אני לא שרה על סקס, אני שרה "פאק אני סקסית". מה פרובוקטיבי בזה?

בדקה הראשונה של הריאיון, הפיל שבחדר מקבל תשומת לב, ועדן גולן נקרעת מצחוק על הספה בבית הוריה בתל אביב: "את לא מבינה מה קרה! היינו בחזרות לפסטיגל וכולם דיברו על הסינגל ועל זה ש'סקסית' זה לא קללה וגם לא פרובוקטיבי, ואז מישהו שם זרק בצחוק, 'נכון, מה הבעיה, "סקסית" גם מופיע בתנ"ך'. אני שמעתי את זה וברור שהאמנתי, רגע אחרי זה היה לי ריאיון לטלוויזיה. והכי בתמימות אמרתי ש'סקסית זו מילה בתנ"ך, אם אני לא טועה'".

והיום את כבר יודעת שטעית?
"כן, כן, זה מצחיק אותי. גם אנשים מבינים, כותבים בתגובות 'אני רוצה את הגרסה של עדן לתנ"ך', ויש את העשרה אחוזים שאומרים 'איזו אהבלה', לא אכפת לי. אם כבר למישהו מותר, אז זה לי. עליתי לפה בגיל 18. אין לי בגרות ישראלית, יש לי בגרות אמריקאית. איך אני אמורה לדעת?".

אחרי עונה שלמה ב"הכוכב הבא" באנגלית, אירוויזיון ושאיפות לקריירה בינלאומית, "סקסית" זה השיר הראשון שלך בעברית. מעבר לבאזז מהתנ"ך, איך השיר התקבל?
"ממש טוב. מעל ומעבר לציפיות, הייתי מוכנה לכל דעה, אני לא טיפשה, אני יודעת שתמיד יש פידבק, לא משנה מה אני אוציא, הכי ניטרלי או הכי פרובוקטיבי, תמיד יהיה למישהו משהו להגיד. אז אני מאוד שמחה לראות שאנשים אוהבים".

וכשאת מקבלת ביקורת על זה, שזה פרובוקטיבי ונועז מדי?
"אני מקבלת את הדעות של כולם, אבל בעיניי זה לא. אני לא שרה משהו פרובוקטיבי. אני לא שרה על סקס, אני לא שרה על להוריד בגדים, אני אומרת 'פאק אני סקסית וזה מהמם לי שאתה לא פה'. זה על זה שיש מישהו רעיל בחיים ויאללה, עוף מפה, אני לא צריכה אותך פה. מה פרובוקטיבי בזה?".

גולן (22) רואה ב"סקסית" המנון העצמה. "כוח לא רק נשי, גם לגברים, להרגיש שלמה עם עצמך ולהרגיש סקסית ומהממת ושההרגשה הזאת באה מבפנים והיא לא תלויה בשום דבר מסביב".

את התחושה הזאת היא מביאה גם בהפקה המיוחדת שמלווה את הכתבה הזאת – מחווה לשערי מגזינים איקוניים של כוכבות (וכוכב) פופ לאורך השנים: בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, בילי אייליש והארי סטיילס. עשינו הפקה שכולה שחזור לשערים עם זמרים וזמרות שאני אוהבת ומעריכה. היה לי חשוב לעשות משהו אומנותי עם קריצה, וזה מאוד ריגש אותי, שחזרנו הכל במדויק עד רמת הקעקועים. אני מעריכה את הדרך של כל האומנים ששחזרנו ושואבת מהם השראה".

ספציפית נראה שאנחנו בשנים מאוד מוצלחות לזמרות. איך את מרגישה בתוך זה?
"זה הכי גירל פאוור, כולן מיוחדות ושונות. אני מביאה משהו אחד, וכל אחת מביאה את עצמה, אבל בחיים לא עברה לי מחשבה על זה שיש הצלחה מיוחדת לנשים, זה כנראה סימן לזה שאנחנו כבר חלק מהחברה. זה לא תמיד היה ככה?".

