כבר לא רק החילונים: ארדואן מסמן את האויב החדש מבית

במהלך חודש אוגוסט 2026 פתחו רשויות האכיפה בטורקיה במבצע מעצרים נרחב ובהיקף חסר תקדים מזה כעשור נגד כמה ארגונים דתיים, ובראשם סולימאנג'ילאר (Süleymancılar) ותנועת פורקאן. עשרות פעילים נעצרו בחשד לעבירות כלכליות, פשיעה מאורגנת ושחיתות. ואולם, נראה כי המניע האמיתי למהלך טמון בסירובם של ארגונים אלה לקבל את הגמוניית מפלגת השלטון (AKP), בהתעקשותם על קו עצמאי, ובעיקר בנכונותם למתוח ביקורת גלויה על מדיניות הפנים והחוץ של ארדואן. ניסיונותיו של ארדואן לנטרל מוקדי כוח דתיים אופוזיציוניים עשויים להעיד על מאבק רחב יותר על שליטה והשפעה בתוך המחנה האיסלאמי-שמרני עצמו, מאבק החורג מן היריבות המוכרת נגד המחנה החילוני-כמאליסטי.

ביולי 2016 חל מפנה של ממש ביחסו של ארדואן כלפי גורמי אופוזיציה דתיים בטורקיה בעקבות ניסיון ההפיכה הצבאית הכושל נגדו מצד חברי תנועת פתהוללה גולן (FETÖ), שהצליחה לאורך שנים לבסס בטורקיה ומחוצה לה רשת ענפה של מוסדות חינוך ולפתח מוקדי השפעה במוסדות המדינה, ובכלל זה בקרב מנגנוני אכיפת החוק. עם כישלון ההפיכה, פתח ארדואן בטיהור המוני של המערכת, ובתוך ימים נעצרו אנשים רבים בצבא, במשטרה, במערכת המשפט ובשירות הציבורי. גם במדיניות החוץ שלו הוא הפעיל מנופי לחץ דיפלומטיים על כמה מדינות, במיוחד באפריקה, לסגור את מוסדות החינוך של גולן בתמורה לסיוע כלכלי וצבאי. רוב המדינות נענו לדרישה זאת וסגרו אותם. מאז פטירתו של פתהוללה גולן ב-2024 בגלות בארצות הברית חלה דעיכה בכוח התנועה בטורקיה.

באוגוסט 2026 פתחו אמצעי האכיפה הטורקיים במבצע רחב היקף שכללו כמה גלי מעצרים, החרמות נכסים, וחסימת חשבונות ברשתות החברתיות של שני זרמים איסלאמיים בולטים בטורקיה:

1. הסולימאנג'ילאר, נוסד בטורקיה לקראת סוף המאה ה-19 והוא מזוהה עם מסדר הנקשבנדיה הסופי. הלה חולש על רשת עצומה של מסגדים, מעונות סטודנטים, מוסדות חינוך ועמותות בטורקיה ובאירופה, במיוחד בגרמניה. בין ה-25-12 באוגוסט נעצרו עליהאן קוריש (Alihan Koriş), מנהיג הקהילה ונכדו של המייסד יחד עם אחיו ועוד כ-100 עצורים מחברי הרשת. בשנים 2024-2023 תמכו רוב חבריה במועמדי האופוזיציה בבחירות לרשויות המקומיות. תמיכה זו תרמה לזכייתם בערים מרכזיות רבות ובהן איסטנבול ואנקרה, בעוד מפלגת ה-AKP של ארדואן ספגה תבוסה ארצית ראשונה מזה עשורים.
2. תנועת פורקאן נוסדה רשמית בשנת 2003 על ידי אלפארסלאן קויטול (Alparslan Kuytul), מטיף דתי מוכר במחוז אדנה שבנה את כוחו מאז אמצע שנות התשעים הודות לפעילות ציבורית ודיגיטלית אינטנסיבית ברשתות החברתיות. קויטול עצמו נעצר בעבר במספר פרשות בשל התבטאויות בגנות מדיניות ממשל ארדואן. כך הוא מביע תמיכה בזכויות התרבותיות והלשוניות של הכורדים בטענה כי הלאומיות הטורקית מחבלת באחדות המוסלמית. בשנה האחרונה אף השתלח בבלאל ארדואן, בנו של רג'פ טאיפ ארדואן, וציין כי הלה זכה להתקדם בסולם הדרגות לא בשל כישוריו, אלא בשל שחיתות שלטונית.

לטענת גולים טורקים המתנגדים לארדואן, תזמון המעצרים התבצע דווקא בעת הנוכחית בשל מועד הבחירות הקרב לנשיאות טורקיה ב-2028, ומתוך רצון לנטרל מוקדי כוח מתחרים. לדברי אחרים, ארדואן הגיע לדרגת כוח עליונה שבה הוא חש כי איננו זקוק עוד לשיתוף פעולה עם יריבים דתיים במטרה לעלות לשלטון ולכרסם בכוחם של החילונים.

אם הסבר זה או אחר נכונים, חוקר מדע המדינה הטורקי האקאן יבוז היטיב לתאר את המתרחש בטורקיה בביטוי הטורקי Şahsım Devleti ("המדינה הפרסונלית"), כלומר תהליך שבו הסמכות ומוסדות המדינה מתמזגות עם אישיותו וגחמותיו של המנהיג עד כדי טשטוש הגבולות ביניהם תוך כדי ריכוז כוח קיצוני סביב דמותו.

לסיכום, גל המעצרים נגד הסולימאנג'ילאר ותנועת פורקאן איננו אירוע נקודתי של אכיפת חוק, אלא גילוי נוסף של האסטרטגיה הפוליטית של ארדואן: אפס סובלנות למוקדי כוח עצמאיים בתוך המחנה השמרני. הניגוד הבולט בין היחס המכיל כלפי זרמים כמו "האחים המוסלמים", המפגינים נאמנות מוחלטת לשלטון, לבין הרדיפה של קבוצות איסלאמיות מקומיות המעזות למתוח ביקורת או לתמוך באופוזיציה, מחדד את "כללי המשחק" בטורקיה. בעידן "המדינה הפרסונלית", המבחן הקובע עבור המשטר אינו דרגת הדתיות או הנאמנות האידיאולוגית לאיסלאם, אלא כפיפות מלאה לאיש אחד ולמפלגתו.

>>> ד״ר מיכאל ברק מלמד באוניברסיטת רייכמן, חוקר בכיר במכון הבין-לאומי למדיניות נגד טרור, וחוקר מצרים במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון. מתמחה באיסלאם פוליטי ובתנועות איסלאמיסטיות וג'יהאדיסטיות במזרח התיכון