הקרב על מישיגן הוא הקרב על מעמד ישראל בפוליטיקה האמריקנית

השבוע התקיימו בחירות מקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לאחד ממושבי הסנאט של מדינת מישיגן שבארצות הברית. בבחירות ניצח ברוב דחוק המועמד הפרו-פלסטיני והאנטי-ממסדי ד"ר עבדול אלסעיד את חברת הקונגרס המכהנת והפרו-ישראלית, היילי סטיבנס. מנתוני ההצבעה ומידע מקדים נראה כי אלסעיד זכה לתמיכה רבה בקרב צעירים ובקרב בעלי השכלה אקדמית, בעוד שסטיבנס נהנתה מרוב בקרב שחורים במדינה. אף שמדובר במרוץ בודד, הוא מקפל בתוכו את סיפורו של האתגר של מדינת ישראל בפוליטיקה האמריקנית בעת הנוכחית.

אלסעיד יתמודד כעת מול מייק רוג'רס הרפובליקני בבחירות הכלליות שיתקיימו ב-3 בנובמבר. המושב הדמוקרטי המתפנה במישיגן חיוני לדמוקרטים לשם זכייה בסנאט, ועל פי מרבית ההערכות, בחירתו של אלסעיד מקטינה את הסיכוי לזכייה דמוקרטית במושב. על רקע זה, מלורי מקמורו, שפרשה בשלב מוקדם יותר של הפריימריז, קראה לתומכיה להצביע עבור אלסעיד בבחירות הכלליות.

בדומה לנעשה בתחרויות פנימיות אחרות במפלגה הדמוקרטית בסבב זה, ישראל והשדולה הפרו-ישראלית הפכו לנושא מרכזי בפריימריז במישיגן. סטיבנס נתמכה בעבר על ידי איפא"ק והקמפיין שלה זכה להשקעה של כשישים מיליוני דולרים, על פי דיווחים בתקשורת, מקבוצות הקשורות בשדולה, שהפכו את המרוץ ליקר ביותר בתולדות הפריימריז הדמוקרטיים שאינם לנשיאות. אלסעיד מצידו השתמש במעורבות הכספית של איפא"ק כרכיב מרכזי במסע הבחירות שלו דרך הצגת עצמו כאנדרדוג הנאבק בהשפעה המשחיתה של כסף אפל על הפוליטיקה האמריקנית. עם זאת, הביקורת של אלסעיד ביחס לישראל לא התמצתה במעורבות הכספית של השדולה הפרו-ישראלית. הוא סירב להביע תמיכה בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, וביקר את התמיכה האמריקנית ב"רצח עם" וב"אפרטהייד" שמנהיגה ישראל לדבריו.

לניצחון של אלסעיד חשיבות רבה בקרב על עתידה של המפלגה הדמוקרטית, כמו גם לקרב על הנרטיב בנושא זה. עד כה זכו מועמדים פרו-פלסטינים ופרוגרסיבים בעיקר במושבים שמובטח שיהיו דמוקרטים כמו בחלק ממחוזות הבחירה בעיר ניו יורק. זוהי זכייה יוצאת דופן יחסית של מועמד פרוגרסיבי, שעמדותיו כלפי ישראל כה ביקורתיות בפריימריז קריטיים במדינה מתנדנדת. המחנה הפרו-פלסטיני יראה בזה בצדק בשלב זה הישג עצום ביכולתו להתגבר על המכונה הפוליטית של המפלגה הדמוקרטית עצמה ושל השדולה הפרו-ישראלית. מאידך, הרוב הדחוק לו זכה מעיד על כך שרבים מתומכי המפלגה אינם מוכנים להצביע עבור מועמד שנתפס כשמאלי מדי ביחס למגוון סוגיות, ובכללן הברית עם ישראל.

תוצאות הבחירות הכלליות בחודש נובמבר יקבעו במידה רבה את חתימת הפרק הזה. אם אלסעיד יזכה, סביר כי הנרטיב לא יהיה של התאחדות המחנות השונים במפלגה מול הרפובליקנים, אלא של הצלחה פרו-פלסטינית שתביא אחריה המשך במגמת הפנייה נגד הברית עם ישראל של המפלגה הדמוקרטית. אם אלסעיד יפסיד, סביר כי ההאשמה תוטל על עמדותיו כלפי ישראל כמי שדחו מצביעים פוטנציאליים ועלו לדמוקרטים בשליטה בסנאט. במקרה זה, רבים יראו בכך אישוש לטענה כי הבחירה במועמדים השייכים לאגף השמאלי של המפלגה ובעמדות המייצגות אותם הייתה שגיאה. התנופה הפרו-פלסטינית לא תיבלם לחלוטין כנראה, אך בוודאי תואט במקרה זה.

באשר לעתיד השיח על ישראל במפלגה, הזהירות שנקטה סטיבנס ביחס להיסטוריה של התמיכה לה זכתה מאיפא"ק, והאפקטיביות של הביקורת כלפיה מצד אלסעיד, כמו גם ההחלטה של השדולה הפרו-ישראלית להתייצב מאחורי סטיבנס ולא מאחורי מקמורו שהייתה ביקורתית יותר כלפי ישראל, מדגימות את הסיכון שבניסיון להיאחז בעמדה פרו-ישראלית בלתי מותנית באקלים הנוכחי בקרב דמוקרטים. במרוצים בהם מתמודדים מועמדים פרוגרסיבים חזקים, תומכי ישראל עשויים לגלות שמוטב להם לבחור במועמדים נוחים פחות לישראל, אך כאלה המסוגלים למשוך קולות גם מקרב הקואליצייה הפרוגרסיבית, ובלבד שהם מחויבים בסופו של דבר לברית עם ישראל.

>>> ד"ר אבישי בן ששון-גורדיס הוא ראש תחום ארה"ב במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ומרצה בכיר בבית הספר למדע המדינה, ממשל, ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטת תל אביב. פרופסור טד ששון הוא חוקר בכיר בתחום ארה"ב במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ופרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת מידלברי