ההחלטה בעניין קצב - מופרכת
החלטת ועדת השחרורים בעניין נשיא המדינה לשעבר משה קצב מופרכת, והיא מסתמכת על חוות דעת מופרכת לגמרי של הרשות לשיקום האסיר. הרי קצב לא הודה מעולם במעשיו ולא יודה בהם לעולם. אז איזה משקל אפשר לייחס ל"ניצני החרטה הראשונים" שהוא השמיע שבוע לפני התייצבותו בפני הוועדה?
יש לי ביקורת חריפה על החלטת ועדת השחרורים בעניינו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב. פסק הדין של הוועדה מופרך ממש. למה? כי בעיניי הוא נסמך על חוות דעת מופרכת לגמרי של הרשות לשיקום האסיר.
הרי כל מי שפגש את משה קצב וליווה את החקירה שלו או את המשפט שלו, כל מי ששוחח עם המקורבים לו, יודע דבר אחד בצורה לגמרי ברורה: משה קצב לא הודה, משה קצב לא מודה, משה קצב לא יודה בעתיד.
כשפנו אלי מהמערכת שלנו ואמרו שיש פרסומים כאילו משה קצב הבין מין ראשית חרטה, או כמו שוועדת השחרורים כינתה זאת, "ניצנים ראשונים", אמרתי לאנשי המערכת שלנו 'רבותיי, תעזבו אותי עם החרטוט הזה'.
איזה משקל יש לדברים שאומר אסיר לאיזושהי עובדת סוציאלית שבוע לפני שהוא ניצב בפני ועדת השחרורים? אני משוכנע שגם אם קצב יעבור היפנוזה, הוא ימשיך להכחיש את המעשים שלו, כי הוא משוכנע שכנוע אישי ועמוק שהוא הקורבן בכל הסיפור הזה.
אם הוועדה סבורה שכדי לשחרר אותו, קצב צריך לקחת אחריות ולהכות על חטא, אז שתגיד 'אנחנו לא משחררים אותו'. אבל על ראשית אמירה שבוודאי עורך דינו ציון אמיר התחנן בפניו להגיד - על זה הרשות לשיקום האסיר משנה את עמדתה מקצה לקצה?
רק לפני רגע הם אמרו שלא ניתן לטפל באסיר שהוא מכחיש עבירה כל כך קיצוני, ואילו עכשיו - אחרי הניצנים הראשונים האלה - הם כבר חושבים שהוא בר טיפול.