כלים גישוריים במקלט – מתי להקשיב ומתי להציב גבולות

בימים של חירום, במציאות בה עשרות אנשים נדחסים למקלט אחד והששגרה מתפרקת– משהו קורה גם בתוך היחסים שבין האנשים. יש שמצליחים להתגבש במקלט ולחוש פחות בדידות ופחד, בשל מערכת היחסים הטובה שבין באי המקלט אבל יש גם מצבים רבים בהם אנשים שלא בחרו להיות יחד, מוצאים את עצמם חולקים מרחב קטן מצומצם ומצמצם שהופך ל"סיר לחץ" המצב המלחיץ, חוסר הוודאות כשהסבלנות מתקצרת ולכן ובתוך כל אלה מתחילים להיווצר חיכוכים.

זה יכול להתחיל מדברים קטנים: מישהו מדבר בקול רם מדי. ילדים רצים ומשמיעים רעש. מישהו ישן במקלט בין האזעקות או מישהו שתופס "יותר מדי מקום". מהר מאוד, הדברים הקטנים האלה נטענים במשמעות רגשית גדולה – והופכים לעימותים. אז דווקא ברגעים כאלה, הכלים מעולם הגישור ופתרון הסכסוכים בהסכמה יכולים לעשות הבדל אמיתי, לא רק כדי "לכבות שריפות", אלא דווקא ואפילו בפרט כדי למנוע אותן מראש.

כלים פרקטיים לפתרון סכסוכים בהסכמה

אחד המודלים הפשוטים והחזקים ביותר להבנה של סיטואציות כאלה הוא מודל א.פ.ר.ת – אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.

המודל הזה מזכיר לנו אמת חשובה: לא האירוע עצמו הוא שמפעיל אותנו – אלא הפרשנות שאנחנו נותנים לו.

ניקח דוגמה פשוטה מהמקלט:

האירוע: אדם מדבר בטלפון בקול רם.

הפרשנות: "הוא חסר התחשבות כלפיי וכלפי כל הסובבים".

הרגש: כעס ותסכול.

התגובה: הערה, עימות, לפעמים אפילו הסלמה לאלימות מילולית או פיזית.

אבל מה יקרה אם נזהה את הרגע הזה ורגע לפני התגובה נשאל את עצמנו: האם יש אולי פרשנות אחרת? למשל: אולי נחשוב האם אותו אדם מצוי בלחץ ומנסה להרגיע מישהו מהמשפחה. אולי השיחה עם אותו האדם זוהי הדרך שלו להתמודד עם החרדה.

השינוי הזה בפרשנות לא מבטל את הקושי – אבל הוא משנה לחלוטין את עוצמת הרגש שאנו מרגישים כלפי הסיטואציה, ובהתאם גם את התגובה שלנו לאירוע זה. וזוהי נקודה קריטית: במצבי לחץ, אנחנו נוטים לפרש את המציאות בצורה שלילית יותר. זה טבעי וזה אנושי, אבל זה גם מה שמייצר את רוב העימותים בין האנשים.

לצד מודל א.פ.ר.ת, יש כמה עקרונות בסיסיים מעולם הגישור שיכולים לסייע מאוד בהתנהלות במקלטים:

לא האדם הוא הבעיה – אלא מה שמאחוריה

העיקרון הראשון הוא הפרדה בין האדם לבין הבעיה - כשאנחנו חווים קושי, יש לנו נטייה "להדביק" אותו לאדם שמולנו. כך למשל: במקלט צפוף כשאחד הנוכחים מדליק את הרדיו בקול רם. כמה מהנוכחים מתעצבנים כי הם עייפים, לחוצים ורוצים שקט. ניתן לחשוב לגביו שהוא פשוט חצוף, בעייתי, חסר גבולות ולא מתחשב – חשיבה זו רק גורמת לנו לכעס. אבל במקום לצעוק עליו ניתן לבקש ממנו להחליש את הרדיו ולהסביר לו "מאוד קשה לי עם הרעש כרגע והחדשות רק מלחיצות אותי". כשמפרידים בין האדם לבין הצורך שלו – נפתח מרחב לפתרונות. השינוי הזה בשיח אולי נשמע קטן – אבל הוא עשוי לשנות את כל הדינמיקה.

הקשבה אמפטית – גם כשאין אויר לנשום

העיקרון השני הוא הקשבה אמפטית - ברוב הסכסוכים, אנשים לא באמת רוצים “לנצח”. הם רוצים שיראו אותם, שיבינו אותם ושיכירו בקושי שלהם. כך למשל: אם במקלט יש מישהו שתמיד מגיע אחרי שכולם כבר ישובים בפנים ופותח את הדלת בסיום האזעקה, לפעמים לפנות אליו במשפט כמו: "למה תמיד אתה בסוף? אתה לא מבין שזה מעצבן ומסכן את כולם?" אבל בהקשבה אמפטית ניתן לשוחח איתו ולהבין מה קורה לו שתמיד הוא מגיע באיחור ואם הוא מסביר שהוא חושש שידחפו אותו במדרגות ניתן להקשיב באמפטיה ולמצוא ביחד איתו פתרונות שיתאימו לכולם, כגון: הגעה עם ההתראה ועוד לפני האזעקה. ההכרה בקושי של האדם וההכרה שלו בקושי של הסובבים אותו הוא אחד הכלים החזקים להפחתת עימותים ולכן עשוי להוריד את מפלס המתח בצורה דרמטית. חשוב לזכור שמאחורי כל התנהגות יש חוויה ותחושה של האדם והקשבה אמפטית ממש לא אומרת להסכים איתו או עם התנהגותו אבל זה אומר להכיר בקושי ולא להתעלם מקושי זה והקשבה זו עשויה לחסוך הסלמה.

ההבדל בין מה שאומרים לבין מדוע אומרים זאת

העיקרון השלישי הוא מעבר מעמדות לצרכים - עמדה בהקשר למקלט יכולה להיות כשאומרים: "תשתיק את הילדים", "תכבה את האור", "אל תישן במקלט". אבל מאחורי כל עמדה יש צורך: הצורך בשקט, במנוחה, בביטחון, בשליטה. כשמדברים בשפה של צרכים, משהו משתנה ובמקום לדרוש – משתפים. לדוגמה: במקום "תפסיק לדבר בטלפון", אפשר לומר: "אני מאוד עייפה וממש אודה לשקט לכמה דקות". המשפט הזה פותח אפשרות לדיאלוג במקום למאבק.

לפעמים פתרון קטן עושה הבדל ענק

העיקרון הרביעי הוא חיפוש פתרונות קטנים וגמישים - במקלטים, אין פתרונות מושלמים, אבל אפשר להגיע לפתרונות טובים מספיק שמשלבים חשיבה מקורית של"יציאה מהקופסה". כך למשל: אפשר לחלק לאזורים במקלט – חלק עם משחקים וחלק שקטים, לחלק לאזור עם רדיו/ חדשות בווליום מוגבל ורחוק יותר פינה שקטה של פופים למי שצריך שקט. אפשר לתאם "זמני רדיו" ו"זמני שקט" – 2 דקות ראשונות שומעים ואחר כך חוזרים לשקט או במשך היום לשמוע את הרדיו ובלילה לא. אפשר לסדר משחקים לילדים וחלק אחר בו משחקים למבוגרים – שש בש, דמקה וכולי. בכל מקרה, כדאי ועדיף להחליף את החשיבה של "מי צודק" בחשיבה "מה יעבוד לנו כאן עכשיו" וזו נקודת מפתח: גם בגישור לא מחפשים צדק מוחלט, אלא פתרונות אפשריים שיתאימו לשני הצדדים בתוך מציאות מורכבת.

גבולות ברורים – לא כל מצב הוא בר-גישור

חשוב להבין – לא כל סיטואציה במקלט היא סכסוך בר גישור – יש מצבים שהם פשוט חציית גבול. כך למשל: כשמישהו הופך את המקלט ל"ג׳קוזי" פרטי שלו או נועל את המקלט ולא מאפשר לאחרים להשתמש במרחב המוגן או כשמישהו מתנהל בצורה שפוגעת בבטיחות או בזכות הבסיסית של אחרים להיות מוגנים -זו כבר לא מחלוקת שניתן לפתור בשינוי השיח – זוהי חציית גבולות ופגיעה בזכויות.

במקרים כאלה, שימוש המוגבל לכלים גישוריים בלבד עלול דווקא לייצר עיוות - כאילו יש כאן שני צדדים שווים שצריכים "להסתדר ביניהם", כשהאמת היא, שהגישור לא נועד להכשיר מצבים שבהם צד אחד דורס את האחר ולא נועד לבקש ממי שנפגע "להבין את הצד השני" או "להיות גמיש יותר" בשעה שנפגשות זכויות בסיסיות.

גישור אינו תחליף לאכיפת גבולות ולכן במקרים שכאלה חשוב להציב גבולות ברורים וכשהצד השני לא מבין - לפנות לגורם סמכות, כגון המשטרה או פיקוד העורף, שיבהירו באופן חד וברור מה מותר ומה אסור. כי שמירה על הזכויות והביטחון של כולם קודמים לכל נסיון "להסתדר" וכלים גישוריים תכליתם להביא ליצירת הסכמה אבל אין משמעותם לוותר על עצמנו או לתת לצד השני לגיטימציה לפגוע בנו.

השליטה בתקופות של חירום

עוד חשוב לזכור, שמעבר לכלים הפרקטיים, יש כאן גם תזכורת עמוקה יותר - בתקופות של חירום, אנחנו מאבדים שליטה על הרבה מאוד דברים: על הביטחון האישי שלנו, על לוחות הזמנים, על הוודאות אבל דווקא בתוך חוסר השליטה הזה – יש לנו בחירה אחת שנשארת שלנו: איך לתקשר האחד עם השני - האם להגיב מתוך האוטומט של כעס ותסכול, או האם לעצור לרגע, לנשום ולבחור תגובה אחרת.

האם לראות באדם שמולנו "בעיה", או אדם שנמצא בדיוק כמונו – בסיטואציה מאתגרת ולא פשוטה. דווקא במרחבים הכי צפופים, אפשר ליצור מרחב אחר. מרחב של קצת יותר הבנה, קצת יותר סבלנות, וקצת יותר אנושיות ואז דווקא ה"ביחד" הזה יאפשר לאנשים המרגישים בדידות בביתם להרגיש טוב יותר במרחב המשותף.

וזה לא רק עניין של נוחות אישית של כל אחד מאיתנו - זה עניין של החוסן של כולנו בתקופה המטורפת והמאתגרת הזו.,כי חברה שמצליחה לשמור על יחסים גם תחת לחץ ועל אנושיות – היא חברה חזקה יותר. ואולי, בתוך כל הרעש והצפיפות, זו אחת ההזדמנויות השקטות ביותר שיש לנו: לתרגל אחרת. לבחור אחרת, להיות קצת יותר בני אדם זה לזה.

דנה דרזנין, עו"ד ומגשרת ועורכת דין לגירושין בשיתוף פעולה, משרד עו"ד דנה דרזנין, מגשרת ומרצה בבר אילן ולשכת עורכי הדין

***

כתבה שיווקית בחסות משרד עו"ד דנה דרזנין, מגשרת ומרצה בבר אילן ולשכת עורכי הדין; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.