מה שהתרחש מעל איראן שינה את המזרח התיכון לתמיד

מבצע "שאגת הארי", המתנהל ביחד עם מבצע "EPIC FURY" של הצבא האמריקני, הוא המשך למלחמה נגד איראן בחודש יוני 2025 (מבצע "עם כלביא"). המבצע הנוכחי מכוון נגד המנהיגות הפוליטית והצבאית של הרפובליקה האיסלאמית, תוכניתה הגרעינית, מערך הטילים שלה, ונוספה לו מאז חודש יוני המטרה היומרנית של החלשת המשטר, כדי ליצור אפשרות לעם האיראני להתקומם נגדו ולהפילו. המבצע משקף תפיסת ביטחון המוכנה לנקוט מכה מקדימה או אף מכת מנע.

לעיתים המלחמה הכרחית כדי להתמודד עם רשע ומשטרים תוקפניים. אנשי הדת השולטים באיראן דוגלים בחזון אפוקליפטי של האיסלאם השיעי הרדיקלי כשליט העולם, ורואים במגבלות המוסריות של המערב חולשה. לאיראן יש עבר רב-שנים של מרמה מתועדת היטב. התוקפנות שלה מתגלמת בסיסמאות "מוות לאמריקה" ו"מוות לישראל", ובשלוחיה בדמות מיליציות טרור ברחבי המזרח התיכון - חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, החות'ים בתימן, ומיליציות פרו-איראניות בסוריה ובעיראק. כולם מערערים על השלטון המרכזי ונועדו לקרב את חיסולה של ישראל. ידה של איראן הגיעה עד אירופה וצפון אמריקה, כולל מזימות רצח נגד דונלד טראמפ ומקורביו. היא המדינה המסייעת לטרור הבולטת ביותר בעולם.

חילות האוויר של ארצות הברית וישראל השיגו עליונות אווירית ומשמידים מטרות ללא התנגדות ממשית על פי התכנון. אומנם מוקדם מדי להציע הערכה סופית של המבצע הנוכחי, אך מספר השלכות בולטות לעין.

הטעות האיראנית

אנו עדים לשיתוף פעולה צבאי אמריקני-ישראלי הדוק ביותר וחסר תקדים. שילובה של ישראל באזור האחריות של פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM) מאז חודש ינואר 2021 העמיק את הקשרים בין שני הצבאות, ושיא תהליך זה הוא התכנון והביצוע המשותף במבצע הנוכחי. ישראל הוכיחה שוב את ערכה האסטרטגי לוושינגטון, לעומת רתיעתן של מדינות אחרות במזרח התיכון או באירופה, הנחשבות לבעלות ברית של ארצות הברית, מלהשתתף במלחמה. הדימוי של קרבה גדולה מאוד בין ירושלים לוושינגטון הוא נכס מדיני והרתעתי גדול עבור ישראל.

עם זאת, היחס למלחמה בארצות הברית נתון במחלוקת, ושונאי ישראל שם מפיצים תיאוריות קונספירציה שהיהודים דרבנו את הנשיא דונלד טראמפ לצאת למלחמה באיראן. הירידה בתמיכת הציבור האמריקני שהחלה בגלל המלחמה בעזה מחריפה את הבעיה.

למרות זאת, הביצועים הצבאיים של ישראל במלחמה ועליונותה המדהימה בתחום המודיעין מותירים רושם אדיר באזור ומחוצה לו. טכנולוגיית ההגנה הישראלית בפני איומים מהאוויר מוכיחה את יעילותה. בימים הראשונים של המלחמה, מערכות ההגנה הרב-שכבתיות של ישראל השיגו שיעור יירוט של כ-90 אחוזים נגד כטב"מים וטילים בליסטיים. ככל שטכנולוגיית הטילים מתפשטת בעולם והסיכויים לשימוש בהם בעימותים מזוינים גדלים, מדינות נוספות יבקשו לרכוש יכולות להגן על התשתיות ועל העורף האזרחי. חלקן יפנו לתעשיות הצבאיות בישראל.

