סמ"ר תמיר נמרודי ז"ל שנחטף ונרצח בשבי חמאס הובא למנוחות אתמול (חמישי) בבית העלמין הצבאי בכפר סבא בהשתתפות אלפים, ובהם הרמטכ"לים לשעבר הרצי הלוי וגבי אשכנזי, פוליטיקאים ובכירים נוספים. אביו של תמיר, אלון נמרודי, שיתף לראשונה הערב ב"מהדורה המוקדמת" על אירוע גבורה של בנו מיום חטיפתו לרצועת עזה.
"מעשה הגבורה האישי של תמיר בא לידי ביטוי במשהו שאי אפשר היה לספר עליו, סיטואציה מסוימת שנחשפנו אליה לפני כשנה", אמר אביו והמשיך: "ברגע שתמיר נחטף, הוא התעשת ממש תוך דקות ספורות, ובדה סיפור מליבו במטרה להינצל ולהציל את עצמו. במטרה לא לחטוף מכות ולא להיפגע, ואולי ליצור מצב שהוא יהיה משוחרר, בתהליך מהיר או שונה".
אלון הסביר כי למעשה ברכב שחטף את תמיר לרצועת עזה, יחד עם ניק בייזר ז"ל, היו ארבעה מחבלים. "במהלך הנסיעה שאלו את ניק מאיפה הוא, אז הוא אמר, 'אני מישראל', ואז הם הכו את ניק וקיללו אותו. אז כאשר הם שאלו את תמיר, מאיפה אתה? תמיר ענה בטון רגוע מאוד - "אני מעיראק'".
לדבריו, תמיר הבין שישראל לא טוב לו ולכן אמר שהוא מעיראק. "ויש המשך לשיחה, הוא בעצם בדה סיפור מליבו. מי שמכיר או הכיר את תמיר, יודע שתמיר אלוף בלספר סיפורים ושהוא יכול לשכנע אותך בסיפור שהוא ממציא באותו רגע ואתה מאמין לו בסוף. זה סיפור גבורה קטן שלו עם עצמו. סיפור על איך הוא התמודד עם הסיטואציה שהוא נקלע אליה, סיפור על תושייה בלתי רגילה".
"תמיר אהוב ויקר שלי. איך מספידים בן?"
היום בהלוויתו של סמ"ר תמיר נמרודי, האב אלון ספד לו: "כמה פעמים דיברתי, כמה סיפרתי עליך, כמה נאמתי, כמה זעקתי. ועכשיו? עכשיו לא מוצא את המילים, לא יודע מה לכתוב. תמיר אהוב ויקר שלי. איך מספידים בן? באיזה עולם מתוקן אב צריך להספיד את בנו בכורו?"
"בדיוק לפני שנתיים חרב עלינו עולמנו עם ההתקפה הרצחנית של חמאס שבה נחטפת אתה אהוב שלי. מהרגע הראשון שהיה ברור שנחטפת וראיתי את פניך היפות והרכות עם מבט אחוז אימה ופחד כשהמחבלים מכים אותך ואת חבריך, רון שרמן וניק בייזר ז"ל, הבנתי שאני יוצא למלחמה להשיבך הביתה, להשיב את החיוך שלך חזרה. ונלחמתי, נלחמנו, כולנו, בכל דרך אפשרית, הגענו לכל קצוות תבל כדי לדבר עליך, לספר איזה ילד מדהים וערכי אתה ושאסור לוותר עליך, אמרתי לכל ראשי הממשלות, הנשיאים, השרים, האפיפיור ומנהיגי דת ועולם שאתה והחטופים הם העתיד של העולם, לא רק של ישראל. אמרתי בכל מקום שחייבים לעשות הכול כדי להחזירך. לא ויתרתי, המשכתי בכל הכוח ועם כאבי תופת רק כדי שתחזור בריא ושלם הביתה".
"כך חשבתי. כך קיוויתי, בזה האמנתי ועל זה נלחמתי במשך 740 ימים", המשיך האב. "שנתיים של תופת, בלי אויר לנשימה, עם מטרה אחת ברורה. להחזיר אותך הביתה. תמיר שלי, איזה ילד קסם היית, שנון, חכם, ורבאלי עם חיוך ממיס וחיבוק ששובר צלעות. חיבוק שכל כך חסר לי. איך היית מגיח מאחוריי, עם עיניים טרוטות אחרי שינה טובה, צועק, 'אבו, תביא חיבוק' ולא היית ממתין לתשובה ממני אלא ניגש אליי ומחבק חיבוק חזק, חם ועוצמתי. הייתי אומר לך, 'תמירו, אתה תשבור לי צלע'. עכשיו אני מוכן לעשות הכול כדי שתשבור לי את כל הצלעות מהחיבוק שלך. רק תחבק!"
