ח'ארג, הורמוז, טהראן: שלושה שלבים שבסופם איראן לא תהיה אותה מדינה

לאחר שלושה שבועות של מלחמה, המשטר ללא ספק סופג מכות קשות מאוד, והישגים של התקיפה המשולבת של ארצות הברית וישראל הם משמעותיים: קודם כול חיסול ההנהגה, גם המדינית וגם הצבאית הבכירה; המשך פגיעה קשה מאוד בכל תשתיות הגרעין; פגיעה קשה מאוד במערכי הטילים הבליסטיים ובמפעלי הייצור; השגת עליונות אווירית ברוב שטחה של איראן והמשך מרדף אחרי משגרים בצד המערבי והמרכזי של איראן, כדי למזער את הנזק של הירי לעבר ישראל.

אין ספק שהמשטר סופג מכות קשות מאוד, אבל השאלה בנקודת הזמן הזו היא אם המשטר הוא על סף קריסה, או שאנחנו במלחמת התשה מתמשכת שבסופה ייתכן ויהיה אפילו משטר קיצוני ומסוכן הרבה יותר. הפגיעה בפיקוד הבכיר ניכרת והיא משפיעה על תהליך קבלת ההחלטות ועל הפיקוד והשליטה, ויוצרת תחושה של "נרדפות" אצל הבכירים וקושי אדיר לנהל את המערכה. צריך לומר ביושר: לאחר שלושה שבועות, אין כרגע אובדן שליטה ואין קריסה של מערכת הפיקוד והשליטה של המשטר.

בנקודת הזמן הזו, המלחמה נמצאת בנקודת שינוי חשובה. משבר האנרגיה העולמי, עליית מחירי הנפט והחסימה של מצר הורמוז שהיו צפויים בהערכת המצב של הפנטגון ושל צוות הביטחון הלאומי, מייצרים בעיה אסטרטגית. בנוסף, הפגיעה "בבטן הרכה" במדינות המפרץ ובשדות הנפט והגז שלהן גורמת להן להעדיף כרגע מדיניות של הבלגה מול התוקפנות האיראנית. אין ספק שמשבר האנרגיה ומחיר הנפט משבשים במידה מסוימת את הסדר העולמי, ומייצרים לטראמפ ולצוות שלו את האתגר הראשון במעלה: איך מנטרלים את הקלף האסטרטגי שאיראן משתמשת בו.

לכן, אני מעריך שעם הגעת אלפי לוחמי מארינס לאזור הלחימה, וכוחות הפריסה המהירה של דיוויזיה 82 ו-101 שהועמדו בכוננות להטסה לאזור, אנחנו צפויים למהלך התקפה וכיבוש של האי ח'ארג - מרכז יצוא הנפט האיראני - והשתלטות על כל מרחב מצר הורמוז. מהלך כזה ישחרר פקק של מאות אוניות ומכליות שממתינות שם, ינטרל באופן מיידי את איום טילי החוף-ים, תותחי החוף וכמובן את אותן סירות נפץ שחוסמות את המצר. מהלך כזה יפגע ללא ספק בקלף העיקרי של המשטר וירגיע תוך כמה ימים את מחירי הנפט בשווקים בעולם.

לא רק מתקפות מהאוויר

שאלת מטרות המלחמה, השגתן ומנגנון הסיום הן שאלות לדיון אמיתי ונוקב גם בארצות הברית וגם בישראל, ככל שהמלחמה מתמשכת. הציפייה בשיח התקשורתי שמעצמה כמו איראן, למרות הפגיעות הקשות, תקרוס לאחר שבועיים-שלושה של לחימה איננה סבירה. אני מעריך שהמהלך הדרמטי של השתלטות על מצר הורמוז והאי ח'ארג, שבעצם ייקחו מידי האיראנים את המנוף העיקרי במלחמה, עשוי להיות טריגר למהלך אמריקני בסיוע ישראלי של הפלת המשטר. העובדה שהאמריקנים, במטרות המלחמה, בזהירות המתבקשת, הגדירו את סוגיית הפלת המשטר כ"יצירת תנאים להפלת המשטר", גם בישראל וגם בארצות הברית בעיניי זו מכבסת מילים זהירה למטרת העל האמיתית של המלחמה, והיא הפלת המשטר.

ברור לחלוטין שקריסתו והפלתו של המשטר תהיה לה השפעה דרמטית על המציאות האזורית ואפילו הגלובלית. בעיקר, מפת האיומים של ישראל תשתנה באופן משמעותי ביום שהמשטר יחדל מלהתקיים, וזה ישפיע באופן ישיר על מפת האיומים של ישראל בכל הזירות: לבנון, סוריה, החות'ים וגם המדינות הסוניות המפרציות שנמצאות כרגע תחת התקפה איראנית. הפלת המשטר באיראן תשפיע מאוד על חיזבאללה במערכה בגבול הצפוני, שבעיניי יפסיק להתקיים כארגון טרור שמאיים על גבולנו הצפוני.