הנכונות האיראנית לתקוף את מדינות ערב במפרץ, את טורקיה, החברה ברית נאט"ו, ואת קפריסין, החברה באיחוד האירופי, מגבירה את תפיסת האיום מאיראן והעוינות כלפיה אצל מדינות נוספות. ההתקפה על אזרביג'אן, יצואנית אנרגיה, וסגירת מצר הורמוז משבשים את שוק האנרגיה העולמי והעלו את מחירי הנפט. הרחבת המלחמה בניסיון להגדיל את הסיכונים שבהמשך המלחמה במגמה להגדיל את הלחץ לסיים אותה היא הימור שספק אם יצליח. ההסלמה של איראן גורמת להחרפת המתחים ההיסטוריים בין הסונים לבין השיעים. בינתיים, ההתנהגות של טהראן רק מגבירה את בידודה באזור ובעולם.

אם המשטר ישרוד, יהיה לו קשה להחזיר את היחסים עם המדינות השכנות לקדמותם. כמו כן, העימות האיראני-ישראלי ימשיך להיות מאפיין של המערכת האזורית וגורם לחוסר יציבות.

מצוקתה הנוכחית של איראן מחלישה עוד יותר את "הציר השיעי" האנטי-אמריקני - תהליך שהחל במלחמת חרבות ברזל בעקבות טבח חמאס באוקטובר 2023 ומלחמת "12 הימים" ביוני 2025. יכולות להיות לכך השלכות מעבר למזרח התיכון, שכן איראן הקימה רשתות טרור בקהילות השיעיות ברחבי אמריקה הלטינית, צפון אמריקה ומערב אירופה.

עתיד המשטר השיעי המהפכני עדיין לא ברור. בכל אופן, הסברה שהציבור האיראני המתנגד למשטר יכול להפיל את שלטון האייתוללות אופטימית מדי, כל עוד המשטר יכול ומוכן להפעיל כוח קטלני נגד מפגינים. ללא אופוזיציה חמושה, המשטר יעמוד על כנו - אם כי יוחלש. הפעלת צבאות המבוססים על מיעוטים (כורדים, בלוצ'ים) עלולה לעורר רגשות לאומיים פרסיים ופחדים מחלוקת המדינה אשר יעזרו למשטר לשרוד.

הוואקום האסטרטגי והציר הסוני הרדיקלי

דעיכת כוחה של איראן אינה מבשרת מזרח תיכון שלו יותר. האזור נותר עמוס-סכסוכים קשים, שבו השימוש בכוח נשאר כלי נפוץ בארגז הכלים של מנהיגים. כמו כן, חלק מהממשלות חלשות ומתקשות לרסן מיליציות חמושות. המזרח התיכון ימשיך לשמש מקור לטרור איסלאמי ולמשברים אלימים. בעקבות התקפות איראן על שכניה, תפיסת האיום של כולן תגדל.

תבוסות איראן ושלוחיה יצרו ואקום המתמלא כעת בציר סוני רדיקלי מסוכן לא פחות, המגולם בטורקיה הנתמכת על ידי קטאר. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ורבים ממפלגתו מייצגים גרסה טורקית של האחים המוסלמים - תנועה רדיקלית ואנטי-מערבית המשולבת בנוסטלגיה לגדולתה של האימפריה עות'מאנית. טורקיה של ארדואן שואפת בנוסף ליכולת גרעינית. ארצות הברית התייחסה מסורתית לטורקיה כבעלת ברית חשובה, והנשיא טראמפ רואה בארדואן מנהיג חזק וידיד. הערכה זו נוטה להתעלם מהתנהלות טורקית שאינה עולה בקנה אחד עם מעמדה כבעלת ברית של המערב.

אומנם ניסיונות ארדואן להניא את ארצות הברית מלתקוף את איראן לא צלחו והצעת שירותיו לתווך בין ארצות הברית לאיראן לא התקבלה יפה בוושינגטון. מנגד, הצעה זו מתקבלת יפה במדינות הסוניות אשר חששו מהנהגה איראנית חדשה, שעשויה לראות בישראל בעלת ברית כבעבר ועקב זאת עלייה נוספת בכוחה של ישראל. במקרה זה, ההיגיון של שמירת מערכת מאזן כוחות יקרב הרבה מדינות אל טורקיה, מהחזקות שבמדינות המזרח התיכון.

יכולותיה ושאיפותיה של טורקיה זוכות לתמיכה כספית נדיבה של קטאר, אשר מממנת שנים את הפעילות של האחים המוסלמים ברחבי העולם. שופרה התקשורתי, אל-ג'זירה, משמש כתועמלן הראשי של הקיצוניים המוסלמים בכל העולם. בשונה מאיראן, קטאר מצליחה להיתפס בוושינגטון כבעלת ברית, למרות תמיכתה המתמשכת בתנועות איסלאמיסטיות ובגורמים אנטי-מערביים. המערב כשל בזיהוי נכון של טורקיה וקטאר.

המזרח התיכון, ערש הציוויליזציה המערבית, נותר זירת מאבק בציוויליזציה המערבית. גישות אנטי-מערביות המושרשות באיסלאם הקיצוני ממשיכות להדהד ברחבי האזור. בשילוב עם מסרים של השמאל הקיצוני, הן מוצאות קהל אוהד אף בחלקים מהמערב. האהדה יוצאת הדופן שהוענקה לחמאס, ארגון איסלאמיסטי קנאי, היא דוגמה בולטת לבלבול המוסרי הזה.

תקדים עריפת המנהיגות והשלכותיו הגלובליות

מכת הפתיחה האווירית הישראלית, שערפה את ראשי המנהיגות הפוליטית והצבאית של איראן, יצרה תקדים של חיסול ראש מדינה. תקדים זה מהווה תמרור אזהרה לראשי מדינות סוררות, במיוחד לאחר חטיפת נשיא ונצואלה ניקולס מדורו על ידי ארצות הברית. עריפת מנהיגות פוליטית עלולה להפוך לכלי נפוץ יותר. ההשפעות ארוכות הטווח של העריפה נותרות בגדר אי-ודאות, אך מבצע כזה מקשה מיידית על הצד הנתקף, וככל שמתחדד הרושם מהחדירה המודיעינית העמוקה הוא זורע דמורליזציה וחשד פנימי. יתרה מכך, התקיפה הדגימה את התפקיד המכריע של המודיעין בלוחמה המודרנית.

תוכניתה הגרעינית של איראן אתגרה זה מכבר את משטר אמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני ה-NPT. טהראן העשירה אורניום לרמה הקרובה לדרגה מתאימה לפצצת אטום וחתרה בחשאי להנשקה. השמדת התשתית הגרעינית של איראן מחזקת את משטר ה-NPT ומהווה גורם הרתעתי רב-עוצמה לבעלי שאיפות גרעיניות באזור, כגון טורקיה, ערב הסעודית או מצרים וגם לאלו מחוץ למזרח התיכון.

נכונותה של אמריקה להפעיל כוח צבאי מאתגרת את האמונה העיוורת בעדיפות הדיפלומטיה ואת הסלידה הנפוצה מנקיטת פעולות צבאיות. הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 והכישלונות הדיפלומטיים בסיום המלחמה סייעו לשנות את החשיבה המערבית בשאלה זו; בעקבות כישלון המאמצים הדיפלומטיים האמריקניים להשיג ויתורים מאיראן, המבצע הצבאי הנוכחי מאיץ תהליך זה.

המתקפות על איראן מגבירות פקפוקים לגבי אמינותן של בעלות בריתה, סין ורוסיה. שתיהן נמנעו שוב מהתערבות, והותירו את איראן לשאת את המתקפה לבדה - ומעוררות ספקות רציניים לגבי יכולתן לשמש שותפות אסטרטגיות, בפרט בעולם השלישי. לעומת זאת, ארצות הברית עומדת איתן לצד ישראל ומאותתת שהיא נותרת מעצמת על המעורבת באופן פעיל במערכת הבין-לאומית. יכולתה של וושינגטון להתערב צבאית במקומות רחוקים ממנה ללא התנגדות משמעותית מוכיחה כי העולם אינו רב-קוטבי כפי שרבים חושבים. עובדה זאת אמורה להיות מקור נחמה למבקשי חירות וסובלנות.

>>> אפרים ענבר הוא חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) וראש התוכנית לאסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במכללת שלם