מירי מסיקה עשתה את המינימום, הקשיבה לקהל שלה

אוהבים למכור לנו שהקרע בעם גדול מתמיד ושהגענו לנקודת המשבר הגדולה ביותר בתולדות המדינה. אלא שבפועל, החיים עצמם די מפריעים לטענות האלה, ומירי מסיקה, שנפגשה עם התושבים שארגנו נגדה מחאה, עזרה השבוע להוכיח את הפער בין המציאות הווירטואלית לבין המציאות שנחשבת באמת. "כשאמרתי לאנשים שאני הולכת אמרו לי 'עזבי, מירי, אין עם מי לדבר. אנחנו מפחדים, אל תלכי' - והתעקשתי כי אני יודעת שיש עם מי לדבר".

האזהרות שמסיקה קיבלה מהסביבה שלה לא מפתיעות וגם "האומץ" שלה לא מפתיע. מסיקה נולדה אמנם בהרצליה והייתה חלק בולט מ"קדחת רימון" שהתפשטה במדינה בתחילת שנות האלפיים, אבל השורשים התרבותיים שלה ברורים כששומעים אותה מסלסלת. שמסתכלת לקהל שלה בגובה בעיניים, סיקרנו את הסיפור כאן ב-mako באדיקות בעיקר כי היה ברור שמדובר בסיפור לא רגיל הפעם.

בכל פעם שאנשי המחאה התבטאו הם הבהירו שאף אחד לא מתכוון להשפיל או לקלל אותה, אלא פשוט להעביר את הכאב שהם חווים פעם אחר פעם. "כואב לפגוע לה בפרנסה, אבל עוד יותר כואב שהיא בחרה להתייחס לצד אחד כאילו הוא פחות טוב", אמרה אחת המוחות בשיחה עם mako לפני כשבוע - לא נשמע כמו דיבורים של המון שמתודלק בשנאה או קריאת גיוס למלחמת אחים.

אני לא יודע מי היו האנשים איתם ספציפית מסיקה התייעצה לפני שהלכה למפגש, אבל אפשר להניח שאחת מהן היא חברתה הטובה קרן פלס, שנקטה גם היא בצעדי מחאה בחודשים האחרונים. הן אולי חברות טובות, וכנראה שהן מחזיקות באותה דעה בדיוק, אבל הפער ביניהן הוא בעיקר בגישה. אחת חושבת שהאמת שלה היא אבסולוטית, ואחת מבינה שהחיים מורכבים ומוכנה להקשיב ולהתייחס ברצינות לצד השני.

הסרטון מהמפגש שבו היא שרה להם את "באה אליכם", זו באמת נקודת אור שלא ניתן להגדיר אותה אחרת מהולסום. נקודת אור שהיינו צריכים בתוך השנה הבאמת מתישה. אפשר להאמין לטון של הרשתות החברתיות ולפאניקה בתקשורת, אבל כשמסתובבים במציאות, כאמור, הטון האמיתי נחשף. אפשר לשחרר טיפה מהפאניקה, להיכנס לפרופורציות ולנסות להתעסק במהות ולא ברעשי רקע.