נינט על הגירושים: "זו ההחלטה הכי קשה בחיי. אבל למדתי לא לברוח מכאב"

"נעשה לך סנדוויץ'?", שואלת נינט בפתח הריאיון, כשכבר מתחילתו היה לא שגרתי. בלילה, במועדון הבארבי, אלפי אנשים צעקו את שמה. כמה שעות אחר כך היא כבר כאן, במטבח הקטן שלה בתל אביב, מכינה לנו סנדוויץ' אוהב.

על דלת הבית שלה תלויים הציורים והברכות משתי בנותיה. "אימא יקרה, אימא מושלמת, חכמה, הכי נדירה שאפשר למצוא. אני רוצה להגיד לך שאני ממש אוהבת אותך תמיד לצידי. תודה על הכול. יש לך תחת שמן", כתוב שם. "אני בכוונה שמתי את זה, כאן גם להזכיר לעצמי", אומרת נינט בהומור. "זה נורא מצחיק".

איפה הבנות?
"אצל יוסי"

כמה זה קשה להתעורר בבית ריק?
"זה עדיין קשה אחרי שנתיים. וואו התגרשתי לפני שנתיים. אני בשוק. אומייגאד".

עכשיו שמעתי בדרך את השיר "אולי יכולתי יותר", קצת עצוב.
"עצוב מאוד".

שיר גירושים.
"זה השיר הכי עצוב באלבום. מאוד קשה לי לשיר אותו".

איך יוסי הגיב?
"היה לו קשה. אני לא יכולה לדבר בשמו".

"אולי יכולתי יותר, אולי יכולתי לעשות משהו לפני שהחלטתי לעזוב", היא מסבירה. "תמיד יש את המחשבה הזאת, כשאתה עושה משהו, נראה לי גם בעיקר בפרדות, שאתה משחזר".

"אתה משחזר מה שאמרת, איך שאמרת ולמה אמרת", היא מסבירה. "אולי יכולתי לעשות אחרת. אולי יכולתי להגיד אחרת. אולי זה יכול היה להתקיים באיזושהי קונסטלציה אחרת. אז כל המחשבות האלה, שעושות חרקירי בנפש, זה בעצם השיר הזה. כן, האלבום הזה זה די מסמך אישי וזה מה שעברתי אז לא יכולתי לכתוב משהו אחר".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"אני נינה", קראה נינט לאלבום החדש שלה. סוג של הצהרה שבגיל 42 היא רוצה שתקבלו אותה כמו שהיא. ועדיין, היא יודעת שמה שלא תעשה או תשיר, יש רגע אחד שלנצח יזכרו לה - הביצוע של "ים של דמעות" וגמר כוכב נולד.

"זה תמיד צמרמורת מחדש", היא נזכרת באותו יום גורלי עבורה, "אני עומדת להתעלף פה, לאבד את ההכרה", היא אומרת כשהיא צופה בביצוע. "אין שום דבר שאפשר להשוות את זה להיום. זו תקופה אחרת. וזה גם היה הדבר הראשון שקרה בקנה מידה הזה".

נינט גם חשפה בעבר - "רציתי לשיר בכלל את השיר 'שלל שרב'. השיר שונה ברגע האחרון. אני לא יודעת אם הייתי זוכה עם השיר הזה, זה מה שנקרא גורל. ומאז, מערכת היחסים שלי עם השיר 'ים של דמעות' זו מערכת יחסים מורכבת. רק באלבום החדש הפינה הזו נסגרה לי".

"היה בי משהו שלא רצה ההצלחה הזאת"

שלושה חודשים אחרי הזכייה של נינט פורסמה עליה כתבת מגזין ראשונה בערוץ 2, ב"אולפן שישי". "נו, תכלס, אני זכיתי בכוכב נולד. מה יש לי? מה עכשיו? מה קורה? אני צריכה לעבוד קשה מאוד", אמרה אז, לפני יותר מ-23 שנה. "אני עמדתי במילה הזו - שאז מה אם זכיתי, שאני צריכה לעבוד קשה".

"אני הבנתי הכול, והבנתי שקיבלתי כל כך הרבה אהבה על בעצם כלום", היא נזכרת. "היה לי לא נוח מכל הדבר הזה, על מה אתם אוהבים אותי? אני עוד לא עשיתי כלום. לא בקטע של צניעות. היום אני גם יודעת שהיה שם רגע קוסמי שהוא אפילו לא קשור אליי".

"הייתי אומרת לנינט בת ה-19 שבסוף הכול יסתדר, שלא תאבד את התקווה ואת האמונה", היא אומרת, וגם מזהירה: "תהילה וההצלחה זה תמיד מתפרש כמשהו נורא כיף, אבל הבן אדם שחווה את זה ועובר את זה, כשהוא לא מוכן להחזיק את כל האור הזה, אז או שהוא נשבר, או שהוא מתחרפן, ומשתגע".

