פסיקה חסרת תקדים: סירב לתת גט במשך 30 שנה לאשתו - ויפצה אותה בכ-5 מיליון ש"ח
גבר סירב לתת לאשתו גט במשך למעלה משלושה עשורים - בטענה שהגיור שעברה "אינו תקף" • למרות המאבק העיקש בבתי הדין הרבניים, ועל אף שהבעל ריצה מאסר של 18 שנה בשל התעקשותו - המצב נותר ללא שינוי • עתה פסק בית המשפט לענייני משפחה כי על הבעל לפצות את האישה בסכום של מיליונים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב סירובו • "מהחמורים שידעה מדינת ישראל בעניין", תיארה השופטת את המקרה


אישה שבעלה סירב לתת לה גט במשך יותר מ-30 שנה תפוצה בכמעט 5 מיליון ש"ח - כך פסקה אתמול (שלישי) שופטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
מדובר בפסק דין חסר תקדים, שבו נקבע סכום של מיליונים לפיצוי על סרבנות גט, בין היתר גם בשל משך השנים המשמעותי שבו הבעל סירב לתת גט - במה שתיארה השופטת כמקרה שהוא "מהחמורים שידעה מדינת ישראל בעניין סרבנות הגט". עד עתה, יש לציין, הבעל דבק בסירובו ולא נתן גט לאשתו. מדובר בסכום חריג שכן עד היום נשים עגונות פוצו לכל היותר במאות אלפי שקלים על סירוב גט, ולא במיליונים.
מדובר בזוג שהתחתן תחילה בנישואים אזרחיים בחו"ל, כאשר באותה עת האישה היתה נוצרייה. כמה שנים לאחר נישואיהם, וכשהם כבר הורים לילד, הגבר החליט שהוא לא מעוניין לחיות עם אשתו - מכיוון שהיא אינה יהודיה ושהוא באותה עת התקרב ליהדות. הם התגרשו באופן אזרחי, וכעבור זמן מה עלה הגבר לישראל. לאחר מכן, האישה התקרבה ליהדות ועברה גיור אורתדוכסי שהוכר על ידי הרבנות. הם חזרו לחיות יחד ונישאו ברבנות - ונולדו להם עוד 3 ילדים.
עם זאת, יחסיהם עלו על שרטון, ובשנת 1995, כשהאישה בת 31, היא הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני. כעבור 4 שנים, בית הדין הרבני הורה לבעלה לתת לה גט. הבעל לא נענה לדרישה, ובעקבות כך בית הדין הרבני הורה לעצור אותו בהתאם לסמכותו.

במשך למעלה מ-18 שנים הבעל ישב מאחורי סורג ובריח במאסר אזרחי - כאמור בשל הסירוב לתת גט לאשתו. במסגרת זאת, הוא גם שהה בבידוד למעלה מ-12 פעמים ונאסר עליו להיפגש עם ילדיו. טענתו של הבעל לסירוב העיקש היא שהגיור של האישה "אינו תקף" ושזויפו לטענתו חתימות.
לפני כ-8 שנים האישה פנתה להרכב של בית דין הלכתי פרטי שהיתר את נישואיה והכריז שהיא פנויה. בעקבות כך, בית הדין הרבני סגר את תביעת הגירושין, אך קבע כי פסקי הדין שנתן לאורך השנים שמחייבים את הבעל לתת לה גט - עדיין במקומם ובתוקפם ההלכתי והחוקי. הוא קבע כי אין תוקף להחלטת בית הדין הפרטי לפיה הנישואים לא היו תקפים מעולם וכי האישה פנויה להינשא.
במקביל, הפרקליטות הגישה כתב אישום פלילי נגד הבעל - בטענה להפרת הוראה חוקית. הוטלו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, נוסף לאלה שכבר ריצה במאסר האזרחי. כשהשתחרר בשנת 2019, ביקש מבית הדין הרבני לבטל את גיור האישה ולקבוע שמשכך הם אינם נחשבים לנשואים - אך בקשתו נדחתה. לפני כ-3 שנים האישה תבעה את הבעל ב-6 מיליון ש"ח, בחישוב של 200 אלף ש"ח פיצוי לכל שנה - בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. את התביעה הגישה באמצעות עו"ד יעקב קצין ומרכז צדק לנשים של סוזן וייס, שייצגו אותה פרו בונו.
"כשביקשה התובעת להתגרש היא הייתה אישה צעירה כבת 31 שנים בלבד, והיום היא אישה כבת 62 שנים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון בפתח פסקה דינה. "מהו המחיר הכספי של שלילת חירות של אדם והאם בכלל, פיצוי כספי יכול באמת לתקן עוול מתמשך?".

השופטת צירפה לפסק הדין את הפסיקות של בתי הדין הרבניים שמתחו ביקורת חריפה על הבעל, וכתבו כי הוא מתאכזר ומתעלל באשתו בכך שאינו נותן לה גט במשך כל השנים, ואף כינו אותו "אדם אכזר ועיקש, שאינו חש שום רגש או חרטה למעשיו הרעים".
השופטת לב אוחיון הוסיפה: "ניתן לכתוב עמודים על עמודים ולתאר כיצד לאורך השנים לא התרכך לבו של האיש, ככל אשר הכבידו עליו בהגבלות ואיסורים, כך הקשה עמדתו עוד ועוד, ובסוף התיש את האישה, אשר ביקשה לסגור ההליך המשפטי. כשהוא עודנו סרבן גט, הוא שוחרר ממאסר. הוא חופשי והאישה כלואה".
לב אוחיון פסקה כי על הבעל לשלם לאשתו 4,743,292 ש"ח, לא כולל הוצאות המשפט בסך יותר מ-30 אלף ש"ח - בגין הנזקים שנגרמו לאישה בשל סירובו לתת לה גט וכן בשל הפרתו את החוק. עוד קבעה השופטת: "הבעל גזר על האישה בדידות, מנע ממנה זוגיות, אינטימיות וחיי אישות, הוא פגע קשות באוטונומיה שלה, בזכותה לממש את עצמה, ופגע בכבודה, בחירותה. כמו במקרים רבים, אחרים, גם כאן העמיד הנתבע את התובעת כתלויה בו לחלוטין בכל הנוגע לגירושין עם חוסר אונים מוחלט".
היא הדגישה כי "כאשר סרבנות הגט נובעת ממניעים דווקניים ונקמניים ומטרתם לבזות אדם, כמו בעניינו שהנתבע טוען כי התובעת אינה יהודייה - כך שיעור הפיצוי יהיה גבוה יותר".
השופטת החליטה לפסוק את סכום הפיצויים על הצד הגבוה, גם מכיוון שהאישה מיצתה את כל ההליכים האפשריים, המשפטיים וההלכתיים - כדי לקבל גט ללא הועיל. "הפיצויים שנפסקו בפסק דין זה אינם אלא נחמה פורתא עבור האישה העגונה", כתבה השופטת לב אוחיון. "אם מטרתם של דיני הנזיקין להוקיע תופעות בלתי ראויות בחברה, תקווה אני שפסק דין זה מתקן ולו במעט את הנזק והעוול שנגרמו לתובעת".
