"הסכם מכה" לא כוון נגד ישראל - אבל עלול לפגוע בה

הסכם ההגנה המשולש בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן שנחתם בסוף השבוע במכה עלולה לסמן על שלב חדש בניסיונן של מדינות באזור לבנות לעצמן רשתות ביטחון שאינן נשענות באופן בלעדי על ארצות הברית. מבחינת ישראל, זו התפתחות שראוי לבחון בזהירות: משום שהארכיטקטורה האזורית שסביבה הולכת ומשתנה, ובן לילה קמה מסביבה ברית צבאית חדשה.

• "הסכם מכה": הברית הביטחונית שמשרטטת מחדש את מאזן הכוחות באזור

הסעיף הבולט ביותר בהסכם קובע כי התקפה מזוינת נגד אחת משלוש המדינות תיחשב להתקפה נגד כולן. בכך אימצו שלוש המדינות עיקרון המזכיר, לפחות ברמה ההצהרתית, את רעיון ההגנה הקולקטיבית המזוהה עם נאט"ו. אלא שמוקדם להכתיר את ההסכם כ"נאט"ו מוסלמי". המדינות החתומות עליו שונות מאוד זו מזו, האינטרסים שלהן אינם זהים, ואין עדיין עדות לכך שהוקמו מנגנוני פיקוד משותפים או התחייבויות אופרטיביות הדומות לאלה של הברית הצפון-אטלנטית. גם המדינות עצמן מדגישות את אופיו ההגנתי של ההסכם ולא את הקמתו של גוש צבאי חדש.

ובכל זאת, אין להמעיט בחשיבותו. כל אחת משלוש המדינות מביאה עמה נכס אסטרטגי שונה. ערב הסעודית מביאה עוצמה כלכלית, משאבי אנרגיה והשפעה בעולם הערבי והמוסלמי. טורקיה מביאה את אחד הצבאות הגדולים באזור, תעשייה ביטחונית מתקדמת וניסיון מבצעי, לצד חברותה בנאט"ו. פקיסטן מביאה צבא גדול ומנוסה, ובעיקר מעמד ייחודי כמדינה מוסלמית בעלת נשק גרעיני. השילוב בין שלוש המדינות הוא שהופך את ההסכם למעניין במיוחד.

מנקודת מבטה של ריאד, ההסכם משקף תהליך עמוק יותר המתרחש כבר שנים. ערב הסעודית אינה מוותרת על הברית עם ארצות הברית, אך היא גם אינה מוכנה עוד להפקיד את ביטחונה באופן כמעט בלעדי בידיה. הפגיעות הסעודית בפני טילים, כטב"מים ואיומים אזוריים, לצד אי-הוודאות המתמשכת ביחס למידת הנכונות האמריקנית להתערב בכל משבר, דוחפות את הממלכה להרחיב את סל השותפויות שלה. במקום לבחור בין וושינגטון, בייג'ינג, אנקרה ואסלאמאבאד, ריאד מעדיפה לקיים יחסים עם כולן ולצמצם ככל האפשר את תלותה בשחקן יחיד.

במובן זה, הברית החדשה אינה בהכרח מהלך אנטי-אמריקני. היא בראש ובראשונה מהלך סעודי של גידור סיכונים. ובכל זאת, היא גם מעבירה מסר לוושינגטון: אם ארצות הברית אינה יכולה או אינה רוצה להיות ספקית הביטחון הבלעדית של הממלכה, לסעודים יש חלופות.

מעל ההסכם מרחפת גם שאלה רגישה במיוחד: האם הנשק הגרעיני של פקיסטן הוא חלק ממטריית ההרתעה החדשה? השאלה אינה תאורטית. כבר בעקבות ההסכם בין פקיסטן לערב הסעודית שנחתם בספטמבר 2025 התעורר דיון בשאלה אם משמעותו היא הרחבת ההרתעה הגרעינית הפקיסטנית גם לממלכה. כעת, עם הצטרפותה של טורקיה למסגרת המשולשת, השאלה מקבלת ממד אסטרטגי רחב אף יותר.

אין בשלב זה בסיס פומבי מספיק לקבוע כי סעודיה וטורקיה זכו באופן אוטומטי ל"מטרייה גרעינית" פקיסטנית. ניסוח של הגנה הדדית אינו בהכרח התחייבות להפעלת נשק גרעיני, ובוודאי שאין פירושו שפקיסטן העבירה שליטה כלשהי על הארסנל שלה. אולם, בתחום ההרתעה, לעיתים גם עמימות היא נכס. עצם העובדה שיריביה של ערב הסעודית נדרשים להביא בחשבון את האפשרות שפקיסטן תראה בהתקפה על הממלכה התקפה גם עליה, מוסיפה שכבה חדשה לחישובי הסיכון באזור.

עבור ישראל, דווקא הצלע הטורקית עשויה להיות חשובה במיוחד. בשנים האחרונות הרחיבה טורקיה את נוכחותה הביטחונית במזרח התיכון, והתעשייה הביטחונית שלה הפכה לכלי מרכזי במדיניות החוץ של אנקרה. טורקיה משתמשת ביצוא כטב"מים, מערכות לחימה, ספינות וידע צבאי כדי לבנות מערכות יחסים ארוכות טווח ולהרחיב את השפעתה.