כבר בגיל 19 נינט הפכה ל"מאמי הלאומית", כשגם עם הביטוי הזה יש לה יחסי אהבה-שנאה. "הריצוי אצלי זה עניין, כי הייתי ילדה מרצה", היא אומרת כשהיא נשאלת איך אפשר לעמוד ברף שהציבו לה.

מיד אחרי כוכב נולד, נינט ניסתה לשמח את כולם. היא הקליטה כמה להיטים שהצליחו ברדיו, אבל היא רצתה משהו אחר. "היה בי משהו שלא רצה ההצלחה הזאת", היא מודה. "אפילו שהתנגד לה. זה היה בתקופה של המרד, ולכל אחד היה מה להגיד, גם כשזה היה אכזרי לילדה בת 19".

היא ממשיכה: "לשמוע את האמירות שאני קיבלתי. על מה? על זה שהחלטתי לעשות מוזיקת רוק. כאילו, לא רצחתי אף אחד או משהו כזה. פשוט רציתי לשיר שיר אחר. אמרו לי 'מי את חושבת שאת?".

"החלק הזה שמפותח אצלי היום, לענות להם, לא היה מפותח אז, ואני נעלבתי", היא הודתה. בעבר נינט אמרה שהיא לא מוכנה לשלם את המחיר של אהבת הקהל, אבל לשנוא את עצמה אחר כך. "זה עדיין תקף, אני עדיין מרגישה ככה".

"זו ההחלטה הכי קשה שאי-פעם עשיתי"

מהרגע הראשון שנינט פרצה בכוכב נולד, כל המדינה התעניינה גם בחיים האישיים שלה: "סינדרלה" מקריית גת, הזוגיות הנוצצת עם רן דנקר, יהודה לוי, בהמשך החתונה והפרידה מהמוזיקאי יוסי מזרחי, איתו הביאה שתי בנות - אמיליה בת ה-12, ולונה בת ה-5.

"זו ההחלטה הכי קשה שלקחתי בחיי", היא אומרת על הפרידה מיוסי. "הכי קשה שאי-פעם שעשיתי. גם יש רגעים שאני כזה אומרת: 'מה? מה קרה? אני לא נשואה'. זה מוזר. אם יש משהו שלמדתי זה לא לברוח מכאב. באמת. אנחנו בני אדם. האינסטינקט הטבעי שלנו, הוא לברוח מכאב".

היום קשה לפספס עד כמה היא מחוזרת. "איך פונים אליי? אנשים נורא מצחיקים. למשל ישבתי עם חברה שלי, וניגש אליי מישהו לשולחן והוא אמר: 'ראיתי אותך פה מהצד, ואמרתי, 'אין, זאת ההזדמנות שלי, זה עכשיו או, זה now or never'. אחי, איפה אתה?". "הערכתי את התעוזה", היא אומרת. "זה 'או עכשיו או אף פעם' ואני מניחה שזה יותר לכיוון של אף פעם".

למרות ההצלחה וניהול הקריירה היא אומרת: "לא מפחדים לפנות אליי, הבעיה היא אצלי. אני חושבת שיש בי משהו מאוד נגיש. אני גם לא עושה עניין. אני לא עושה עניין מכלום, ואיכשהו, כל הזמן יש דרמה".

מה זה רוקנרול?

"רוקנרול בעיני זה דרך חיים", מסבירה נינט. "תעשה מה שאתה פאקינג רוצה לעשות. תעשה את מה שאתה רוצה לעשות, למרות מה שאומרים לך לעשות. זו הגישה".

"אנחנו בעוד הופעה מיני רבות שעוד יהיו לנו, אבל זו תחילתה של דרך", אומרת נינט רגע לפני שהיא עולה לבמה בבארבי. "בא לי לחזור למהות. אני רוצה להיזכר למה שרתי מול המראה כשהייתי ילדה בת 12. זה מה שבא לי שיהיה בהופעה היום. שאוכל ליהנות. כאילו די, חלאס. באנו לעשות מוזיקה".

"זה מעניין התפיסה הזו של מה זה רוקנרול", היא אומרת למצלמה, וכשחזרנו אל הבית שלה גם קיבלנו הצצה ראשונה לחדר העבודה שלה: "אף אחד עד היום לא נכנס לחדר הזה, באף ריאיון. זה באמת חשיפה. אני לא הראיתי את זה לאף אחד. זה המקדש שלי, כאן כתבתי את כל האלבום. אני עושה פה את כל הסקיצות שלי".

