עומר אדם באיצטדיון רמת גן נשמע כמו חלום. חבל שזה לא עמד בציפיות

עומר אדם מול יותר מ-20 אלף באצטדיון רמת גן. בגדול, זה נשמע כמו חלום. הלוקיישן עצמו אפילו הוסיף נגיעה של נוסטלגיה לאומית. חבל שההופעה עצמה לא עמדה בציפיות שנבנו, גם על ידי אדם עצמו - שידע שהאתגר העיקרי שלו לקראת הופעה כזו הוא לא איכות הביצועים (בכל זאת אחד הזמרים הכי טובים במדינה), אלא דווקא בחירת השירים. בזמן האחרון הוא הקפיד להעלות סרטונים מחדר החזרות, כשהוא עובד על הביצועים ושואל את העוקבים "איזה שיר אתם מעדיפים?". 

ככה זה כשיש לך יותר מ-20 להיטי מדינה (לפחות). איך בוחרים בין "נמס ממך" ל-"זורק ת׳עניבה"? בין "אחרי כל השנים" ל-"אקדח"? (ספוילר: ילדה חמודה היא זו שתבחר, אבל עוד שניה נגיע לזה). אני לא מקנא במי שישב בחדר בתהליך של הפקת המופע, כי עם קטלוג עמוק כזה, זה עלול להיות בלתי אפשרי. הבעיה היא שבסוף זה מרגיש כאילו באמת הוחלט שלא להחליט. לאורך כל המופע, שנמשך קרוב לשעתיים, לא היה קו מחבר בין השירים שבוצעו על הבמה. איך יודעים? כי כשאתה משאיר לגורל - בצורת מעריצה צעירה וחמודה מאוד - לבחור איזה שיר תבצע מבין: "להיאבד ברוח", "פוליטיקה וסקס", "אקדח", "רוקנרול", "חורף באוטו" או "פסקול חיי", אתה חושף שנתקעת. בטח כשהם היו הלהיטים בהופעה הקודמת שלך, שנחשבה למוצלחת מאוד.

אולי זו בכל זאת ההשפעה של אצטדיון רמת גן, אבל השליש הראשון של ההופעה היה מנומנם מדי. השילוב של השירים הישנים יחד עם פתיחה שקטה יחסית לא עבד טוב, עד כדי כך שזה פגע אפילו בלהיטים כמו "תהום", "אהובתי לא רואה אותי" או שליפות מהקטלוג שהמעריצים בדרך כלל אוהבים כמו "וואי" שיצא ב-2020. לא נעבור שיר-שיר בהופעה, אבל רק בשביל לחדד: דווקא כשהעסק כבר התחיל להתניע עם "הופה" ו"תל אביב", אדם שוב חתך ל"רק שלך" - להיט ענקי, אבל שוב, שיר שקט.

וזה לא שהוא זלזל בקהל, חלילה. להפך. הוא כבר נכווה מזה בעבר, ויודע שאסור שזה יקרה לו שוב. ניכר שהושקעה המון מחשבה כדי להפוך את האצטדיון הנטוש כך שיהיה ראוי למאכל אדם. המשטחים על הדשא, מסכי הענק (אגב, מישהו חייב להגיד למפיקים בכל ההופעות בישראל להירגע עם ה-AI, זה כבר יוצא משליטה), המאמץ הורגש, למרות תלונות של חלק מהמעריצים שישבו ביציעים וטענו שהבמה הייתה קטנה מדי.

אבל גם בניסיון להביא שיחוק, למשל, עם יחידת הדיור שיורדת מהתקרה בזמן הביצוע של ״השיר שאת אהבת״, ולדמות את אדם יושב בבית שלו, שר על מה שנדמה כמו הפרידה מיעל שלביה - רק חצי מהקהל ראה מה קורה בפנים והשאר ראה רק קלוזאפ דרך המסכים. גם ההתעקשות להכניס דרופ אלקטרוני לכל שיר שלישי בערך, הזיע ממאמץ מלאכותי להרים את הערב. למעשה, זו כל הבעיה: נראה שרצו להביא יציאה ועוד יציאה, במקום לבנות את ההופעה על קרקע יציבה ואז לתבל מעליה. זה בטח לא עזר שהאלבום האחרון עבד פחות טוב מהקודם - לפחות אצל הקהל הרחב שמגיע להופעות בסדר גודל כזה.

כאמור, מדובר באחד הזמרים הכי טובים במדינה, אז זה לא שהיו ביצועים לא טובים. "בחורים טובים" שהפך להיות הלהיט של ההופעות או "מאמי זה נגמר" ריגשו מאוד. כך גם "מלכת הדור" שזכה לחתום את המופע (למרות שהייתה אחר כך מחרוזת דאנס). הרגעים הטובים באמת היו כשאדם אלתר מול הנגנים, שכח את המילים ויצא מזה בחינניות או התמודד בגבורה מול המעריצה שעלתה לשחק בגלגל המזל (!) ולבחור איזה שיר יבצע. 

הופעת אצטדיון צריכה להיות הכי מהודקת שיש - לעומת היכל מנורה למשל, שם זה עוד איכשהו מצליח להרגיש אינטימי והקרבה לאומן מפצה על הכל. במקרה כמו של רמת גן או בלומפילד, חייבים לשלוט בקהל (בטח כשזו הופעת 360 מעלות). האווירה צריכה להיות דחוסה ברמה שעוד רגע האירוע הולך להתפוצץ מרוב אנרגיות. במקום, התחושה הייתה אוורירית למדי. עוד הופעה, בטח שלא היסטורית. למזלו יש עוד זמן לתקן.