"פחדתי שאשאר משותק. אמרתי 'אלוהים, קח את העיניים ותן לי שמיעה'"
עידן עמדי מדבר. הפחד שיישאר חירש או משותק, השיקום האינטנסיבי בצל כאב ואשמה, המשפחה שנאלצה לראות את עידן נאבק בין חיים ומוות - והמכתב שכתב למקרה שיפול: "ידעתי מי יקריא בהלוויה"
ב-8 בינואר בשעות אחר הצהריים הגעתי לכאן, לבית החולים שיבא, שרוף ומפויח, מורדם ומונשם. למרבה האירוניה, הייתי בלתי ניתן לזיהוי ועל תג היד שלי נקבע השם: אלמוני בן 22. אלו דברים שנשא הזמר עידן עמדי בבית החולים שבועות לאחר שכמעט מת בפעילות מבצעית ברצועת עזה כשהוא פצוע וחבוש. הדברים שאמר, וסיפור פציעתו, הפכו בן רגע לחלק מקאנון המלחמה והתרבות הישראלי.
זמר, לוחם קרבי במילואים, שכמו רבים מחבריו עזב הכל בעקבות האירועים המחרידים ב-7 באוקטובר ויצא להילחם על הבית באמונה שלמה בצדקת הדרך. בתקרית שבה נפצע עמדי, במהלך השמדת מנהרות ואמל"ח של חמאס במרכז הרצועה, נפלו שישה לוחמים ועשרות נפצעו. בדברים שנשא באותה הצהרה מפורסמת, כשבועיים לאחר שנפצע, ביקש להתנצל בפני משפחות חבריו - עקיבא יסינסקי וגביראל בלום ז"ל - כי "נכשלתי במשימתי כמפקד להשיבם הביתה בשלום. הכאב הזה ילווה אותי כאות קין עד יומי האחרון".
את סוף דבריו הקדיש עמדי להסתכלות אופטימית לעתיד והבטיח לשוב חזק, בגוף ובנפש, אל הבמה. הערב (שלישי) שודר בקשת 12 "לתת לחיים לרקוד" של רובי אלמליח, סרט שליווה את מסע השיקום מעורר ההשראה של הזמר, שכלל צילומים מרגע הפציעה ודברים שעמדי אומר לראשונה מהרגעים הכי אינטימיים, רגעים שבהם חשש כי לא יחזור להיות מי שהיה.
בסוף שנת 2023, עם כניסת צה"ל לתמרון הקרקעי ברצועה, החל עמדי יחד עם חבריו בחיל ההנדסה הקרבית לפעול לטיפול במנהור התת-קרקעי ברצועה. "אני שולח לכן סרטון בפלאפון, אני אוהב אתכן. אני יוצא לנסיעה קצרה ואז אדבר איתכן", אמר לאשתו מרים ולבתו יעל בסרטון ששלח להן מהשטח.
ב-8 בינואר 2024 נכנסה משאית עם חומרי נפץ למחנות המרכז ברצועה במטרה לפוצץ תוואי תת-קרקעי משמעותי מאוד, מנהרה שהגיעה לעומק של 30 מטר מתחת לאדמה ואמצעי לחימה רבים. "זה תוואי מרכזי, מצאו פה אמל"ח וקילומטרים של מנהרות חפורות. אנחנו עוסקים בלהשמיד את זה", אמר בריאיון לכתב חדשות 12 ניצן שפירא כשעה לפני התקרית הקשה.
חצי שנה לאחר שנפצע ראה הזמר לראשונה את תיעוד רגעי הפיצוץ והבהלה בשטח. "הייתה לי הרגשה שזה לא בדיוק מנוהל. מדהים לראות את הכאוס מול מה שחוויתי שם, הכל היה לבן והבנתי שנפצעתי", אמר, "דמיינתי את הבת שלי. אפשר להגיד שלא סבלתי בכלל באותם רגעים".
במכתב שכתב לאשתו, בדומה ללוחמים רבים שיצאו לקרב חסר הוודאות, ביקש שתדע שעשה הכל כדי לשמור עליהם. "אני והאנשים הטובים שנמצאים כאן איתי עזבו הכל: בית, אישה, ילדים, כדי להשאיר את החלום הזה בחיים. לא כי הם צריכים, זה מאהבה למקום, לאדמה ולעמם. הארץ יפה היא, והכל בה. היא קשורה חזק, והחוטים לפעמים מכאיבים", כתב.
אשתו של הזמר, מרים, לא מרבה לדבר, אך היא שיתפה בשיחת הטלפון שהפכה את חיי המשפחה. "הייתי עם יעלי בדרך הביתה. קיבלתי טלפון ממספר שלא הכרתי, 'שלום זה אפי מהצבא, עידן פצוע קשה'", סיפרה. "הגעתי ועידן בדיוק עמד להיכנס לניתוח. הוא היה נראה נורא, היה לו חור בגרון ואמרו לנו שהוא מורדם ומונשם, שאין לדעת כמה זמן זה יהיה".
באותו הזמן קיבלה את הבשורה גם אמו של עידן, טובה. "יצאתי עם חברות לשתות קפה והגיע קצין. שאלתי אותו מה קרה והוא אמרה שהוא לא יכול לספר יותר מזה שנפצע קשה ושחייבים ללכת לתל השומר", אמרה והמשיכה: "ביקשתי ממנו רק שיגיד לי אם הוא יאבד רגל או יד, אבל הוא התעקש שהוא לא יכול להגיד דבר עד שנגיע לבית החולים. שם קרסתי, אמרתי 'זהו, נגמר'".
ד"ר יורם קליין תיאר את הפציעות שאיתן הגיע עמדי, ביניהן כוויות ורסיסים בצוואר, שבר בארובת העין ופגיעות בעיניים. אחד הרסיסים חדר דרך הצוואר וסיכן איברים חיוניים בעמוד השדרה, דבר שהוביל להובלתו של עמדי לחדר ניתוח. "ראיתי בחור שוכב עם מיליון צינורות, מורדם, מונשם, מפויח ושרוף. בקושי זיהיתי אותו, זה הבן שלך, הילד שלך", אמרה טובה.
באותם רגעים הרגישה מרים שהיא צריכה לדבר עם מישהו, והרי עידן הוא האדם שאיתו היא מדברת על הכל. "הקלטתי לו הודעה", אמרה והשמיעה אותה: "'קיסס (Kisses) שלי אני לא יודעת למה אני מקליטה את זה אבל, כאילו למי אספר? עם מי אדבר אם לא איתך? החזקתי כל היום ולא בכיתי, לא האמנתי, אתה יודע? לא האמנתי שזה יכול לקרות. אני יודעת שתחלים, תהיה בסדר ותשמע את ההודעות האלה. אני אוהבת אותך'", נשמעה מרים בהקלטה.
לפנות בוקר הגיע מנהלו האישי וחברו הטוב עוד מילדות של הזמר, מתן זמיר, לבית החולים ותיאר את המפגש הראשוני בדומה למשפחתו של עמדי. "תמיד הייתה לו תדמית של בחור גדול וחזק, שירתנו באותו מקום וראיתי אותו בסיטואציות קיצוניות שבהן אפשר ללמוד המון על האדם", שיתף. "אי אפשר היה לזהות שזה הוא. מנופח, שרוף, שחור ואדום. זה לא היה קשור לעידן בשום צורה. התקשורת הייתה בטירוף על זה".
"עידן התעקש שהבת שלו לא תראה אותו ככה"
כיומיים לאחר שהגיע לבית החולים התעורר עמדי. "אסור היה לנו להיות בחדר כשמעירים אותו, היינו מאחורי זכוכית", אמרה מרים. "בבת אחת האבן ירדה מהלב, העירו אותו. יומיים שלא בכיתי, ובבת אחת זה יצא", התרגשה. "הוא שאל על עקיבא, כשהוא ישן הוא צעק 'עקיבא' מתוך שינה. אמרתי 'הוא חי, פצוע קשה אבל חי'. כולם תודרכו להגיד את אותו הדבר. זה שבוע של שקר כי הוא שאל".
הצוות הרפואי, המשפחה, ובעיקר מרים, הבינו כי המצב רגיש ושאסור היה להכביד על עידן. "כל עוד הוא בסיכון נמרץ יש סיכון, והיה סיכון נשימתי. היה לי ברור מה הבשורה הזו תעשה לו. אחרי שירדנו מהמחלקה סיפרתי, אמרתי לו שאני מצטערת שלא אמרנו את זה קודם ושעקיבא נהרג", סיפרה מרים ואמו הוסיפה: "דאגתי לנפש שלו, לא רציתי שהוא ייכנס לטראומות".
הדבר הראשון שעליו חשב עמדי ברגע שהתעורר היה שבתו יעל לא תראה אותו במצב הזה. "הוא סימן לי לא להביא את יעל לבית החולים, זה הדבר שהכי הטריד אותו לפני שהיה יכול לדבר", אמרה מרים. "רצינו שזה יהיה הדרגתי, וכשהיא תפגוש אותו, הוא יהיה במצב שהוא יכול להיות אבא שלה גם אם לא באופן אידיאלי".
למרים ולעידן שני ילדים, יעל ויהונתן, ובזמן שיהונתן קטן ולא הבין, סיפרה מרים ליעל מה קרה לאבא. "אמרתי לה שאבא נפצע, והיא שאלה מה זה אומר. אמרתי לה שהוא נפל וקיבל מכה, והיא הסתכלה עליי ואמרה 'אז אין יותר צבא?'. אמרתי לה שלא", נזכרה מרים ובקטע מחדר בית החולים שוחח עידן עם יעל בטלפון: "אמא אמרה לך שאבא קיבל מכה קטנה? איך אני מתגעגע אלייך, ילדה שלי את", אמר לה בחיוך והתרגשות.
עוד לפני הפציעה לעידן עמדי הייתה תדמית של חזק, זה שיכול לעשות הכל ושדבר לא יפגע בו. לפתע הפך לפצוע מלחמה ששותה בעזרת ספוג וצריך להאכיל אותו בגלידה. "ברגע שהבנתי שאני לא משותק, הדבר היחיד שרציתי היה לצאת מבית החולים", אמר עידן, "התחיל ריב ביני לבין מרים והקרובים שלי".
עידן דיבר על הכל, גם על הפחד שיישאר משותק והחשש שייאבד את השמיעה. "הרסיס בצוואר יצר תופעה דלקתית בחוט השדרה, היה חשש שאוריד את הצוואר כי בכל פעם שאני עושה את זה יש זרמים לידיים ולרגליים והם פחדו שתנועה אחר תנועה אהפוך למשותק ואחתוך את חוט השדרה", חשף.
לצד החשש מהפגיעה בחוט השדרה נפגעה ראייתו ושמיעתו של עמדי, כשבדיקת השמיעה הראשונה של הזמר גילתה בשורות קשות. "דיברו אליו והוא בכלל לא שמע. התשובות היו חד-ערכיות, זה המצב והוא לא יחזור לשמוע", אמרה מרים. "כאב לי לראות מה זה עושה לו, זה לא רק המקצוע שלו אלא המהות שלו. זו השליחות שלו בחיים וזו הסיבה שזה כואב, הוא יצטרך להבין שהוא לא יחזור להיות מוזיקאי".
כשעמדי היה בחדר הטראומה, גם האוזניים וגם העיניים היו מה שהגדיר כ"טיפשיות". "ביני לבין עצמי היו לי מחשבות טיפשיות 'אוותר על העיניים, קח את העיניים ותן את האוזניים'", שיתף בכנות. "אחרי שהתעוררתי בטיפול נמרץ, התחלתי לסמן בדיחות עם הידיים. ניסיתי להקליל איכשהו את הסיטואציה. היו הרבה רגעים שאני חלש או עצוב, זה מנגנון כזה שרוצה למנוע מהקרובים אליי ביותר כאב, בטח לאדם כמוני שלא ממש יודע להראות כלפי חוץ שהוא חלש או שהוא נזקק. הלוואי וידעתי לדבר את הכאב הזה בלי שיש מנגינה ברקע. זו התמודדות עם אובדן מכל הסוגים, אובדן של אנשים שמאוד אהבתי, אובדן השמיעה מהרסיס שתקוע בצוואר. אני חושב שמהמקום הזה, החסר אונים, זו הייתה הפעם הראשונה שחיפשתי ונחשפתי לעולם רפואי אחר", אמר.
לראשונה בחייו הלך עמדי לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד, לעכל ולשתף בטראומה, אך במפגשים הראשונים לא הצליח להיפתח. "הפסיכולוגית קלטה את זה מהר ואמרה שאני לא אומר הרבה, שאולי עדיף שאנסה לכתוב את זה כמו שאני כותב שירים. למפגש הבא כבר הגעתי עם טקסטים", שיתף.
"מה אנשים רואים בי? כנראה מנת יתר של ממלכתיות"
במפגש עם חברים שיתף עמדי במחשבות על המוות, בסיכונים שבשירות הצבאי, ובעול שסחב עמו לאורך השירות במילואים בזמן המלחמה. "אם הייתי מת היה נשלח מייל, אפילו מי יקריא בהלוויה", הדהים את חבריו שהודו שדווקא ניסו לדחוק את המחשבה הקשה. "בכל הופעה מעלים קטועי גפיים, זה הפך לטרנד. אני מקווה שהם יהפכו לגיבורים אבל אני לא מתכון להיות 'הפצוע האנגלי' כל חיי".
עמדי נפגע כתוצאה מהפיצוץ וההדף שבעקבותיו, וגילה שיצטרך לעבור ניתוח לתיקון השמיעה שסיכון נדיר שלו עלול להשאיר אותו חירש. במקביל דחה הזמר הצעה להשיא משואה ביום העצמאות, וביקש להתאחד עם משפחות חבריו שנפלו. "מה אנשים רואים בי?", תהה בכנות בהתייחסות להצעה. "נראה לי מנת יתר של ממלכתיות, זה אפילו מתיש אותי. אפילו כשסירבתי, צעד אנטי-ממסדי, זה הפך להיות קונצנזוס. אני לא יודע למה זה הפריע לי, אבל זה מעין בית סוהר".
והיה עוד משהו שמשפחתו של עמדי חשפה. "יום אחד בבית החולים עידן אמר לי: 'חשבת שיקרה לי בדיוק אותו דבר כמו לאבא, כשיעל בגיל שלי, וגם במילואים בעזה?'", שיתפה אמו טובה והזמר אמר בהומור: "הברק לא פוגע פעמיים", כמי שמאותת על רצונו לחזור ולשרת.
רוני, בעלה של טובה, נפצע בעזה כשעידן היה צעיר. הוא נפצע באזורים רבים בגופו ובית משפחת עמדי השתנה לגמרי. "הוא היה מאושפז תקופה, הייתי עם הילדים ורצתי לבית החולים. היו המון טיפולים ובהתחלה לא רצו להכיר בו", נזכרה טובה עמדי. "הכל היה עליי, הילדים הרגישו את זה והיו הרבה שאלות כי זה לא היה מראה מלבב. היו דיכאונות, היו ילדים, לגדל אותם באווירה כזו זה לא הכי נעים. עידן הבין מה קורה למרות גילו וידע לקרוא מצבים".
עמדי זוכר את המפגש הטראומטי עם אביו בבית החולים. "אבא שכב במיטה והיה מחובר למלא מכשירים. אני זוכר שהוא סימן לי להתקרב ולא הייתי מוכן, 'זה לא אבא שלי', לא הכרתי אותו ככה", סיפר והתייחס להתמודדות שלו ושל אחיו, שחזר בתשובה, עם הטראומה המשפחתית: "לי היה חשוב להיות גדול ממדים, שלא יכאב לאמא או שיהיה לה קשה. אני מסתכל גם על הנתיב שאח שלי בחר, חיפשנו עוגנים להישען עליהם".
כשהגיע לגיל גיוס ידע שהוא רוצה לשרת בקרבי אבל אמו סיפרה כי "איימה עליו" שלא תיתן לו. בתגובה עמדי היה נחרץ. "הוא אמר שהוא יעזוב את הבית אם אעשה את זה. הוא כתב מכתבים, לא ויתר. בסוף הוא הצליח", אמרה טובה.
"זה הרגיש כמו שכפול, אחד לאחד, וזה החזיר אותי", המשיכה טובה והקבילה בין פציעת עידן לפציעתו של אביו קודם לכן. "היה עכשיו את עידן וצריך לדאוג לו. לרוני, אביו של עידן, היה קשה והוא ממש בכה. הכל חזר לו, ואני מבינה מה מרים עוברת כי זה בדיוק מה שעברתי. תלאות עם הילדים, מחשבות איך הוא יקום ומה יהיה עם הנפש והטראומה. אני חושבת שהוא הבין את מה עברנו, והוא עשה את זה בצורה אחרת לגמרי".
"זה היום שעקיבא וגברי נהרגו. איך אחזור ביום הזה?"
"כל המילואים חפרו לי לדבר, להגיד", שיתף עמדי את התפקיד שנלווה אליו לאורך המלחמה, גם מחבריו הקרובים לצוות. "הייתה לי שיחה עם עקיבא ובני, חברים טובים מהצוות, שבועיים לפני שעקיבא נהרג. הם ביקשו שאתערב יותר במה שקורה, וזה בסדר", הדגיש.
"אחרי תשעים ימים של לחימה אנחנו ממשיכים להשמיד את מרחבי התת"ק (תת-קרקע), מרחבי השיגור ואת המוסדות השלטוניים של ארגון הטרור חמאס. אני מצטרף לאחיי המילואימניקים בקריאה לכל הפוליטיקאים, לכל גופי התקשורת ובכלל לכולם, כל מי שאין לו משהו טוב או מאחד להגיד, פשוט סתמו את הפה", אמר בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות ופעם נוספת הפך לקונצנזוס למרות דברים שעלולים להיתפס כמעוררים מחלוקת.
מעל קבר חבריו הודה שהוא מתקשה לישון, שרגשות האשמה איתו. "אני לא יכול לעשות לעצמי הנחות ולהגיד שהדרג הבכיר דרש מאיתנו את זה, ושזה סירוב פקודה אם לא היית מגיע. בסוף, עקיבא וגברי לא ציפו מהדרג המדיני לשום דבר, הם ציפו ממני לקחת החלטה טובה", אמר.
הצורך להביע דעה בכל הקשור לפעילות הביטחונית הישראלית היו שם הרבה לפני 7 באוקטובר. שנתיים לאחר צוק איתן, ב-2016, נפגש עמדי עם שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין ז"ל שנחטף במהלך המלחמה והצטרף למאבק להשבת כל מי שהוחזק באותה העת בידי ארגון הטרור חמאס. חודשים ספורים לפני האירועים הקשים של חמאס בשמחת תורה הגיע עמדי לדיון בכנסת ותקף את התנהלות חברי הכנסת. "המשכן לא ראוי לבנים שהוא שולח למילואים קרביים. מי שיושב במקומות שמקבלים החלטות זה אנשים שישבו שנים במשרדי הביטחון ושבויים בקונספציה מסוימת". כך אמר.
ובחזרה לשיקום שלאחר הפציעה. "אלו ימים מאוד אינטנסיביים, בקלות אפשר להגיד 'אין לי כוח'. ראיתי מלא אנשים שמחפפים בשיקום ושמחתי שהוא לוקח את זה ברצינות", אמרה מרים על ההתמודדות של עידן. "הוא היה יוצא ב-7 בבוקר וחוזר ב-19 בערב, קם לפיזיותרפיה ולטיפולים".
הזמן עבר, עמדי המשיך להתחזק, ומקרוביו המקצועיים זיהו כי הגיע הרגע "הנכון" לחזור לבמה. הקושי הפיזי והנפשי נותן אותותיו, ולפניו עוד ניתוח גורלי להצלת השמיעה שכן תדרים רבים עדיין לא נקלטים באוזניו. "חצי מהתדרים אני לא שומע, מקווה שאשמע טוב יותר אחרי הניתוח", אמר עידן.