"אימא עם טרלול, בקטע טוב"

"כשאתה מתבגר אתה מבין שלהצליח במה שאתה עושה זה מדהים וחשוב", היא מודה. "אבל, ההצלחה האמיתית בעיניי זה לראות את הבנות שלך גדלות והופכות להיות אדם טוב, ורגיש, ואוהב וקשור. אני חושבת שאני אימא טובה וחמודה ומצחיקה, וקצת טיפה 'טרלול', בקטע טוב".

"אני יכולה להתנהג כמו ילדה איתן", היא אומרת. "זאת אומרת, לפעמים הגבול בין אימא לבין חברה טיפה להם מטשטש, אבל אני גם ממש מזכירה לעצמי שאני לא חברה שלהן, שהן צריכות גם גבולות. אמיליה קוראת לי ברו. כשאני חוזרת אחריה כדי להיות מגניבה כמוה, אז היא אומרת לי, 'אימא, לא'".

"הבנות שלי הם איתי בהכול", היא ממשיכה. "אמיליה בת 12 ולדעתי היא תהיה גם בתחום. היא שרה, היא רוקדת, יש לה את זה, את הדבר הזה. וגם לונה לדעתי תהיה מוזיקאית. האמת שייאמר לזכותו של יוסי שמהרגע שהיא נולדה, והיא הייתה בת יום, הוא אמר לי, 'היא תהיה מוזיקאית'".

אך למרות העתיד שנראה מבטיח, נינט גם חוששת: "זה עולם שדורש ממך תחזוק נפשי, קבוע, כדי שלא יקרה לנפש שלך משהו. יש המון מקרים שאנחנו שומעים עליהם כל הזמן, על אנשים שזה היה להם יותר מדי".

והפרסום הביא את נינט גם לרגעים דומים. "אני הייתי כוכבת הריאליטי הראשונה. אני נחתתי לתוך הדבר הזה, בדיוק כשהכול התחיל להתפתח. התחיל איזה גל של פפראצי להיכנס לתוך הווריד. ילדה בת 19 שמתמודדת עם כל כך הרבה משקל על הכתפיים שלה זה מטורף מבחינה נפשית. אני באמת חושבת שמה שהציל אותי זה המשפחה שלי, והחיבור שלי לבורא. אחרת אני לא יודעת איפה הייתי היום, כי זה כל כך הרבה לספוג".

"האנשים האלה נחטפו מפה"

ב-7 באוקטובר נינט מצאה עצמה כמעט בקו האש, עם שתי ילדות קטנות אצל ההורים בדרום, בקריית גת. "בחיים שלי לא פחדתי כמו שפחדתי ביום הזה", היא אומרת. "אני לא אשכח את התחושה הזאת בגוף. אני חווה אותה עכשיו מחדש, כן? זה מין זיעה קרה כזה בגוף של... או-קיי, מה קורה עכשיו אם... מישהו בא לפה?".

והטראומה הזאת גרמה לה גם לעשות משהו שלא עשתה מעולם: "אף אחד לא אותו דבר מאחרי 7 באוקטובר", היא מתארת, ומשתפת במעורבות שלה להשבת החטופים. "זו הייתה החובה שלנו, כאנשים שחיים פה במדינה הזאת. האנשים האלה נחטפו מפה". כשהיא נשאלת על התגובות שקיבלה היא כמעט ומחמקת: "קיבלתי 'תגובות מגוונות', אבל למזלי אני מתורגלת בתגובות כאלה".

"אני חייבת להגיד שזה לא ממש הפריע לי", היא מודה, "כי אני ידעתי למה אני עושה את זה, וידעתי מאיזה מקום אני עושה את זה".

על מערכת הבחירות היצרית היא אומרת: "זה מבאס שהשיח הוא של 'ישראל השנייה', מה מרוקאי אמור להיות או לא אמור להיות? אני יכולה לדבר רק בשם עצמי, אבל האם אני מרגישה קיפוח? האם אני מרגישה שזה שאני מזרחית, ובאה מהדרום, השפיע על הקריירה? התשובה היא לא. לא הרגשתי את זה".

"המקום היחידי שהרגשתי את זה, בהקשר של מזרחיות, זה למה את לא שרה במזרחית", היא אומרת. "ומה אני עונה? 'אתה ראית את הסשן של לד זפלין במרוקו, מאמי?'".

ואולי ההחלטה של נינט לקרוא לאלבום "אני נינה" ממחישה את זה בצורה הטובה ביותר: "יש משהו בגיל הזה, שהוא כבר לא נלחם להוכיח. ו'אני נינה', זה אומר שאני נינה על כל גווניי וסתירותיי. אני החלטתי שאני לא רוצה לבחור מה אני. אני יכולה גם וגם. אני גם וגם הכול".

בימוי ועריכת וידאו: פיליפ ריזנפלד-צור, תחקיר: קורל לייבו