מיכל הייתה תלויה בין חיים למוות - עד שקיבלה לב חדש
מיכל לביא בת ה-12 כבר למדה בגילה הצעיר ששום דבר אינו מובן מאליו • היא נולדה עם מום בליבה, בהמשך עברה שבץ מוחי וניתוח בהול שהעמיד אותה בסכנה • אולם, המשפחה לא ויתרה וליוותה אותה במסע הנואש - עד שהיא עברה השתלת לב בארה"ב שבזכותה חייה ניצלו • "לא הבנתי מה קורה סביבי, זה הגיע לנקודה שכבר הסבל בלתי אפשרי"
הפסח הזה הוא חג החירות של מיכל לביא בת ה-12 מראשון לציון. קשה להאמין מה הילדה הזאת עברה מהיום שנולדה, כמה כוחות יש בה וכמה אופטימיות. אולם, היא כבר למדה בגילה הצעיר ששום דבר לא מובן מאליו. גם המום שהתגלה בליבה והעובדה שהייתה כמה פעמים תלויה בין חיים למוות - לא הפריעו לה לחיות חיים בריאים ומאושרים.
"אני זוכרת ששיחקתי טניס, הייתי אמורה ללכת לטורניר ובגלל שהתאשפזתי אז זה לא קרה", נזכרת מיכל בכאב. "וזה ביאס לי את הצורה". במאי 2019 היא חוותה אירוע קשה מכול שהיא לעולם לא תשכח - ליבה של מיכל קרס. היא הגיעה לניתוח בהול שלא צלח ובסופו חוברה למכשיר לב מלאכותי שנקרא "ברלין הארט".
"לא הבנתי מה קורה סביבי, זה הגיע לנקודה שהסבל כבר בלתי אפשרי"
מיכל לביא בת ה-12
הוא היה אמור להחזיק אותה זמנית בחיים עד שיימצא לה לב להשתלה - ובזמן הזה צוות חדשות 12 החל ללוות את מיכל ומשפחתה במסע הנואש, רצוף התהפוכות למצוא לה לב. "לא הבנתי מה קורה סביבי. מילדה שעברה פתאום מהבית שלה, עוברים לבית חולים לאשפוז מלא. ואז התחיל לי הסבל, ואז עוד יותר ועוד יותר", אומרת מיכל. "עד שזה הגיע לנקודה שכבר הסבל בלתי אפשרי".
השבועות חלפו ותרומת לב בישראל לא הגיעה. מול הסבל, ההורים קיבלו החלטה דרמטית - נסיעה לארה"ב, שם יש סיכוי גבוה יותר להציל את מיכל. כך היא טסה לניו יורק עם לב מלאכותי בצעד מסכן חיים ובטח כשמדובר בילדה במצב שברירי כל כך.
"לא ידעתי לדבר - ואיפה אני היום"
מיכל נכנסה ישר לשגרה של בדיקות והכנות לקראת ההשתלה בני יורק. שבועיים וחצי בלבד לאחר מכן הגיעה שיחת טלפון מרגשת - אותר תורם ממקאו להשתלת לב. כך 48 שעות לאחר מכן, היא נכנסת לחדר הניתוח. אולם, בזמן שבחוץ ממתינים ההורים במתח - הרופא יוצא אליהם ואומר שמשהו השתבש.
למרות הסיבוך, הרופאים החליטו להמשיך בהשתלה ולקוות שהלב ייקלט בכל זאת. במשך שבועות ארוכים היא אושפזה בבית החולים בניו יורק והוריה לא עזבו אותה לשנייה - האם לא הפסיקה לעודד והאב תיעד כל רגע במאבק הזה.
"לא ידעתי לדבר, לא ידעתי להוציא את המילים", משחזרת מיכל בתסכול. "העצבות הזאת קיימת גם עכשיו. ארבעה חודשים לאחר מכן, הרופאים נתנו אור ירוק למשפחה לארץ ולהמשיך פה את השיקום. "מדהים שבהתחלה לא הלכתי בכלל ואני איפה שאני היום. החלום זה ליהנות מהרגע, לנצל את החיים עד כמה שאפשר", היא מסכמת באופטימיות.