מקעקעים וזוכרים: ילדיהם ונכדיהם של ניצולי השואה מנציחים את זיכרונם
כשהגיעו שורדי השואה לראשונה לאדמת ישראל, המספר שהיה חרוט על ידיהם הפך לדבר שיש להתבייש בו, והיהודים שחיכו להם בארץ ראו בהם מי שהלכו "כצאן לטבח". היום, נכדיהם ונכדותיהם של אותם הניצולים מבקשים לשמר את הזיכרון של השורדים – ומקעקעים על ידיהם את המספרים של הסבים והסבתות
מבין שלל הקעקועים האפשריים שהייתם מעלים על דעתכם שקיימים בימים אלו, קשה לחשוב על מי שהיה רוצה לקעקע על עצמו מספר, כפי שנהגו לעשות הנאצים ליהודים בימי השואה. ועדיין, כבר שנים שישנם כאלו המבקשים לקעקע על גופם את אותו המספר של הסבא או הסבתא – במטרה להנציח את זיכרון השואה שעברה על משפחתם באירופה.
"אבא שלי נורא התבייש במספר הזה, כי הישראלים אמרו אתם צאן, הוליכו אתכם - אתם לא אמיצים", סיפרה חנה רבינוביץ' כאשר נשאלה על הרקע שהוביל להחלטה לקעקע את המספר של סבה על זרועה. "אני עדיין באמת מרגישה שהכאב הזה של החריטה זה משהו שמחבר אותי אליו, לכאב הזה שלו".
בין הגורמים שהביאו את ילדי ונכדי הניצולים לקעקע את המספרים על ידיהם, בולט במיוחד הפחד מטשטושו של זיכרון השואה על ידי הדור הצעיר. "אני פוחדת שכל הנושא הזה של השואה קצת ילך לאיבוד", אמרה רבינוביץ'. "עצם העשייה של המספר פשוט מחזקת את אבא שלי, לדעתי. אני חושבת שעשיתי משהו נהדר עם זה - למרות שהוא בטח כועס עליי שם למעלה".