בארץ? לא. היה הרבה מאבק על כך שלא משמיעים נשים בפלייליסט והייצוג הגברי בלט.
"אז אולי זה לא מוזר לי בגלל שלא גדלתי בארץ, אני גדלתי על וויטני יוסטון וסלין דיון ובריטני ספירס וטיילור סוויפט, כל כך הרבה נשים מצליחות, ככה שבכלל לא עלה לי דבר כזה לראש, גדלתי על זמרות, פחות הכרתי זמרים מאשר זמרות. וזה מאוד משמח לראות שבנות שולטות בשטח". 

אין תחרות?
"לא, נגיד אני מסתכלת על נועה קירל והיא השראה בשבילי. לראות אותה על בימת האירוויזיון ולבכות איתה ברגע הגמר ולהגיד, וואלה, אני רואה גם את עצמי שם, ושנה אחר כך באמת להגיע לשם! זה לא היה לרגע ממקום של קנאה, אלא ממקום של השראה. הכי בריא זה לפרגן, יותר קל לחיות ככה".

היו לי חלומות שיורים בי על הבמה

ב-2024, ייצגה גולן את ישראל באירוויזיון עם השיר Hurricane והגיעה למקום החמישי אחרי שהתמודדה עם חרם מצד המתמודדים לצדה, קריאות בוז וצורך באבטחה צמודה. בזמן אמת היא שידרה חוזק והייתה ממוקדת מטרה, אבל היום, שנה וחצי מאוחר יותר, היא כבר מאפשרת לעצמה להתמודד עם מה שחוותה. "אז לא נתתי לזה בכלל הזדמנות להיכנס למודע שלי, אבל זה כן נכנס לי לתת-מודע, היו לי חלומות שיורים בי על הבמה. אחרי זה עוד תקופה ארוכה הייתי מגיעה למקומות ומיד מסתכלת לצדדים, לבחון את המקום. אני לא יכולה היום לשבת עם הגב לכיוון הדלת במסעדה כי אני מפחדת שמישהו יבוא ויירה בי. שם היתה לי אבטחה צמודה אז זה לא הפחיד אותי, הרגשתי הכי בטוחה, אבל בסוף זה משאיר שריטה קטנה".

את עדיין מקבלת תגובות שנאה?
"כן, לפני כמה ימים עליתי ללייב ביוטיוב והייתי מופתעת מכמות התגובות. זה לא באותה רמה שזה היה, גם לא באותה עוצמה, כשפיזית רצו להרוג אותי, אבל עדיין יש המון דיבורים. גם היה באזז כי ציטטו אותי שוב אחרי שאמרתי בכתבה את דעתי על המשתתפים, אבל אמרתי את האמת. הנציגה של אירלנד הייתה מכשפה רעה, ההוא שם דגל על הפנים, זאתי מיוון שפיהקה. מה אכפת לי, אמת, שיתביישו מעצמם. קיבלתי עוד מיליון צפיות בטיקטוק, למי אכפת?".

מה חשבת על יובל השנה?
"אני שרופה עליה, מאוהבת בה, היא הייתה אצלי יום או יומיים לפני שהיא טסה ונפגשנו אחרי האירוויזיון ואנחנו מדברות. היא בן אדם כל כך טוב, כל כך חזק, התפיסה שלה לחיים אחרי כל מה שהיא עברה באמת מדהימה אותי כל פעם. היא מוכשרת ויפה ומקסימה ובאמת היא הביאה כל כך הרבה כבוד לנו כמדינה וכעם ואני מאחלת לה את הכי טוב שיכול להיות".

יהיה אירוויזיון השנה?
"מה זה לא להיות באירוויזיון? אנחנו חייבים להראות להם שאנחנו כאן ושהם לא יכולים להוריד אותנו. מבחינתי שאירלנד לא תשתתף, שספרד לא תשתתף, שחצי מהמדינות לא ישתתפו אבל שאנחנו נהיה שם על הבמה ונשמיע את הקול שלנו. הזיה ש​מדינות מצביעות אם הן רוצות שישראל תשתתף או לא. עצוב, עצוב. אני רוצה להאמין שכן, בעזרת השם".

השתתפת החודש בטקס הזיכרון הלאומי. היתה לך התלבטות אם להשתתף בטקס הלא רשמי?
"למה שתהיה לי התלבטות? את רוצה להגיד שיש אומנים שלא הסכימו להשתתף? אין לי אפילו מה לומר על זה חוץ מזה שאני כל כך לא בפוליטיקה שאני לא מבינה את זה, אבל בעיניי להחזיר את החטופים כל הזמן היה הדבר הכי חשוב וברור ומובן מאליו. כשהשתתפתי בטקסים עבור החטופים, אלה הרגעים שהכי ריגשו אותי. אחרי ששרתי בכיכר, וזה היה אחרי ביצוע של שגיא דקל חן שחזר מהשבי, אני רעדתי ברמות. לא רעדתי ככה ולא התרגשתי ככה באירוויזיון. את על הבמה ורואה את כל השלטים עם הפנים של החטופים וזה אמיתי, זה פאקינג אמיתי. אני בן אדם מאוד רגיש, נראה לי שזה דבר שאנשים לא מספיק רואים ומבינים, אני בן אדם אובר-רגיש".

למה חושבים שאת לא רגישה?
"במקצועי לא הרבה דברים יכולים לרגש אותי. תדברו עליי, תרדו עליי, תקללו אותי, תאחלו לי למות, לא מזיז לי, אני מאוד יציבה. אבל אם זה משהו אישי, נגיד, החטופים שאני לוקחת מאוד אישי, או משהו כלפי החיים שלי, ההורים שלי, המשפחה שלי, אני מאוד רגישה ואנשים לא יודעים לעשות את ההבדל". 

הנה, עכשיו אני בטלוויזיה

גולן הרגישה מגיל צעיר מאוד שהייעוד שלה הוא להיות כוכבת. ​"רציתי להיות בטלוויזיה, הייתי מתעמלת וכל הזמן הייתי מושיבה את ההורים, עושה להם הופעות בסלון. הייתי אומרת 'אמא, אמא, בא לי להיות בטלוויזיה', והיא הייתה אומרת לי, 'עדן, איך אני אשים אותך בטלוויזיה? אין לי כוחות'. והנה, עכשיו אני בטלוויזיה. תמיד רציתי להיות בתחום השואו, אם זה היה בהתחלה כמתעמלת באולימפיאדה, ומגיל 9 הבנתי שאני רוצה להיות זמרת. אז התחלתי בתחרויות שירה".

וזכית?
"הייתי בתחרות טלוויזיה גדולה ברוסיה. של נציגים מכל המדינות, ייצגתי את ישראל, זכיתי במקום לפני האחרון. אנטישמיות או לא? מעניין. אבל למי אכפת? אז מקום לפני אחרון, ואיפה אני עכשיו? אחרי זה הייתי ב-The Voice Kids במוסקבה, הגעתי שם לגמר, ואז החתימו אותי בלהקת בנות תחת מפיק מאוד גדול. אנשים חושבים שאני בבום, בשנה, הפכתי למשהו, אבל אני מגיל 9 בזה ואכלתי המון חרא בדרך. התחום הזה מלוכלך".

מאיזו בחינה?
"הכל, מאנטישמיות ועד דברים שילדים לא צריכים לראות. מגיל 14 התחלתי לטוס לבד ואנשים מגעילים ועבודות עד ארבע בבוקר, חוסר שינה, טיסות, אלכוהול, סמים. מה שאנשים חושבים על התחום זה מה שבאמת קורה. ​המפיק שלנו בלהקה היה נותן לנו לשתות כוס יין לפני הופעה, או שאנשים איכשהו כבר כילדה מצפים ממך להיות סקסית. באולפנים הייתי הולכת להקליט, וגם שם היו דברים, התערבבתי יותר עם הראפרים של מוסקבה הגדולים, וזה ראפרים. זה תחום לא יפה".

בתור נערה זה הלחיץ אותך או שזה הלהיב אותך? 
"זה בנה לי את העור. אני ישר הבנתי מה זה והבנתי למה לא בא לי להתקרב. ראיתי הכל מהצד ואמרתי, ככה אני לא רוצה להיראות".

איך ידעת לשמור על עצמך? לא פשוט להיות ילדה בת 14 שלא מתפתה.
"אמא תמיד לימדה אותי וידעתי שזה התחום, אני חושבת שמאוד חשוב שיידעו שזה קיים ותהיה מודעות לזה. עכשיו עם כל המקרה של פי דידי, אני לא הייתי בשוק. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהילדים האלה שהתפרסמו בגיל 16 חוו דברים הזויים. להגיד שאני מופתעת שג'סטין ביבר בורח לסמים? לא, מסכן, אלוהים יודע מה הוא עבר, הוא עבד עם האנשים הכי משפיעים בתחום, רצה להיות כוכב. וכילד קטן, נאיבי, שלא יודע מה זה עולם, הוא יעשה מה שיגידו לו. אני גם בבית ספר לא התפתיתי. ילדים היו בצד מעשנים, וייפים, וויד ואני תמיד הסתכלתי על זה כהזיה, כאילו איזה גועל נפש, איזה ביזיון".

בסופו של דבר להקת הבנות התפרקה. 
"זו היתה סיטואציה קצת מלוכלכת. הייתי שם שנתיים ולקראת הסוף כבר חשבתי איך לצאת משם. היה עליי סוג של חרם מהצד של המורה לשירה של הלהקה, שהתנכלה לי כי הגעתי עם מורה פרטית. אני הייתי יותר הזמרת בקבוצה, שתי הבנות האחרות – אחת הייתה בת של מפיק, אחת הייתה בת של מיליארדר. ועדיין כל פעם היו אומרים לי למה את שרה ככה, למה עשית את זה על הבמה, למה הופעת ככה, את מקטינה אותן, הן לא נשמעות טוב לידך. הייתי חוזרת הביתה בוכה. בסוף היא הצליחה לפטר אותי, אחרי שהפיצו עליי מלא שקרים – שאני מאחרת לשיעורים, כשאני הבן אדם שמגיע לפני הזמן לשיעורים, לפני הזמן לחזרות, נשארת אקסטרה-זמן כי סופר-אכפת לי. היא פנתה למפיק, שהיה אלכוהוליסט וחצי מהזמן היה בחו''ל ובכלל לא ידע מה קורה. ופשוט ביום אחד מקסים קיבלתי הודעה שזהו, ביי. מצד אחד זה היה סכין בגב, מצד שני זו הייתה הקלה כי גם ככה חיפשתי איך לצאת משם".

את הגבת לשקרים?
"זה הפך לבלגן באינטרנט כי הם הוציאו עליי פוסט ממש לא יפה, ואני עניתי בפוסט וירדתי על המורה הזאת ואמרתי את שמה, היא חסמה אותי זה נגמר בבלגן. זה הצעד המגעיל של השואו ביזנס. זו פאקינג חוויה שהורידה לי את כל הביטחון. לא היה לי ביטחון, אפס ביטחון".

זה גרם לך לרגע לחשוב שאולי סימנת וי על החלום אבל זהו?
"לא, להפך, רציתי עוד יותר. שום דבר לא ישבור אותי, התאפסתי ויאללה נקסט. לקח זמן להחזיר את הביטחון, זה היה מסע. זה היה הרבה לדבר עם עצמך במראה, לחיות באיזושהי אילוזיה ולהגיד כאילו דברים שאתה לא מאמין להם במראה עד שאתה מתחיל להאמין להם. היום אני כבר יודעת שאני מי שאני, אני לא רוצה לשנות את זה ואף אחד לא ישנה לי את זה. מי שלא אוהב, ביי, הביתה. אני עברתי הרבה דברים בביטחון עצמי, עוד לפני הלהקה, מגיל 6, עברתי חרם קשוח בבית ספר. כל החיים שלי אני עוברת חרם. בסדר, אלה החיים".

מה היה בבית הספר?
"וואו, תודה לאל, זה די מטושטש כבר, זה השאיר את הצלקת. זה התחיל עם ילדה אחת, שקינאה בי או אלוהים יודע מה, והייתה הולכת וקוראת לי 'שמנה', ואז הצטרפה עוד ילדה ששנאה אותי והיא הייתה מיס פופולר בבית הספר והן הפכו אנשים נגדי. וגם המורים בבית הספר היו עושים עליי חרם, כשהייתי מתיישבת לשולחן לצהריים, כולם היו קמים והולכים, מדברים מאחורי הגב באמצע הכיתה, שמים לי רגליים, זורקים עליי כדורים. עברתי גם אנטישמיות בבית הספר. היו כותבים לי 'יהודייה' עם ציור של חרא על הלוח, אבל אני הייתי ילדה, בכלל לא הבנתי. היה לי מאוד קשה, זה השפיע עליי מאוד, הייתי בדיכאון, חרדות, הייתי במצב לא טוב. שנה ישבתי על ההורים שיוציאו אותי מבית הספר, עברתי לאונליין הום סקול. כשנכנסתי ללהקת בנות, אז פתאום כל מי שעשו עליי חרם באו להתנצל, וביקשו להיפגש. זין".

פתאום אני מורידה את הוורוד בשיער

מהצד המוחרם עברה גולן בתוך שנים ספורות ובעבודה מאומצת לצד של המקובלים – מה שמגיע עכשיו לשיא עם ההשתתפות שלה בפסטיגל הקרוב. "כולם כאלו חמודים, אנשים אייקונים כמו אליאנה תדהר וטל מוסרי. ממש התרגשתי לפגוש את אלין גולן, תמיד יש את הצחוק הזה שאנחנו אחיות אבודות. כל הקאסט חמוד, אנה ומרגי, מאיה קיי, שאני שרופה עליה קשות ועל הכלב שלה. נראה לי שתהיה לנו חוויה מטורפת כי אנחנו בסוף כל יום ביחד, מיליון שעות, ויש קאסט מדהים, אווירה מדהימה ואני כבר מחכה להופעות. מה שעושים השנה זה לא סתם, לא סתם הפסטיגל רק בתל אביב, כי הם רוצים להביא משהו שלא ראינו כבר הרבה זמן. מבימוי ועד אפקטים מיוחדים".

זה עשה בלגן.
"נכון ואני מבינה את הרעש, אבל נמצא הפתרון, שיהיו הסעות חינם וזה מדהים".

בתוך כל העשייה, את גם מצטלמת לסדרה החדשה "זרות" שיצרה ליהיא לפיד.
"נכון! ואני ממש מתרגשת. זו סדרה גדולה, לא חשבתי שאני אכנס לזה כל כך מהר. למרות שמצד שני זה בכלל לא מהר, אני בתהליך הזה עוד מלפני 'הכוכב'. אז לכל מי שיש לו משהו להגיד על זה, קיבלתי את התפקיד לפני שהתפרסמתי. תמיד ידעתי שאני רוצה להיכנס למשחק, חשבתי שזה ייקח לי שלוש שנים של למידה וקורסים ומה לא, ועוד עשרות אלפי אודישנים עד שאני אתקבל למשהו, וזה האודישן הראשון שאי-פעם עשיתי בחיים שלי".

מה התפקיד?
"אני מעצבת אופנה ישראלית שחיה בדטרויט, שלומדת שם וחווה אנטישמיות. סיימתי את הצילומים בארץ, ורוב התפקיד שלי מצטלם בחו"ל, אז שם מתחילים הצילומים האינטנסיביים ואני ממש מתרגשת וקצת מפחדת, לא יודעת למה לצפות".

ואיך זה להיכנס לדמות פתאום?
"סופר-מעניין. אני מורידה פתאום את הוורוד בשיער, את הציפורניים, זה ממש שונה ומרגש, ואני משחקת לצד עוז זהבי, רבקה מיכאלי, ואבא שלי זה גיא אריאלי. אני שרופה עליו, הם שחקנים גדולים".