הספק לגבי הפלת המשטר מגובה בשיח עם אמירה שאי אפשר להפיל משטר מן האוויר, אבל אמירה כזו והנחה כזו איננה נכונה במקרה הזה. במלחמה באיראן אין כוונה להפיל את המשטר מן האוויר; יש תוכנית אמריקנית שתוכננה מראש שאמורה להיות מופעלת על הקרקע, ייתכן שבמקביל ומיד לאחר הכיבוש של מרחב הורמוז והאי ח'ארג, שמתבססת על שלושה מרכיבים. המרכיב הראשון הוא מיליציות חמושות ובסיוע כוחות מיוחדים אמריקנים, "הכומתות הירוקות", בכל רחבי הפריפריה האיראנית. מיליציות אלה, ביום פקודה, אמורות לכבוש שטחים ולאתגר את המשילות של המשטר ברחבי הפריפריה בסיוע אווירי של ישראל וארצות הברית.

במהלך השני, יחידות מצבא איראן שכמעט לא נפגע בלחימה - אותן יחידות שאני מעריך שהמודיעין האמריקני עשה עבודת הכנה ותיאום עם מפקדיהן לרגע הנכון - אמורות בתזמון הנכון להשתלט על סמלי שלטון, הפרלמנט ועל אמצעי התקשורת בבירה טהראן. במקביל לשני המהלכים הללו, הנשיא טראמפ ויורש העצר ראזה פהאלווי, יקראו להמונים לצאת לרחובות. המהלך הזה של יציאה יהיה לאחר דיכוי מתמשך של כוחות הבסיג' ומשמרות המהפכה ברחבי איראן, ותוך כדי מטריה אווירית צמודה של ישראל וארצות הברית להמונים שיצאו לרחובות. זהו מהלך מורכב, מאתגר, סיכויי הצלחתו בעיניי קיימים, אבל ודאי לא מוחלטים.

השאלה המרכזית היא מה מידת ההכנה והתיאום שהמודיעין האמריקני הצליח לעשות בשנים האחרונות וערב המלחמה, בעיקר אל מול אותם גורמים בצבא האיראני שאמורים בעצם להשתלט על המדינה לתקופה קצרה של ממשל צבאי. זו תוכנית מורכבת, מאתגרת, עם סיכונים לא פשוטים. עם זאת, בעיניי, לאחר שורת המכות הקשות בכל מערכי המשטר, יש לה סיכוי להצליח. כשמסתכלים בעת הזאת על מנגנון הסיום, אם המהלך הזה לא יצליח, האמריקנים כרגע בוחנים מי הגורם השלטוני הבכיר שאיתו ניתן לנהל משא ומתן על בסיס התנאים האמריקנים של ערב המלחמה, עם מנגנון פיקוח ושליטה הדוקים מאוד על הגרעין ועל מערכי הטילים הבליסטיים, והפסקת הסיוע לארגוני טרור ברחבי המזרח התיכון.

סיום חד-צדדי: האופציה הרעה ביותר של טראמפ

סוגיית הגרעין היא בהחלט סוגיה מטרידה שמהווה איום וסיכון ממשי. הפיקוד של הכוחות המיוחדים האמריקנים קיבל מהפנטגון משימה לתכנן ולבדוק אפשרות של הנחתת כוחות אמריקנים מיוחדים בשלושת אתרי הגרעין: בנתנז, אספהאן ופורדו. ההערכה היא שהאיראנים חילקו את האורניום המועשר בשלושת האתרים, שכולם הותקפו במבצע "עם כלביא", ובמלחמה הנוכחית צריך לאסוף את המודיעין כדי למזער אותם. זה אתגר לא פשוט, ולא בטוח שהגורמים האיראניים שיודעים היכן זה נמצא שרדו והם בחיים. לכן, זה אתגר מורכב מאוד. לא יהיה אפשר לסיים את המלחמה בלי לשים יד על אותם 430 קילוגרם של אורניום מועשר, או בפעולה צבאית או בהסכם שלאחר המלחמה.

הנשיא טראמפ מפגין נחישות רבה, הוא זקוק להישגים משמעותיים בהרבה. אני לא רואה אפשרות לסיום המלחמה באופן חד-צדדי על ידי טראמפ עם הכרזת ניצחון עם ההישגים עד כה, ללא הגבלות או הבנות ברורות עם המשטר ששרד. זה יעמת את הנשיא עם שאלות קשות על מטרות המלחמה, מחירה ומידת ההישגים שהושגו, ומה לגבי 430 ק"ג שעלולים לאפשר למשטר ששרד פריצה לפצצה? זו האופציה הגרועה ביותר; ההנהגה האיראנית, עבורה שרידות היא ניצחון וכול מה שנהרס הוא בר-שיקום.

הזווית הישראלית: חיל האוויר וצה"ל עם יכולת מודיעינית ומבצעית חריגה הגיעו להישגים אדירים ראויים לציון, בטח אל מול המטרות שישראל הציבה לעצמה בתחילת המערכה - פגיעה והשמדה של יכולות ותשתית הגרעין, והשמדת יכולות ייצור של טילים בליסטיים. אולם, בראייה ארוכת טווח, הכול בר-שיקום. ישראל רוצה ותסייע במטרת העל של המלחמה - מיטוט המשטר. באופן שהדברים מתנהלים עד כה, זו מטרה מורכבת בת-השגה שלישראל יש אינטרס עליון במימושה, והיא תעשה הכול כדי לתרום למהלך כזה שיצליח.

>>> קובי מרום הוא אלוף משנה במילואים, מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית