באוויר, בים וביבשה - בלי לוחמים: המהפכה הרובוטית משנה את צה"ל

את רכס הבופור כבשו רובוטים - עוד לפני לוחמי סיירת גולני ושלדג, הגיעו לפסגת המבצר כלים לא-מאוישים מהאוויר ומהיבשה. הם סרקו את השטח, אספו מודיעין ותקפו היכן שנדרש. דחפורים נשלטים מרחוק פילסו את הדרך לנגמ"שי נפץ לא מאוישים, כשמעליהם רחפנים מאתרים אויב ופוגעים באיומים על הקרקע.

למלחמת חרבות ברזל אפשר כבר לקרוא מלחמת הרובוטיקה הראשונה: בשנה וחצי האחרונות שילב צה"ל עשרות אלפי כלים רובוטיים בשדה הקרב - באוויר, בים וביבשה. עכשיו הכריז הרמטכ"ל אייל זמיר, בנאום בטקס סיום קורס חובלים, על החלטה היסטורית: הקמת זרוע הכלים הבלתי-מאוישים והבינה המלאכותית (AI) בצה"ל. החלטה זו מעגנת באופן רשמי את "מהפכת הכלים הלא-מאוישים" ומהווה קפיצת מדרגה מבצעית וארגונית חסרת תקדים.

"שדה הקרב משתנה במהירות מסחררת, ואנחנו משתנים איתו - מבינים כי העתיד כולל כלים בלתי מאוישים, רובוטיקה, רחפנות ושימוש נרחב בבינה מלאכותית. בשבוע האחרון סיכמתי על שולחני את הקמתה של זרוע חדשה בצה"ל. זוהי התארגנות היסטורית - זרוע הכלים הבלתי-מאוישים והבינה המלאכותית, אשר תהיה אמונה על התחום המתפתח בקצב מהיר - החזון יהפוך עד מהרה למציאות"

הרמטכ"ל אייל זמיר

הצורך בהקמת זרוע ייעודית נולד מתוך תהליכי הפקת הלקחים העמוקים של מלחמת 7 באוקטובר, שבה המערכות האוטונומיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהתמרון וההגנה. עכשיו רק צריך לבנות מערכת שלמה - כזו שמצביעה על הצורך המבצעי, מפתחת וממבצעת כלים ויכולות השתנות בקצב מהיר.אם עד היום היה מדובר ביכולת בוטיק ובכלים בודדים, בכל פעם עכשיו צריך לחשוב על מאסות - להקות כלים לא מאוישים בים, באוויר וביבשה שמשתלבים בתוך היחידות הלוחמות של צה"ל ומשפיעים על שדה הקרב.

השילוב של כלים לא-מאוישים נועד קודם כל להגביר את האפקטיביות בשדה הקרב, אך לא פחות מכך - לחסוך בחיי אדם על ידי שליחת מכונות למשימות מסוכנות במקום לוחמים. התפתחות איומי הכטב"מים ורחפני הנפץ (כמו רחפני סיב אופטי וכלים מבוססי אלגוריתמיקה) אילצה את הצבא לשנות גישה, ולעבור מתפיסה הגנתית לתפיסה התקפית ויוזמת.

הזרוע החדשה תרכז תחת קורת גג אחת את כלל הפעילות האוטונומית של צה"ל, ותפעל בכמה ערוצים מרכזיים:

• פעולה לצד צוותי קרב מאוישים: שילוב רחפנים ורובוטים שיסייעו לכוחות החי"ר, השריון וההנדסה בשטח (למשל, לחשיפת מטרות או ליווי לוגיסטי). משימות עצמאיות לחלוטין: הפעלת נחילים ומערכות אוטונומיות בעומק שטח האויב ללא צורך במגע אנושי ישיר בקצה.

  

• ביבשה: שימוש נרחב ברובוטים לסריקת מנהרות ותשתיות תת-קרקע, דחפורי D9 ומזל"טים אוטונומיים לחלוטין, ונגמ"שים לא מאוישים המנקים זירות מטענים באוויר ובים - ומעבר ללהקות (נחילי) רחפנים, כטב"מים מתאבדים וסירות מרוץ לא-מאוישות להגנת חופים ותקיפה.
• חטיבת "בינה" ואגף התקשוב: בסוף 2025 הוקמה חטיבת ה-AI המבצעית ("בינה"), המרכזת את מנועי הבינה המלאכותית של הצבא. מנועים אלו משמשים לזיהוי פנים, תמלול רשתות קשר בזמן אמת, ודירוג איכות מטרות מהיר.
• שיתוף הפעולה עם מפא"ת: הזרוע החדשה תעבוד צמוד למנהלת ה-AI והאוטונומיה במשרד הביטחון (בפיקוד תא"ל ירון שריג), כדי לקלוט במהירות טכנולוגיות מחברות סטארטאפ ישראליות.

ההחלטה של רא"ל זמיר מסמנת קו פרשת מים: צה"ל מבהיר כי המלחמות הבאות לא ייראו אותו הדבר, והשילוב של Physical AI (בינה מלאכותית פיזית בעולם האמיתי) יהפוך לחלק מרכזי מה-DNA של הלוחם הישראלי.

הרובוטיקה נכנסת לכל התחומים:

אחד האתגרים הגדולים ביותר ברצועת עזה היה רשת המנהרות ("המטרו"). כדי להימנע משליחת לוחמים או כלבי עוקץ לתוך מלכודות מוות ומטענים, נעשה שימוש אינטנסיבי ברובוטיקה.

רובוט "רונ"י" (רובוט נישא גב) - רובוט קטן שהלוחמים השליכו לתוך פירים ומבנים ממולכדים. הרובוט סרק את השטח, שידר וידאו בזמן אמת והתריע על מחבלים או מטענים לפני כניסת הכוח.

מידול תלת-ממדי של מנהרות - מפא"ת פיתחה רחפנים טקטיים מיוחדים המסוגלים לטוס ללא קליטת GPS ובחשכה מוחלטת בתוך מנהרות. רחפנים אלו סרקו את פנים המנהרה ויצרו עבור המפקדים מודל תלת-ממדי (3D) מדויק של התשתית התת-קרקעית לפני שאיש דרך בה.

מעל הקרקע פעלו דחפורי ה-D9, הרובוטי "פנדה" - מדובר בדחפור המוכר של צה"ל, שהוסב בשיתוף עם התעשייה האווירית (אלתא) לכלי המופעל לחלוטין מרחוק באמצעות טאבלט וג'ויסטיק. ה"פנדה" הובילה כוחות, פתחה צירים, כרסמה כבישים ממולכדים והרסה מבני טרור - מבלי שהיה נהג אחד בתוך תא המפעיל החשוף לנ"ט. לידם פעלו נגמ"שי נפץ אוטונומיים: בשלבים מתקדמים של הלחימה, צה"ל הפעיל נגמ"שים ישנים שהוסבו לכלים אוטונומיים, הועמסו בטונות של חומרי נפץ ונווטו מרחוק ישירות לתוך זירות מטענים מורכבות או מתחמי אויב מבוצרים. הכלים פוצצו את המכשולים ופתחו דרך נקייה לחלוטין לחיל הרגלים.

באוויר הפעילו הכוחות רחפני חדירה וסריקה (Indoor Drones) - רחפנים קטנים וחמקנים שנשאו הלוחמים על הגב. רחפנים אלו הוטסו דרך חלונות קטנים, פתחי מרפסות או חורים בקירות כדי "לנקות" מבנים קומה אחר קומה (אחד התיעודים המפורסמים ביותר של רחפן כזה היה ברגעיו האחרונים של מנהיג חמאס יחיא סינוואר בתוך מבנה ברפיח).

הרחפן המשימתי "צור": רחפנים גדולים יותר ששימשו "מונית לוגיסטית". הם הטיסו באופן אוטונומי אספקה דחופה - כמו תחמושת, מזון, ציוד רפואי ואפילו מנות דם - ישירות לתוך שטחים מנותקים תחת אש שבהם מסוקים או רכבים מאוישים לא יכלו לנחות.

ה"פרובוט" (Probot): כלי רכב רובוטי קטן על זחלים (גם הוא מבית Roboteam) שליווה את כוחות החי"ר בסמטאות הצפופות של עזה. הרובוט נשא מאות קילוגרמים של ציוד לחימה, מים, סוללות ותחמושת, ובמידת הצורך שימש לפינוי פצועים תחת אש מבלי לסכן לוחמים בסחיבת אלונקות.

גם חיל הים כבר עמוק בעולמות הלא מאוישים - כלי שיט לסיור ואיסוף מודיעין, וצוללות לתקיפה ומודיעין. בפעילות במפרץ הפרסי האמריקנים הפעילו את כוח משימה 59 (Task Force 59), כוח משימה ימי מיוחד ופורץ דרך של הצי החמישי של צבא ארצות הברית (פיקוד המרכז של כוחות הצי - NAVCENT). הכוח הוקם בספטמבר 2021 והמטה שלו ממוקם במנאמה, בחרין: הוא מהווה את העוצבה הצבאית הראשונה בהיסטוריה של הצי האמריקני המוקדשת כולה לשילוב מערכות בלתי מאוישות ובינה מלאכותית (AI) בפעילות המבצעית הימית.

וזה רק המעט שניתן לפרסם: זו מלחמה נגד היריב שפועל מהר ומתפתח, לפעמים בקצב למידה של ימים. קצב השינויים מהיר וההתאמה הנדרשת חייבת להיות דינמית לשדה הקרב. שדה הקרב של הכלים הלא מאוישים וה-AI משתנה בקצב של ימים ושבועות, ולא שנים. האויב לומד את הכלים של צה"ל ומפתח מענה במהירות, צה"ל חייב למצוא במקום שבו הוא תמיד צעד לפני היריב ולא יכול לפגר או להיות צעד אחריו.

היתרון העצמאי: שיתוף פעולה ישיר ותכוף בין הלוחמים בשטח, לבין מפא"ת, חטיבת "בינה" והתעשיות הביטחוניות המקומיות, מאפשר לעדכן גרסאות תוכנה, לשנות תדרים ולהטמיע אלגוריתמים חסיני-חסימה בתוך שעות ספורות - ישירות בקו החזית. פיתוח יכולות עצמאיות בתחום הכלים הלא-מאוישים הוא ההבדל בין צבא התלוי בחסדיהן של מדינות אחרות ובקצבי פיתוח מסחריים ואיטיים, לבין צבא עצמאי, יוזם וגמיש שיכול להגיב לאיומים בזמן אמת ולשמור על חיי לוחמיו בכל זירה ובכל זמן.

הצורך הגמיש: אם רחפן מסוים נחסם על ידי לוחמה אלקטרונית (ל"א) של האויב בסמטאות עזה או בדרום לבנון, צה"ל לא יכול להמתין חודשים לעדכון תוכנה מחברה אמריקנית או אירופית.

לישראל יש הרבה מה ללמוד מאוקראינה על לקחיהם ותובנותיהם מהפעלת כלים לא מאוישים בלחימה מול רוסיה. צוותים ישראלים לומדים מהניסיון האוקראיני. מי שמכיר מקרוב את הצבאות מדבר על הצורך בשיתוף הפעולה בין הצדדים. אוקראינה חוללה מהפכה תפיסתית בלחימה המודרנית באמצעות שילוב נרחב, יצירתי ובקנה מידה חסר תקדים של כלים בלתי מאוישים (כטב"מים, כלי שיט וכלי רכב אוטונומיים) בכל זירות הקרב.

הזירה האווירית (כלי טיס בלתי מאוישים - כטב"מים) נחשבת למגוונת ביותר במערך הכלים הבלתי מאוישים של אוקראינה, והיא מתחלקת לשלושה דרגים מרכזיים:

1. כטב"מי FPV (First Person View) ותקיפה טקטית:
   שימוש: תקיפה מדויקת של טנקים, נגמ"שים, עמדות ירי ואף חיילים בודדים בקו המגע.
   מאפיינים: רחפנים אזרחיים או חצי-מקצועיים שעברו הסבה לשאת חומר נפץ (כגון ראשי קרב של RPG). הם מוטסים במהירות גבוהה ישירות אל המטרה ומספקים יחס עלות-תועלת יוצא דופן.
2. רחפנים אזרחיים ורחפני סיור (DJI Mavic וכד'):
   שימוש: מודיעין בזמן אמת, טיווח ארטילריה והטלת פצצות קטנות (כמו רימונים) ישירות לתוך חפירות או צריחי רק"ם.
   מאפיינים: זולים, זמינים וקלים לתפעול, והפכו לחלק ערכה סטנדרטי של כמעט כל כיתת חי"ר אוקראינית.
3. כטב"מים ארוכי-טווח ותקיפה אסטרטגית:
   שימוש: פגיעה בתשתיות עומק בשטח רוסיה - בתי זיקוק, מפעלים ביטחוניים, שדות תעופה ובסיסים צבאיים במרחק מאות ואף אלפי קילומטרים מהגבול.

