה לנבוע מזה שהן לא מבינות עד הסוף את המעשה שלהן, ויקח זמן עד שיבינו. אז אנחנו נראה את המשבר".

ברוב מעשי האלימות שאנחנו מדברות עליהן היו מעורבות נשים צעירות יותר, נערות. איך את מסבירה את זה?
"בשלוש שנים האחרונות יש מגמה של עלייה כללית בפשיעה אלימה של קטינים. קורונה, מלחמה, לחץ – אלה ילדים שגדלו לתוך משברים, המציאות הקשה השפיעה על ילדים ובהיעדר מערך של תמיכה ופיקוח הולם הובילה לתסכול ועלייה ברמת האלימות. מעבר לזה, בתקופה של מלחמה יש גלישה של האלימות לתוך החברה. זה מתבטא גם ברציחות, על רקע נגישות מוגברת לכלי נשק. באופן כללי יש פגיעה בערך של חיי אדם".

באיזה אופן זה מקרין על צעירים וצעירות?
"המלחמה יוצרת בלבול סביב הנורמות החברתיות, כי אי אפשר להראות יום-יום אלימות ולתת לה לגיטימציה רק כשזה נגד האויבים שלנו. יש לזה מחיר בתוך החברה, והביטוי לכך ישתקף בדרך כלל בהתנהגות של הנוער. חשוב לציין שצעירים מושפעים ופועלים בתוך דינמיקה קבוצתית ולא תמיד מתוך שיקול דעת אישי. כשמדובר בבני נוער יש גם דינמיקה של אלימות קבוצתית, יש ביניהם קשר ומערכת יחסים ברורה והם נוטים לקחת יותר סיכונים כשהם פועלים בקבוצה".

ומה לגבי בנות נוער?
"בתוך העלייה הכללית אנחנו רואים שהמקום של נערות הולך ותופס מקום יותר דומיננטי בהתנהלות. בעבר נערות לקחו חלק יותר סמוי באירועים אלימים: הסתה מאחורי הקלעים, חרמות, הפעלות של בנים. זאת הייתה אלימות יותר עקיפה, כך שהן לא היו הכתובת ברגע שהדברים נחשפו. היום אנחנו רואים שנערות מחפשות שיוויון גם בהקשר של אלימות, גם בהקשר של התנהלות מוחצנת. יש להן כיום יותר לגיטימציה לצאת מהמרחב האישי, יש פחות פיקוח משפחתי וחינוכי על מה שהן עושות, וזה מוביל אותן בין היתר להביע יותר דברים אלימים, במציאות וגם ברשתות החברתיות".

סוג של שואו אוף

הדינמיקה הקבוצתית שעליה מדברת פרופ' סלע-שיוביץ בלטה במקרים רבים שתוארו כאן, ובאירועים אלימים נוספים שהתלקחו בשנה האחרונה. ביוני סיפרה בת 15, תלמידת כיתה י' מנתניה, סיפור משלה על הזמנה ל"שיחת סולחה" שהסתיימה בתקיפה: בשטח בית הספר המתינו לה לטענתה כעשר נערות שהיכו אותה באגרופים ובבעיטות. באותו חודש היו שתי נערות בין ארבעה קטינים שהואשמו במארב ובתקיפה קשה של נער בן 17; לפי האישומים נגדם, הרקע היה חשדה של אחת הנערות שהוא עומד להפיץ תיעוד אינטימי שלה. ואילו באוגוסט הותקפה באילת קטינה בידי ארבע בנות גילה. על פי ממצאי החקירה הן הובילו אותה לסמטה, הפילו אותה לקרקע, משכו בשיערה והיכו אותה באגרופים בפנים, בראש, בגב ובבטן. נגד שתיים מהן הוגשו כתבי אישום.

פרופ' מונא חורי, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית: "אנחנו רואים שמעשי אלימות מתפרסמים ברשתות כי להרבה מבני הנוער היום אין את השיפוט המוסרי להבין שהם עשו משהו לא בסדר. הם לא מתביישים בזה, להפך"

לא במקרה מתעכבת פרופ' סלע-שיוביץ גם על מרכיב אחר שחזר על עצמו ברבות מהתקיפות: התיעוד והפצתו. "במקרה של בניהו רזי, הנערות לקחו את הקטינים והניעו אותם לבצע רצח בזמן שהן צופות ומסריטות את האירוע", אומרת סלע-שיוביץ. "יש תרבות שלמה של להעלות ולפרסם מעשים אלימים ברשת, כי הרשתות החברתיות הן גורם מאוד דומיננטי בחיים של הצעירים היום. יש כאן ערבוב מציאויות: זה מתחיל בהשפלות והפצה של תמונות בתוך הרשתות, נמשך בתיעוד של מעשי אלימות בעולם האמיתי – ומסתיים בהעלאה שלהם בחזרה לרשתות".

מה זה עושה?
"זה מייצר מקום של האדרה כלפי האלימות הזו, סוג של 'שואו אוף' של אותם בני ובנות נוער. הם עושים את זה כי הם רוצים שבסביבה הקרובה הם ייתפסו בצורה אחרת – לא פראיירים, חזקים".

פרופ' מונא חורי, סגנית נשיא לאסטרטגיה ומגוון וחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית: "מעניין שההבדלים המגדריים לא בולטים ברשת החברתית. אנחנו רואים שמעשי אלימות מתפרסמים ברשתות כי להרבה מבני הנוער היום אין את השיפוט המוסרי להבין שהם עשו משהו לא בסדר. הם לא מתביישים בזה, להפך".

את מסכימה עם הטענה של פרופ' סלע-שיוביץ, שהמגמה שאנחנו מדברות עליה היא באופן אירוני גם תוצאה של שיפור בשוויון המגדרי?
"תראי, עדיין מעורבים באלימות הרבה יותר בנים מבנות. יש מגמה של צמצום הפער בין גברים לנשים, אבל הפער עדיין גדול. זו תוצאה של סוציאליזציה – מגיל צעיר מחנכים את הבנות לכניעה ולוויתור, ואת הבנים להיות יותר פיזיים. אבל היום החינוך המגדרי מתחיל להשתנות. אנחנו מחנכים את בני הנוער ליותר שוויון, וזה יכול להשליך גם על ההתנהגות בגיל מאוחר יותר".

האם יש הבדל בין אלימות של נשים לאלימות של גברים? השאלה הזו העסיקה את פרופ' גילה חן – חוקרת ומרצה בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטת בר-אילן – במחקר שפרסמה בשנת 2020. במחקר בחנה פרופ' חן 290 אסירים ואסירות בישראל, שבעזרתם ביקשה לבדוק אם קיימים הבדלים מגדריים בביצוע עבירות אלימות ובגורמי הסיכון המובילים לעבריינות אלימה. אחד הממצאים המעניינים היה שאין הבדל מגדרי מובהק בביצוע עבירות אלימות: בתוך אוכלוסיית המחקר, לעצם היותו של אדם גבר או אישה לא היה קשר סטטיסטי לביצוע עבירה אלימה או עבירה שאינה אלימה. אז מגדר לא, אבל המחקר כן מצא קשר בין עבריינות אלימה לבין שורה של גורמי רקע – בהם עבריינות במשפחה, חשיפה לאלימות בין ההורים, התעללות והזנחה בילדות וקשיים בתחום בריאות הנפש.

אגם צרפי, הנאשמת לצד חברתה שילת חוטה ברצח בכוונה, הייתה בת זוגו של בניהו רזי. על פי כתב האישום היא שלחה לו הודעות מאיימות ביום הרצח, ובאחת מהן כתבה: "אמרת 'אגם ושילת זונות', בוא תראה מה זונות יכולות לעשות"

ועדיין, במחקר של פרופ' חן נמצאו גם הבדלים בין נשים וגברים. מעמד כלכלי נמוך עד בינוני, וכן היסטוריה של התעללות והזנחה בילדות, נמצאו קשורים לסיכון גבוה יותר לעבריינות אלימה בקרב הנשים שנבדקו – קשר שלא נמצא באותו אופן בקרב הגברים. בלי להסיק מסקנות גורפות מדי, זה עשוי להצביע על כך שגם אם אין הבדל בגילויי האלימות בין המינים, הדרך שמובילה אליה עשויה להיות שונה – ובמקרה של נשים יש משמעות מיוחדת לחוויות חיים מוקדמות ולמצבי פגיעות.

בינתיים נמשכת בישראל אותה מגמה מדאיגה. רק ביום שלישי השבוע פורסם בעמוד האינסטגרם "דניאל עמרם" תיעוד מירושלים שבמרכזו שתי נשים מפילות זו את זו לרצפה, מושכות האחת בשיערה של השנייה ומטיחות לרצפה זו את ראשה של האחרת. ברקע נראים עוברי אורח שלא עושים דבר; אחד מהם מגדיל לעשות, משמיע בטלפון שלו את "שיר של יום חולין", וצופה באירוע האלימות על רקע שיר האהבה. בסופו של דבר, אולי זאת השורה התחתונה: אנחנו חיים במדינה שנעשית יותר ויותר אלימה. אין שום סיבה לצפות שזה יפסח על מחצית מהאוכלוסייה.