ירידה דרמטית של אירועי לב בקרב מתחסני קורונה

מחלת הקורונה (COVID-19), כפי שידוע כבר מ-2020, לא משפיעה רק על מערכת הנשימה. מחקרים מצאו קשר בין תחלואה בקורונה לעלייה בסיכון לאירועי בריאות חמורים הקשורים למערכת הלב וכלי הדם, ובהם התקפי לב, שבץ מוחי איסכמי, אי-ספיקת לב ותמותה ממחלות לב וכלי דם. הסיכון היחסי היה גבוה במיוחד בשבוע הראשון לאחר האבחנה, ודעך בהדרגה לאורך החודשים הבאים.

אומנם חיסונים נגד קורונה נקשרו לעלייה קטנה בסיכון לדלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס), אך מדובר בתופעה נדירה וקלה יותר בהשוואה למיוקרדיטיס על רקע המחלה עצמה. הסיכון היה גבוה במיוחד אצל גברים צעירים ובסמוך למועד החיסון. עם זאת, מחקרים קודמים לא תמכו בטענה שישנה עלייה כוללת בסיכון בתחום מחלות הלב וכלי הדם לאחר החיסון. להפך: מחקר ענק באנגליה מצא שאצל אנשים שהתחסנו, שכיחות אירועים שפגעו בכלי הדם לאחר החיסון הייתה לרוב דומה או נמוכה יותר בהשוואה לשכיחותם לפניו. ניתוח של נתוני מערכת הבריאות הבריטית הראה שבקרב מי שחלו בקורונה, התחסנות קודמת נקשרה להגנה מסוימת מהסיכון לאירועים שבהם נוצר קריש דם מסכן חיים לאחר האבחנה. הסבר אפשרי לכך הוא שהחיסון מפחית את חומרת הזיהום, וכך עשוי לצמצם דלקת, פגיעה בכלי הדם ותהליכים המעודדים קרישיות.

עם זאת, נגיף הקורונה השתנה עם הזמן, וייתכן שהזנים הנוכחיים שלו יגרמו בממוצע למחלה פחות חמורה בהשוואה לזנים מוקדמים יותר, ואצל אנשים רבים כבר התפתחה חסינות בשל חיסונים, הדבקות קודמות או שניהם. לכן לא היה ברור אם התועלת של החיסון בתחום מחלות הלב וכלי הדם שנצפתה בשנים הראשונות עדיין קיימת גם כעת, וספציפית בעונת 2025-2024. את השאלה הזו בדיוק ניסה מחקר חדש וגדול לבחון.

להתגבר על ההטיה

החוקרים השתמשו בנתונים של מערכת הבריאות האמריקאית על יוצאי צבא ארצות הברית, וניסו לדמות מבנה של ניסוי אקראי בעזרת שימוש בשיטה שנקראת הדמיית ניסוי יעד. כלומר, הם הגדירו איך היה נראה ניסוי אידיאלי לבדיקת השאלה, ואז תכננו את ניתוח הנתונים התצפיתיים כך שיחקה אותו ככל האפשר. הם השוו בין מבוגרים שקיבלו באותו יום חיסון נגד שפעת וחיסון נגד קורונה מעודכן לעונת 2025-2024 ובין מבוגרים שקיבלו חיסון נגד שפעת בלבד. ההשוואה בין שתי קבוצות של אנשים שהתחסנו נועדה לצמצם את הטיית המתחסן הבריא, כלומר את התרחיש שבו מי שמתחסנים שונים מראש ממי שאינם מתחסנים. ייתכן, למשל, שמי שבוחרים להתחסן הם אנשים שהולכים יותר לרופאים, נבדקים יותר, אוכלים מזון בריא יותר ובאופן כללי מנהלים אורח חיים בריא יותר. תיתכן גם הטיה לכיוון השני, כלומר מצב שבו אנשים שבריאותם פחות טובה יבקשו להתחסן יותר.

בסך הכול נכללו בניתוח כ-1.04 מיליון משתתפים, שמתוכם כ-349 אלף התחסנו נגד קורונה ושפעת וכ-691 אלף התחסנו נגד שפעת בלבד. אנשים שהתחסנו נגד קורונה או חלו בה ב-90 הימים שקדמו לתחילת המחקר לא נכללו בניתוח, כדי לצמצם את השפעתם של חיסון קודם או הדבקה טרייה. המעקב נמשך שמונה חודשים.