בזירה הימית הציגה אוקראינה תפיסת לחימה ימית חדשנית שאפשרה לה להגיע להישגים אסטרטגיים בים השחור, אף על פי שאין לה צי מלחמתי קלאסי מתפקד, יש לה סירות מתאבדות חמושות (USVs):
שימוש: פגיעה בספינות מלחמה רוסיות, בפריגטות ובספינות נחיתה, לצד פגיעה בתשתיות אסטרטגיות (כדוגמת גשר קרץ'). דוגמאות בולטות:
Magura V5: סירה מהירה ובעלת חתימה מכ"מית נמוכה, שהביאה להטבעת כמה ספינות של הצי הרוסי.
Sea Baby: כלי שיט המופעל על ידי שירות הביטחון האוקראיני (SBU), המסוגל לשאת ראשי קרב כבדים ואף הותאם לשיגור רקטות קטנות.
השפעה אסטרטגית: הלחימה הבלתי מאוישת בים דחקה את הצי הרוסי מחלקו המערבי של הים השחור, פתחה מחדש את מסדרון התבואה האוקראיני לשיט אזרחי, ואילצה את רוסיה להעביר חלק ניכר מספינותיה לנמלים מוגנים ומרוחקים יותר.

בזירה היבשתית, שימוש בכלי רכב בלתי מאוישים על הקרקע נמצא במגמת צמיחה מואצת, במטרה לצמצם את הסיכון לחיי אדם באזורים המאוימים ביותר - פינוי נפגעים ואספקה, העברת תחמושת, מזון ומים לקו הראשון, ופינוי פצועים משדה הקרב תחת אש מבלי לסכן צוותי חילוץ, ופיזור מוקשים אוטונומי בנתיבי התקדמות של האויב, וכן פריצת שדות מוקשים על ידי כלי רכב רובוטיים.

ובעולמות התקיפה, רובוטים קרביים:
שימוש: פלטפורמות זחליליות או גלגליות הנושאות מקלעים כבדים, עמדות נשק בשלט רחוק או אמצעי לחימה נגד טנקים, המשמשים לרתק עמדות אויב או להגן על נקודות תצפית.

אוקראינה שינתה את תפיסת ההפעלה של כלים לא מאוישים בשדה הקרב, וכאן יש לישראל הרבה מה ללמוד.

• שילוב בין-זרועי ורשת תקשורת: שימוש במערכות תקשורת לוויינית (כדוגמת Starlink) ורשתות שילוב נתונים מודיעיניים המאפשרות לסגור מעגלי ירי מול מטרות בתוך דקות ספורות.
• ייצור מקומי ופיתוח מהיר: הקמת תעשייה מקומית מבוזרת (כולל יוזמות אזרחיות וחברות סטארטאפ) המאפשרת להתאים את הטכנולוגיה במהירות לשינויים בלוחמה האלקטרונית (ל"א) של היריב.
• מלחמה כלכלית (שחיקה): ניצול היחס בין העלות הנמוכה של הכלי הבלתי-מאויש לבין הנזק היקר שהוא גורם למערכות הכבדות והאסטרטגיות של רוסיה.

אחד ההישגים הגדולים של אוקראינה הוא בניית יכולת עצמאית מבוזרת וזולה לייצור כלים לא מאוישים. מתאים מאוד גם לישראל. כך בנתה אוקריאנה את התעשייה הבלתי-מאוישת שלה באמצעות מודל ייחודי המשלב יזמות אזרחית, הסרת חסמים ממשלתית, מימון המונים ותגובה טכנולוגית מהירה לצורכי שדה הקרב.

1. מודל הייצור המבוזר ("תעשיית גרילה") - מול האיום המתמיד של תקיפות טילים רוסיות על מפעלים ביטחוניים גדולים, אוקראינה נמנעה מהקמת מתקני ייצור מרכזיים:
   סדנאות קטנות ומבוזרות: הייצור מתבצע במאות סדנאות קטנות, בתי מלאכה, חללי עבודה משותפים ואף דירות פרטיות המפוזרות ברחבי המדינה.
   ייצור רכיבים במדפסות תלת-ממד: חלק נרחב מרכיבי הרחפנים - כגון תושבות למצלמות, מייצבים, מנגנוני הטלת חימוש ומארזים - מודפסים מקומית באופן דיגיטלי, מה שמאפשר שינוי תכנוני מיידי ללא צורך בקווי ייצור יקרים.
   חסינות מבצעית: גם אם הרוסים מזהים ומשמידים סדנה אחת, הפגיעה בכושר הייצור הכולל היא מזערית.

2. הסרת בירוקרטיה ממשלתית - ברמת הממשלה, אוקראינה ביצעה רפורמה רגולטורית מהירה כדי לאפשר לסטארטאפים להפוך לספקים צבאיים: פלטפורמה ממשלתית דינמית וגמישה המקשרת בין יזמים פרטיים, מדענים, משקיעים וצוותים צבאיים. הפלטפורמה מספקת מענקים כספיים, גישה לשטח ניסויים ומסלול ירוק לבדיקת אבות טיפוס.
   הממשלה ביטלה מכסים ומע"מ על יבוא רכיבים קריטיים (כמו מנועים, בקרים, סוללות ומצלמות תרמיות), מה שהוזיל את עלויות חומרי הגלם.
3. התבססות על רכיבים אזרחיים ושוק פתוח (COTS) כדי לשמור על עלויות נמוכות ולייצר בכמויות ענק, התעשייה האוקראינית מסתמכת על רכיבים מדף אזרחיים (Commercial Off-The-Shelf):
   שרשרת אספקה גלובלית: יבוא מנועים חשמליים, בקרי טיסה (Flight Controllers), משדרי וידאו ועדשות מהשוק האזרחי במזרח אסיה ובאירופה.
   הסבה פשוטה וזולה: רחפני FPV רבים מבוססים על רכיבים של רחפני מרוץ אזרחיים, שעלותם הכוללת נעה בין 300 ל-1,000 דולר בלבד יחד עם ראש הקרב.
   פילנתרופיות וגיוס כספים: ארגונים אזרחיים גדולים (כגון Come Back Alive וקרן Serhiy Prytula) מגייסים מאות מיליוני דולרים מהציבור באוקראינה ובעולם, ורוכשים רכיבים וכלים ישירות מהיצרנים.
4. מעגל משוב מהיר (Short Feedback Loop) - היתרון התחרותי של התעשייה האוקראינית טמון בקשר הישיר והיום-יומי בין המהנדסים לבין הלוחמים בחזית: כאשר הצבא הרוסי משנה תדרים או מפעיל חסמים חדשים, הדיווח מהשטח מגיע ליצרנים בתוך שעות. המהנדסים מעדכנים את תדרי המשדרים, תוכנת הטיסה או מערכות האוטונומיה, והשינוי מוטמע במנות הייצור הבאות תוך ימים ספורים.
   שילוב בינה מלאכותית (AI) מוזלת: פיתוח תוכנות ניווט וראייה ממוחשבת הפועלות על גבי מעבדים זולים, המאפשרות לרחפן לזהות מטרה ולהנחות את עצמו אליה באופן אוטונומי בשלב הסופי, גם תחת חסימת קשר מלאה.

יש דומה אבל גם שונה בין המדינות ובין הזירות, אבל המהפכה הזו בצה"ל שמובילים הרמטכ"ל אייל זמיר וסגנו האלוף תמיר ידעי חשובה ובעלת פוטנציאל עצום. שדה הקרב משתנה וישראל חייבת להתאים עצמה למערכה החדשה. בצד יסודות לחימה ושימוש בכוחות מאוישים היא חייבת לסגל לעצמה יכולות חדשות ועדיף תמיד שתהיה צעד אחד לפני יריבותיה.