הצטרפותה למסגרת ביטחונית עם ערב הסעודית ופקיסטן מעניקה לאנקרה אפשרות להעמיק את השפעתה במפרץ, אך היא גם מעניקה לריאד יתרון. הסעודים אינם מצטרפים לברית טורקית, אלא למסגרת משולשת שבה הם עצמם מהווים מרכז כובד. זהו הבדל חשוב. היחסים בין סעודיה לטורקיה ידעו בשנים האחרונות גם תחרות חריפה על השפעה והנהגה בעולם הסוני. ההסכם החדש אינו מוחק את התחרות הזאת, אבל כן מכניס אותה למסגרת של שיתוף פעולה.

הטעות הישראלית תהיה לראות בכל התקרבות צבאית בין מדינות מוסלמיות קואליציה אנטי-ישראלית. אין בשלב זה בסיס לקביעה שההסכם נועד נגד ישראל. שלוש המדינות מתמודדות עם מערכות איומים שונות, ועבור ריאד המהלך קשור בראש ובראשונה לרצונה להגדיל את מרחב התמרון האסטרטגי שלה ולהקטין את תלותה בגורם חיצוני יחיד. עם זאת, תהיה זו טעות לא פחות גדולה להתעלם מהשלכותיו האפשריות על ישראל. במשך שנים התבססה אחת התקוות האסטרטגיות בישראל על האפשרות שהאיום האיראני יוביל בהדרגה להתגבשותה של ארכיטקטורה ביטחונית אזורית שבה ישראל ומדינות ערב הפרגמטיות משתפות פעולה.

• האיום של איראן על סעודיה, והציטוט של בכיר בברית ההגנה החדשה על ישראל

ההסכם החדש מצביע על אפשרות נוספת: מדינות ערב יכולות לבנות מנגנוני ביטחון אזוריים גם ללא ישראל. אם ריאד יכולה להעמיק את יחסיה הביטחוניים עם וושינגטון ובמקביל לקבל יכולות מטורקיה וליהנות משיתוף פעולה אסטרטגי עם פקיסטן, הערך היחסי של ישראל כחלק מארכיטקטורת הביטחון האזורית עלול להצטמצם.

אין פירוש הדבר שהנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית ירדה מן הפרק. אולם, המשמעות היא שסעודיה מגיעה לכל דיון עתידי עם ישראל ועם ארצות הברית כאשר בידיה מספר גדול יותר של חלופות. מבחינת ריאד, עצם קיומן של חלופות הוא נכס אסטרטגי וגם כלי מיקוח.

המבחן האמיתי של "הסכם מכה" יהיה במה שיבוא אחריו. אם ההסכם יישאר בעיקר הצהרה פוליטית, חשיבותו תהיה מוגבלת. לעומת זאת, אם נראה הקמת מנגנון קבוע לתיאום ביטחוני, תרגילים משותפים, שילוב מערכות הגנה אווירית, שיתוף מודיעין, עסקאות נשק גדולות, ייצור ביטחוני משותף או נוכחות צבאית פקיסטנית וטורקית נרחבת יותר בממלכה - יהיה ברור שמדובר בשינוי עמוק יותר.

חשובה לא פחות תהיה שאלת ההתרחבות. אם בעתיד יצורפו למסגרת מדינות ערביות או מוסלמיות נוספות כמו מצרים, היא עשויה להפוך מברית משולשת לגרעין של ארכיטקטורת ביטחון חדשה. גם הבחירה במכה כמקום החתימה מעניקה להסכם ממד סמלי שקשה להתעלם ממנו. המסגרת מחברת את המדינה שבה נמצאים המקומות הקדושים ביותר לאיסלאם, את אחת המעצמות הצבאיות החשובות בעולם המוסלמי ואת המדינה המוסלמית היחידה המחזיקה בנשק גרעיני.

עבור ישראל, המסקנה אינה שצריך לראות במשולש החדש אויב. להפך. האינטרס הישראלי הוא למנוע מצב שבו התפתחויות כאלה הופכות בהדרגה למסגרות המדירות אותה מן המרחב האזורי. ישראל צריכה להעמיק את הדיאלוג האסטרטגי עם ערב הסעודית, לשמר ערוצים עם טורקיה ולהכיר בכך שהמזרח התיכון החדש אינו מתחלק עוד באופן פשוט למחנות של "איתנו" ו"נגדנו". מדינות האזור בונות רשתות חופפות של שותפויות, ולעיתים משתפות פעולה עם יריבותיהן במקביל. "הסכם מכה" הוא ביטוי מובהק למגמה הזאת.

מוקדם מדי לקבוע אם נולד "נאט"ו מוסלמי". השאלה היא אם ישראל תדע למצוא את מקומה בארכיטקטורה אזורית שבה שותפותיה הפוטנציאליות אינן ממתינות לה, אלא בונות לעצמן חלופות.

>>> ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת במועצה לביטחון לאומי והוא חוקר בכיר (שאינו תושב) במכון המזרח התיכון, בוושינגטון, ארצות הברית