החוקרים ניסו לצמצם הטיות גם בניתוח הסטטיסטי עצמו. כדי לוודא שההשוואה בין הקבוצות הוגנת ככל האפשר, החוקרים ניסו “לתקן” מבחינה סטטיסטית הבדלים ידועים בין האנשים שנבדקו, למשל גיל, מחלות רקע, בדיקות קודמות והרגלי שימוש בשירותי בריאות. הם גם לקחו בחשבון שחלק ממי שקיבלו תחילה רק חיסון נגד שפעת התחסנו גם נגד קורונה בהמשך, ולכן לא נשארו באמת בקבוצת הלא-מחוסנים לאורך כל המעקב. בנוסף לכך, הם חזרו על הניתוח בכמה דרכים שונות, למשל בלי לספור את השבועיים הראשונים אחרי החיסון, שבהם עדיין לא צפויה הגנה מלאה. העובדה שהתוצאות נשארו דומות בכל דרכי הניתוח מחזקת את האמון בממצאים, אם כי היא עדיין לא שוללת לחלוטין את האפשרות שמקור השוני בין הקבוצות הוא הבדלים שלא נמדדו.

התוצאה: ירידה

ממצאי המחקר הראו שבקרב מי שהתחסנו נצפו פחות אירועי לב וכלי דם חמורים. חלה ירידה יחסית של 37.7 אחוזים באירועים שנצפו בסמיכות לתחלואה בקורונה, ובמספרים מוחלטים – בערך אירוע אחד פחות לכל כ-5,000 מחוסנים. הירידה נצפתה בעיקר בתמותה ממחלות לב וכלי דם, באוטם שריר הלב ובאשפוזים בשל אי-ספיקת לב. חלה גם ירידה במקרי השבץ, אך היא לא הייתה מובהקת סטטיסטית.

בניתוחי תתי-הקבוצות, התועלת הייתה ברורה יותר עבור אנשים בסיכון גבוה או שהיו להם מחלות רקע. הירידה באירועי לב וכלי דם חמורים בסמיכות לאבחון קורונה הייתה מובהקת סטטיסטית רק בקרב בני יותר מ-75. החוקרים לא טענו שהקורונה גרמה לאירועי הלב וכלי הדם, אלא ספרו אירועים כמו התקף לב, שבץ, תמותה ממחלות לב וכלי דם או אשפוז בשל אי-ספיקת לב כאשר הם הופיעו סמוך לתחלואה מאומתת בקורונה. ההבדל הזה בין תתי-הקבוצות משמעו שגם כאשר הירידה היחסית בסיכון דומה בין קבוצות שונות, מספר האירועים שנמנעים בפועל גדול יותר אצל מי שהסיכון ההתחלתי שנשקף להם גבוה יותר.

בנוסף לתוצאה הראשית, שהתמקדה באירועי לב וכלי דם חמורים שנצפו בסמיכות לקורונה מאובחנת, החוקרים ערכו גם ניתוח משני רחב יותר, שבו בדקו אירועי לב וכלי דם חמורים מכל סיבה, וגם שתי תוצאות כלליות יותר: אשפוזים מכל סיבה ותמותה מכל סיבה. ההיגיון היה לנסות לאתר גם נזקים אפשריים של הדבקה בקורונה שלא אובחנה או לא תועדה בבדיקה. גם לפי הניתוח הזה מי שהתחסנו היו בסיכון נמוך יותר: בערך אירוע חמור אחד פחות לכל כ-400 עד 450 מחוסנים, אשפוז אחד פחות לכל כ-330 מחוסנים, ומקרה מוות אחד פחות לכל כ-600 עד 650 מחוסנים. עם זאת, אלה אומדנים ממחקר תצפיתי, ולא הוכחה ישירה שכל האירועים האלה נמנעו בזכות החיסון. לכן נכון לראות בהם רמז למאזן סיכון כולל נמוך יותר, ולא מדידה ישירה של כל נזקי הקורונה הסמויים.

חשיבות המחקר היא בשינוי הדיון העדכני בנוגע לחיסונים נגד קורונה. במקום לשאול רק אם הם עלולים להזיק ללב, נכון יותר לשאול מה קורה למאזן הסיכון הכולל לאחר קבלת החיסונים העדכניים. במחקר הזה לא נמצאה עלייה באירועי לב וכלי דם חמורים לאחר החיסון החדש. ההפך הוא הנכון: הממצאים נטו לכיוון של הפחתת הסיכון לאירועים כאלה, בעיקר בקרב מבוגרים ואנשים בסיכון בסיסי גבוה. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהחיסון אין משמעו תוספת סיכון כוללת, אלא כלי שעשוי להפחית חלק מנזקי הקורונה עבור אוכלוסיות בסיכון.

למאמרים נוספים באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי