קרס מחסום הפחד של מתנגדי ישראל בלב אמריקה

איש האחים המוסלמים עבדול א-סייד נבחר כמועמד הדמוקרטים לסנאט במדינת מישיגן שבארצות הברית. הוא שונא ישראל מוצהר שסבור שישראל אינה מדינה לגיטימית וגם התמיכה בה היא מופע גזעני.

"נפל מחסום הפחד מכוחם של היהודים", אמר פעיל יהודי מרכזי, שסבור כי אנו נמצאים בצומת המאתגר ביותר ליהדות אמריקה. "היום מותר לשנוא יהודים, זה גם מתגמל פוליטית, ובעיקר אפשר ורצוי לשנוא את ישראל וה'ציונים' - מילת גנאי שמשמעה 'גזענות' שיש למגר'". "ציונים" הפך מעין קללה שחדרה ללקסיקון בחברה הצעירה בעיקר ובפוליטיקה האמריקנית.

• איפא"ק תשקיע מיליונים כדי לוודא שהמועמד האנטי-ישראלי לא ייכנס לקונגרס

כשמחסומי פחד קורסים, הכול משתנה

"מחסום הפחד" הוא פיזי ופסיכולוגי. לוקח זמן לבנות מחסום פחד ולבסס אותו. בחיי היום-יום, "מחסום הפחד" הוא כלי חשוב להבטחת משמעת, נאמנות וציות. מילדות הוא נבנה להרתעה ולקבלת סמכות. במקרה של היהודים בארצות הברית, לשנוא אותם היה עד לא מכבר "לא אופנתי", מסוכן פוליטית וגם לא לגאלי.

ההיסטוריון הנודע נייל פרגסון כתב לאחרונה כי הוא נדהם לראות איך מכחישי שואה שהיו ממש בשוליים ההזויים, זוכים לבמות ותהודה ועוברים למרכז. גם בימים אלה משרד המשפטים האמריקני בהוראת הנשיא דונלד טראמפ מנסה לשמור על מחסום הפחד של שונאינו, כשהוא נאבק משפטית באנטישמיות גלויה ואנטי-ציונות.

בדרך כלל יש מחיר לשבירת מסגרות של ציות ופחד. הדברים נכונים ביחסים בין יחידים, במשפחה, בקרב אזרחים בתוך המדינה, וכמובן בין אומות. בארצות הברית רבים מנבחרי הציבור שהיו עוינים לישראל ומעמדה באמריקה פחדו מעוצמתו של הלובי היהודי בבחירות. היום כבר לא.

בזירה הבין-לאומית, מחסום הפחד של מדינות נבנה כמנגנון המשלב אינטרסים וזהות (לרבות "כבוד לאומי") והוא חשוב לשמירה על הרתעה, איזון, סיום משברים והסכמים. אפילו לארגוני טרור יש "מחסום פחד". זכורה אמירתו של נסראללה אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006, כי: "אם הייתי יודע שיש סיכוי 1 ל-100 שחטיפת החיילים תוביל למלחמה, לא הייתי מבצע אותה". בחודש אוקטובר 2023 סינוואר איבד את מחסום הפחד כי ראה את כשלי ישראל בבית פנימה.

היכולת לשמר את "מחסום הפחד" מאפשר "לחסוך" בשימוש באמצעי ענישה, אכיפה, דיכוי ואלימות - שמחירם יכול להיות גבוה. בגדול, עדיף שאדם יורתע ויחשוש מלעבור על החוק מאשר להציב שוטר בכל פינה. בסדר העולמי עדיף כמובן שגם מדינות ידעו את מגבלות כוחן לפני שאש תשרוף את הניצים.

בנוסף, מחירם של סנקציות ושל פעילות אלימה לדיכוי וליצירת ציות, כמו גם למאבק ביריבים אויבים, הוא בדרך כלל יקר. לכן מחסום הפחד מוגדר על פי אופי האיום ואופי אמצעי האכיפה. אופי ה"שחקנים" המאיים והמורתע הוא מכריע. לעיתים, כשהאיום נתפס ונחשף כ"ריק מתוכן" וכ"בלוף", סביר שהציות וההרתעה יחלשו ומחיר הדיכוי אחר כך יעלה.

בתחילת כהונתו הנוכחית, איומי הנשיא טראמפ העלו את סף הפחד במדינות רבות. אבל כיום סבורים רבים שהפחד מאיומי טראמפ נחלש והתפוגג, כך בזירת איראן ובנושאי הסחר. איומים מוגזמים ואף חלולים שהעלו את סף הפחד הקנדי או הדני בנושא גרינלנד, נמוגו לחלוטין וסמכותו ומעמדו של טראמפ במקרים אלה מתערערים.

במדינות "שומרות חוק" דמוקרטיות, ואפילו מדינות אוטוריטריות שאינן נשלטות בטרור, נבנה מחסום הפחד של הציבור תוך הפנמה וקבלה כי האיום במקרה של הפרת הסדר הוא ממשי. פעמים רבות, סף פחד נבנה לאט בחינוך ושכנוע, וקשור לאימוץ ערכים של המערכת וקבלת תגובת המערכת להפרת החוק.

כאשר מחסום הפחד נופל, משטרים וסדר חברתי משתנים, ואף עלולים לקרוס. כך היה במזרח אירופה כשנפל הקומוניזם בפולין, מזרח גרמניה או הונגריה, וכך היה בדרום אפריקה, במאבק שהביא לנפילת שלטון האפרטהייד. פעמים רבות סף פחד קרס תוך מהפכות אלימות גדולות. כשמחסום הפחד נראה קורס במחאות באיראן בחודש ינואר 2026, ומיליונים יצאו להפגין נגד המשטר, הם שילמו מחיר עצום של רצח ודיכוי.

גם למשטר מדכא יש לעיתים מחסום פחד בהפעלת אלימות כלפי אופוזיציה. אחת הנוסחאות החשובות במדע המדינה להבנת שינויי משטר היא משוואת "מהו האיזון בין מחיר הדיכוי למחיר הטולרנטיות".

בהיעדר שלטון חוק - במצב הטבע - מחסום הפחד נבנה בתוך מצבי שרירותיות ואלימות תמידיים. מצב הטבע אצל הפילוסוף תומס הובס מוגדר כמצב בו יש חשש מתמיד ממוות אלים. מצב זה אפשר לדעתו של הובס את תכנון המעבר להסדר פוליטי של ציות וסמכות; שעדיף תמיד על מצב של כאוס - כל דאלים גבר - ללא שלטון, עם אלימות שרירותית ללא רסן.

בחברה ובמדינה, וגם בין מדינות, מחסום הפחד נבנה תוך שימוש יעיל/אפקטיבי בסנקציות, בעוצמה ובדיכוי כמו גם ביצירת מחסומים ותגמול על "ציות". מקס וובר הסוציולוג הנודע אמר שמחסום הפחד (ו"כדאיות" - Expediency) הם המנגנונים החשובים ביותר ליצירת בסיס "לגיטימציה".

כאשר מחסום הפחד נשחק ואף קורס, המחירים שמשלם בעל הסמכות והעוצמה בניסיון להחזיר סדר וציות עולים מאוד ועשויים להפוך יקרים מדי. גם שוברי המחסום עלולים למצוא עצמם בפני הרס (תחשבו על 7 באוקטובר, כשראינו את המחיר הנוראי של מדינה שכשלה בהבנה כי נפל מחסום הפחד של חמאס).

השחיקה הדרמטית בחומת הפחד בארצות הברית

כיום גם בתפוצות אנו רואים איך מחסום הפחד של שונאי היהודים וישראל קרס. שנים אחרי מלחמת העולם השנייה' להיות אנטישמי היה עניין לא נעים ומגונה - בעיקר במערב, ולהכחיש שואה היה עניין שבשוליים ובמחיר גבוה. בארצות הברית גם להיות אנטי-ציוני לא היה משתלם והגדרת האנטישמיות כללה גם את המתקפה על הציונות. אבל לא עוד.

היום נפרץ מחסום הפחד של אויבי ישראל. ראש עיריית ניו יורק ממדאני הראה כי אנטי-ישראליות "בעיר היהודית" הגדולה משתלמת. הוא ביטל את הגדרת האנטישמיות שכוללת אנטי-ציונות. אכן, לשנוא את ישראל והציונות משתלם ומתגמל.

יש לקריסת מחסום הפחד בארצות הברית סיבות רבות שקשורות "לחזרה לאנטישמיות ישנה", אבל זה רק חלק קטן מהסיפור. האתוס של עוצמה יהודית בארצות הברית הוא זה שקורס. תמיד הלובי היהודי הותקף, אבל ניצח. כיום איפא"ק הופכת מותג רעיל ושנאת הלובי "נחוצה" למעשה לקמפיין מוצלח.

יש לישראל תרומה לקריסת חומת הפחד. הקשיים והאיומים על מעמדם וביטחונם של יהודי התפוצות נובעים גם מהאלימות בתוכה של ישראל. ההתנהלות של ממשלת ישראל וגורמים פוגרומיסטים מציתים ועברייניים באיו"ש נותנים תחמושת עצומה לשונאי ישראל ובידודה. "זה נכון שאנטישמים לא צריכים תירוץ", אמר לי השבוע אחד הלוחמים באנטישמיות בכנס גדול בקיימברידג' שבאנגליה, אבל בממשלת ישראל פוגעים בכל האוצרות שבנו היהודים בארץ ובתפוצות מאז הקמת המדינה.

התבטאויות ופעולות נגד ישראל והציונות מתפשטות כמו אש בשדה קוצים. הן לא נחלתם של אנשי "שמאל" קיצוני בלבד, יש לכך קונים רבים במרכז ובימין הרדיקלי, והסכמה רחבה אפילו מצד קונסרבטיבים (תומכי ישראל בעבר).

אנחנו נמצאים בתקופת מפולת השלגים האנטי-יהודית והאנטי-ציונית במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית. אמריקה כבר לא תהיה לעולם מה שהייתה. הממדניסטים והטאקר קארלסונים בעלייה דרמטית ולא פוחדים עוד מהיהודים והלובי הפרו-ישראלי. כולם יודעים כי בין המועמדים לבתי המחוקקים מתרבים שונאי ישראל, ולמעשה "שנאת ישראל והציונות" הפכו לנכס, "לקלף הכרחי ומנצח", אמר השבוע צ'ארלס סמול, ראש ארגון ISGAP.

אז גם כאן תגידו תודה לנתניהו, סמוטריץ' ובן גביר. גם כיום הם ממשיכים, מחמשים ומתדלקים את נפילת מחסום הפחד של שונאי היהודים וישראל בעולם. "הם נכס של שונאי ישראל ונותני הגושפנקה הגדולים להכחשת השואה", מודים רבים בארצות הברית.

>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, חבר סגל באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון DC