הכנסת היא לא קורס למתחילים

בכל מערכת בחירות מגיע הרגע שבו מתחילים להופיע השמות החדשים. אנשי ביטחון, מנכ"לים, ראשי רשויות, כלכלנים, אנשי אקדמיה, מנהלים ואנשים שהצליחו מאוד בתחומם. אנשים עם קורות חיים מרשימים, ניסיון חיים, יכולת ניהול ורצון אמיתי להשפיע.

זה טוב. אני רוצה לראות במשכן הכנסת חברי כנסת שהושבעו לתפקיד אחרי שצברו ניסיון מחוצה לה ומביאים איתם ידע, ניסיון ונקודת מבט אחרת. אבל יש דבר אחד שמטריד אותי בכל פעם מחדש: אנחנו מביאים לכנסת אנשים מצוינים, ואז מצפים מהם ללמוד את הכנסת תוך כדי עבודה.

זו טעות. הכנסת היא מקצוע.

אני יודעת את זה מהצד הפחות זוהר של הפוליטיקה. במשך שנים הייתי יועצת לנבחרי ציבור בכנסת ובממשלה. עשיתי את העבודה הסיזיפית והמקצועית של מאחורי הקלעים. ראיתי מקרוב איך אנשים מוכשרים מאוד נכנסים למערכת, ופתאום מגלים שהם לא יודעים את השפה. לא את העברית. את שפת הכנסת. למשל, איך באמת עובדים עם ועדה או מתי נכון להגיש שאילתה, ואיך הופכים בעיה של אזרח למהלך פרלמנטרי-תקשורתי. ומה לגבי איך מקדמים הצעת חוק ולא רק מצטלמים איתה, איך מפעילים כלי פיקוח על הממשלה, איך גורמים לדיון בוועדה לייצר תוצאה ולא להיגמר בעוד פרוטוקול? אלה לא דברים שלומדים מניסיון במערכות אחרות, וגם לא מהליכה במסדרונות המשכן.

בכל פעם מחדש רואים בכנסת את אותו הדבר: אנשים לא צריכים להיות פחות מוכשרים כדי להיכשל בכנסת. לפעמים הם פשוט לא מכירים את חוקי המשחק. וזה הבדל דרמטי, כי הכנסת לא מחכה לאף אחד. הקצב משוגע, כי הקצב במדינה משוגע.

ביום שאחרי הבחירות יש ועדות. יש הצעות חוק. יש תקציב. יש משברים. יש תקשורת. יש שרים. יש פקידות. יש חברי כנסת ותיקים שמכירים כל פינה במערכת. בתוך כל הכאוס הזה, נכנס חבר הכנסת החדש וחסר הניסיון. הוא יכול להיות אלוף, מנכ"ל, ראש עירייה או מומחה בין-לאומי. הוא יכול להיות האדם הכי חכם בחדר, אבל אם הוא לא יודע איזה כלי פרלמנטרי עומד לרשותו ואיך להשתמש בו - הוא מתחיל מאחור וחודשי הלמידה הראשונים הללו עולים ביוקר לבוחרים. אלו בדרך כלל גם החודשים הכי חשובים בכנסת חדשה.

לכן, אני חושבת שהגיע הזמן להפוך את סדר הדברים. לא לחכות להשבעת הכנסת ולא לחכות שחבר הכנסת החדש "ילמד תוך כדי". ראשי המפלגות צריכים להתחייב מראש: מי שהם שולחים לכנסת, ובוודאי מי שעתיד לעבוד לצידם, יעבור הכשרה פרלמנטרית מעשית עוד לפני הכניסה לתפקיד או ברגע שמושבעים חברי הכנסת. זה לא מפגש אחד או שניהם. דרוש כאן סילבוס שבו מעמיקים איתם ועובדים איתם על המהלכים הראשונים שהם תכננו להוציא לפועל. זה מנגנון ליווי גם לחודשים הראשונים של הכהונה. זה בוודאי לא ניסיון "ללמד פוליטיקה" - זו הכשרה לתפקיד.

אנחנו הרי לא מעלים על דעתנו למנות אדם לתפקיד מקצועי מורכב ולומר לו: "תלמד תוך כדי". אז למה כשמדובר באחד התפקידים המשפיעים ביותר במדינה, אנחנו מתנהגים כאילו אפשר להסתדר? הכנסת הבאה תכלול אנשים חדשים, אבל אנשים חדשים לא צריכים להיות אנשים לא מוכנים. להפך. אם כבר הצלחנו להביא למערכת אנשים עם ניסיון, ידע ואומץ לצאת מאזור הנוחות שלהם, האחריות שלנו היא לתת להם את הכלים להשתמש בכל זה. בסופו של דבר, אנחנו לא שולחים אנשים לכנסת כדי שיבינו במשך שנה איך היא עובדת. אנחנו רוצים שיעבדו בשבילנו מהרגע הראשון.

>>> אידית דרויאן עבדה בחמישה משרדי ממשלה, שימשה במשך שש שנים כיועצת פרלמנטרית, ודוברת של מפלגה וסגן שר. ייסדה קורס הכשרה פרלמנטרית בשנת 2016