אני רוצה שזה יהיה שלי

החשיפה והפרסום מביאים איתם הרבה תשומת לב, לא כולה חיובית – למשל כשבחודש שעבר ספגה גולן ביקורת קשה כי אכלה צ'יזבורגר בעודה עונדת טבעת עם מגן דוד. כמי שמנוסה בביקורת מחוץ וגם מבית, גולן לא התרגשה גם הפעם ולא הגיבה לדברים. גם את הזוגיות שלה היא שומרת מתחת לרדאר, לא מאשרת ולא מכחישה – אבל במקרה הזה לאו דווקא מבחירה שלה. "הוא איש כוחות הביטחון, אז הכל סודי, אסור לי לתת עליו שום פרטים, לא שם, לא גיל, ואני תמיד אמרתי שאם אני אכנס מתישהו למערכת יחסים, אני רוצה שזה יהיה שלי. כל החיים שלי בפומבי, אני רוצה שיהיה משהו שיהיה שלי, המקום השקט שלי, בסוף זה פרטי. אני לא רוצה להשוויץ עם זה, כולם יודעים שאני בזוגיות וזהו".

ועבורו? זה לא מקשה?
​"היו קשיים בהתחלה, הוא מאוד לא אוהב את כל היחס ואת העיניים עלינו כשאנחנו בחוץ, אבל כשרוצים מוצאים פתרון ומתמודדים ולומדים לחיות עם זה. זה היה תהליך למידה, יש מקומות שזה קצת מקשה על דברים, אבל אני מכבדת את זה, ומסתדרים. אני בכלל לא רציתי מערכת יחסים, כל הזמן אמרתי שטוב לי לבד, בלה בלה יאדה יאדה, והנה אני מאוהבת. לא יודעת איך זה קרה, פשוט, כאילו, באמת פגשתי בן אדם כל כך טוב וכל כך מתאים לי וכל כך מכבד וכל כך מבין אותי שלא יכולתי לסרב".

יש מחשבות של לגור ביחד?
"לא. אני בבית, טוב לי. הוא גם ככה, בינתיים כשאנחנו שנינו בארץ, הוא גר אצלי. הכל טוב".

כי שניכם חיים על הקו?
"כן, אז זה הרבה לונג דיסטנס, אני יכולה להיות חודש וחצי בחו''ל, זה אומר הרבה פייסטיים, אז כשאני בארץ מנסים כמה שיותר זמן להיות ביחד, להשלים את הפערים, ואז כל פעם יש את הגעגוע מחדש. ואנחנו גם ככה לא אוהבים לצאת, אם יש לנו ערב פנוי אנחנו שנינו בבית, מחובקים במיטה".

"שני זקנים!", אמא שלה צועקת משולחן המטבח. וגולן ממשיכה, "הוא נשמה, באמת. חמסה, חמסה, זכיתי. כן. גם הוא זכה, אבל אני זכיתי".

מה עם הקריירה בחו''ל?
"קודם כל אני כן רוצה קריירה פה. אני ממשיכה לבנות את הקריירה שלי בבית שלי, שהכי חשוב לי. וברור שבא לי בסוף לצאת לרמה עולמית, זה לא פשוט עם כל המצב. לאט-לאט, זה ייקח זמן".

האירוויזיון הוא סוג של דלת לקריירה הבינלאומית. 
"ישר הבנתי שכמו שזה דלת זה גם חסימה, כי אני מזוהה עם ישראל. וזה בסדר, אני לשנייה לא נתתי לזה לעצור אותי, ואני לא אסתיר לשנייה שאני ישראלית ויהודייה. ומתישהו העולם יתעורר ויבין גם את זה".

צילום: שחר ארביב | סטיילינג: מזל חסון  | איפור: נועה לוי | שיער: אלמוג כהן | ארט: מאי סלע | פאות: רבקה זהבי פאות | קעקועים: גיא פיצ'ון | ע. סטיילינג: יובל פרץ | הפקה: טל פוליטי