בשיחה עם מנהלו האישי מתן זמיר וסוכנו בני מנשה ביטא עמדי בכנות את החששות שליוו אותו. "אתם קצת אונסים אותי לחזור, נכון שיש משהו ב-8 בינואר ואני חושב שזו גם המטרה ששמתי לעצמי. פתאום אני אומר לעצמי שזה היום שבו עקיבא וגברי נהרגו, וביום הזה לעלות להופיע. אני לא יודע", הודה.
מנשה הודה כי באופן קר, הדבר הנכון הוא לחזור אבל הדגיש כי השיקול האישי של עידן חשוב בהרבה. העבודה יצאה לדרך, עמדי בילה ימים ולילות רבים באולפן ההקלטות בניסיון להוציא את מה שהוא מרגיש בצורה שהוא עושה הכי טוב. הסיכונים שעידן לא ירגיש טוב, פיזית או נפשית, עד ריחפו ולפניו הניתוח שלא בטוח שיצליח.
יום הניתוח הגיע, הזמר עבר אותו ללא הרדמה והיו מעט עיכובים בחדר הניתוחים. מספר שעות אחר כך והמתח והחרדה גברו בקרב הקרובים לזמר. האירוע נגמר, עמדי עבר להתאוששות ולפניו מספר שבועות של המתנה מורטת עצבים לידיעה אם הניתוח הצליח. התוצאות, כך גילה בהתרגשות, היו מעודדות והזמר החל להשקיע את כל האנרגיה בחזרה לבמה והקליט שירים.
הפור נפל, עמדי יחזור לבמות בפברואר, הכרטיסים נגמרו בתוך דקות. רגע לפני שעלה לבמה בהתרגשות עצומה סיכם הזמר את השנה שעבר - מרגע הפציעה וההגעה לבית החולים כ"אלמוני בן 22" ועד לחזרה אל הבמה והקהל. "חיים שלמים בשנה אחת. אתם שואלים את עצמכם מה עוברים בשנה כזו? מתים. ואז לפתע זוכים שוב בחיים, מודים לאל הטוב שהרסיס החטיא בשני מ"מ את חוט השדרה, שאוכל שוב ללכת. ואז רבים איתו ממש ביום שאחרי שלקח אליו את החברים", אמר.
עמדי הסביר כיצד מנסים לקום מהצער ומהכאב, איך מקיימים מסיבת עיתונאים שהפכה להיסטורית, איך מאחים את השברים. "מחשבות אל תוך החושך, לפני הזריחה כשכולם עוד ישנים. בבוקר אוחז בילדים כמו שלא אחזתי בחיים, מנשק ואומר שאוהב, ואז יוצא אל היום. בוחר להמשיך. לפעמים בורח, משתכר, מעשן על שפת כנרת למרות שאלכוהול ותרופות לא חברים. אבל זה בסדר, אני מזכיר לעצמי שאין קווים ישרים בטבע, שבמים טהורים מדי לא חיים דגים. לאט-לאט באו השירים על הילד שהייתי, על הגבר שהפכתי לעיתים בעל כורחי. כותב על עם וארץ, על לב קודח מגעגועים. שירי אובדן, שירי תקווה, שירים על היום שאחרי שאני תוהה אם אי-פעם יגיע ואני מצפה לו בכל ליבי".
"ואז מתחיל לחלום על הרגע, במה, להקה, אנשים. בדמיון אני צועק בתוך החושך 'ערב טוב ירושלים', ואז כפיים. אני אומר לכם שהערב הזה ינוע ככה בין קצוות לצוקים, ככה בדיוק היא ארצנו: חשופה, יפה וכואבת, טהורה ופרוצה, דו-קוטבית", המשיך. "אם יש משהו אחד שלמדתי בשנה הזו הוא שצריך לקדש את הרגע, את עכשיו, כל השאר לא קיים. כל השאר זה אוויר".