האב המשיך: "איך בלילות שישי או בימי חופשה, אחרי ארוחת הערב, הייתי מזמין את מיקה ועמית לצפות איתך בסדרות או סרטים מצחיקים, הצחוק המתגלגל שלך עם אחיותייך היה מרעיד את הבית. והצחוק והשיחות איתן היו ממשיכים עד לפנות בוקר ואני הייתי שולח לך הודעת טקס "תמירו, אפשר קצת שקט בבקשה? והיום, אני מתחנן שתעשה לי רעש, תצחק בקול רועם, כל היום והלילה. רק תצחק. איך כשהיית חוזר מהבסיס בימי שישי בבוקר היית מבקש לעצור לאכול שווארמה, היית שולח לי רשימת קניות שלא נגמרת כדי להכין אוכל שאתה אוהב ולעשות מתכונים חדשים שרצים לך בראש. אביא לך סופר מרקט במתנה, רק תחזור על הרגליים אהוב שלי".
"תמירו שלי. היית ילד ונער חרדתי, לקחת כדורים נגד חרדות וזנחת אותם כשהתגייסת. נלחמת בגבורה בפחדים של עצמך. איך דקות ספורות אחרי שנחטפת, עם אותו מבט אחוז אימה, התעשת ורקמת תוכנית מהירה וחכמה שחשבת שאולי תעזור לך להינצל. תעזור לך לא לחטוף מכות מחיות האדם שחטפו אותך. עשית מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה ועוד ידובר עליו. לצערנו הרב ולשברון ליבנו העצום, זה לא עזר. הבניין שבו הוחזקת הופצץ ולקחת עימך עשרות מחבלים ארורים. אתה יודע בני אהובי, כשדיברתי עם אימא בבכי קורע לב באותו יום ארור, סביב השעה 16:00 כשהיה ברור לנו מעבר לכל ספק שנחטפת, כך ראינו מסרטוני חמאס, אמרתי לאימא, "זה טוב שהוא נחטף ולא נהרג, הוא בטוח יחזור הביתה בריא ושלם'. כמה טעיתי".
"יודע, חודשיים אחרי, חזרנו אימא ואני מפגישה עם הנשיא, בדרך חזרה, דיברנו עליך, כל הדרך. על איזה ילד אתה, איזה תינוק מתוק היית, צחקנו ובכינו. ואז, שניה לפני שהורדתי את אימא אצלה בבית היא אמרה לי משפט שמהדהד בראשי ובליבי מאז, היא אמרה 'אני משוכנעת שבשנייה שתמיר נחטף, עם המבט שובר הלב הזה, הוא ידע בוודאות שאתה, (אני) תעשה הכול כדי להחזירו הביתה'. תמירו שלי, עשיתי הכול, נשבע, כל מה שיכולתי כל מה שלא יכולתי. אולי לא מספיק. ילד יפה וטהור שלי, חייך נגדעו בשיא פריחתך, בשלבים המהממים של חייך החדשים, עם המון חברים, עם המון פעילות מרוממת נפש. ובכמה לבבות נגעת, בכמה אנשים נגעת".
"בשנה האחרונה לחייך כשהתחלת ליצור מעגל חברתי קרוב, כמו בפתק שכתבת, כל כך רצית אהבה, רצית חברה. ולא הספקת. כל כך הרבה אהבה יש לי, לנו לתת לך. כל כך הרבה בנות ייחלו לשובך ואמרו שהן אוהבות אותך. איך לא הספקת. תמיר שלי, אני מצטער שלא הצלחתי להחזיר אותך בריא ושלם הביתה. הלוואי והייתי יכול לעשות יותר, לשנות דברים. אשא בליבי תמיד את תחושות האשם שדחפתי אותך להתגייס, אמרתי לך שאצלנו בבית אין דבר כזה שנקרא השתמטות, לא עמדתי על רגליים אחוריות ולא התנגדתי לשיבוץ שלך על גבול רצועת עזה".
"סליחה בני בכורי אהובי, סליחה!! תמיר שלי הנחמה הזעירה שלנו היא שככל הנראה לא סבלת, לקחת איתך מחבלים ארורים ועלית השמימה מיד. בעצם כן סבלת, מעט יותר מ 48 שעות היית בידי שובייך האיומים ולא בזרועות אחיותיך האוהבות, לא בזרועות אימא ואבא הבטוחות. יודע, עכשיו יש לנו עוד מעגל חברתי קרוב. מעגל משפחות החטופים. מעגל השכול".
האב הודה לחיילי צה"ל וקרא להשבת כל החטופים החללים: "במעמד קשה זה רוצה לומר תודה עצומה לחיילי צה"ל הגיבורים שחירפו נפשם, הקריבו חייהם, ואחרים המסכנים חייהם גם כעט למען החזרת החטופים, למען עם ישראל, שנמשיך לחיות בבטחה. בל נשכח ונזניח עוד 19 חטופים הנמצאים בעזה, אחריות גדולה שלנו כעם לעשות הכול למען השבתם. אחריות עצומה של מדינת ישראל לא להרפות ולו לרגע עד שאחרון החטופים חוזר הביתה!"
לסיום הרים האב צ'ייסר לזכר בנו: "אספר כי בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירנו כדי שיהיה ניתן לעשות חיווי קולי במאמץ לאיתורם. היה לנו קשה למצוא הקלטות קול שלך ובעזרת חברייך שלחו לנו קטע וידאו קצרצר מבילוי שלכם שבו אתה אומר לחבריך, צ'סר? צ'סר? צ'סר? עם חיווי קולי כזה רצינו לאתר אותך. אז ארים כוסית צ'סר למענך ולזכרך בן יקר ואהוב שלי, עם הוודקה הפתוחה שלך שנמצאת אצלי וממתינה שתשוב, ואני בכלל לא שותה וודקה. עד השבתך ארצה, הייתי מרים מדי יום כוסית לחייך, בכל סיטואציה. עכשיו ארים כוסית לזכרך, בני היקר, גיבור ישראל שלי, מצדיע לך!"
עמית נמרודי, אחותו של תמיר ז"ל, ספד לאחיה: "אח שלי. זהו, זה נגמר, אתה סוף-סוף בבית. בסיוטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת ולא באמת יודעת מה להגיד, איך אפשר להספיד אותך ולהנציח חיים שלמים בהספד כל כך קצר? אני זכיתי. זכיתי באח הכי טוב שיכולתי לבקש וכואב לי כל כך שהיו לנו רק 14 שנים יחד".
"אלו היו 14 השנים הכי טובות שיכולתי לבקש. היית החבר הכי טוב שלי, אני מתגעגעת, מתגעגעת לימים שהיינו נשארים ערים עד אמצע הלילה ומדברים על הכול, מתגעגעת לחיבוקים שלך כשהיית חוזר מהצבא ומתגעגעת ללילות שהיינו ישנים יחד בחדר שלך. עכשיו אני שם לבד ישנה שם בכל לילה. אני מתגעגעת אליך אח שלי, מתגעגעת כל כך עד שזה מכאיב לי בכל מקום בגוף".
"שנתיים חיכיתי לך, חיכיתי למשהו ממך", המשיכה עמית. "שנתיים היינו בחוסר וודאות מוחלטת ולא ידענו מה עלה בגורלך, לא ידענו למה אנחנו מחכים אבל חיכינו לסגירה כלשהי, חיכינו לחיבוק אבל בו-זמנית גם לדפיקה בדלת ולא משנה כמה הכנו את עצמנו לגרוע מכל לא היינו מוכנים לרגע שאמרו לנו שלא תחזור. זה כאב כל כך כמו אלף דקירות בחזה, הלב שלי מדמם תמיר, הוא מדמם והוא כואב כל כך. איך אני אמשיך בלעדייך? מה עושים עכשיו? אני צריכה אותך אני צריכה את הגב שלך ואת האצבע שתכוון לי את הדרך אני מרגישה כאילו נפלתי לתוך בור עצום ואני לא יודעת איך לקום, אני מרוסקת, אני שבורה לרסיסים - איך החיים ממשיכים בלעדיך? אני עדיין לא באמת מבינה מה קורה לי ואני רק מחכה שמישהו יבוא וייקח ממני את הכאב הזה כי הוא מכאיב לי כל כך".
"אח שלי, לימדת אותי את כל מה שאני יודעת, עשית את תפקיד האח הגדול בצורה מושלמת! תמיד דאגת לי לכל דבר קטן, היית מכין לי אוכל בשעות הקטנות של הלילה, היית מלמד אותי את כל מה שאתה יודע. אני לוקחת איתי כל דבר קטן שאמרת לי והוא ילך איתי לאורך כל הדרך. אני זוכרת שביום ההולדת האחרונה שלי איתך, כתבת לי שאתה מאחל לי שכל יום שלי יהיה מלא באושר ושמחה, ובפתק שלך שמצאנו בתוך המדים כתבת להצליח לעזור להרבה אנשים, ליצור מעגל חברתי קרוב ולא לפגוע. מבחינתי זו הצוואה שלך ואני אעשה הכול כדי למלא אותה. אני אעשה הכול כדי שכל יום שלי ושל הסובבים אותי יהיה מלא אושר ושמחה. אני אעזור לכל אדם שזקוק לעזרתי ויש ביכולתי לעזור לו ואני אעשה כל מאמץ כדי לא לפגוע באיש".
"אני אוהבת אותך אח שלי, אוהבת כמו שלא אהבתי מעולם. שום מילה בעולם לא תוכל להסביר מה זאת אהבת אחים עבורנו. אח שלי, אני נפרדת אבל לא באמת, כי אתה איתי תמיד בכל מקום ובכל זמן. אני שומרת אותך איתי הכי קרוב ללב איפה שתמיד היה ותמיד יהיה לך מקום עמוק וחם. אני אזכור אותך לנצח אח שלי, אזכור כל רגע יפיפה שהיה לנו יחד. אזכור כל צחוק וכל חיבוק, מבטיחה לך שלא אשכח אותך לעולם ואעשה הכול כדי להנציח אותך בכל מקום ובכל דקה. תשמור עליי טוב? תשמור שלא אפול. אני מבטיחה לשמור על אימא, אבא ומיקה ונישאר חזקים ומאוחדים בשבילך. נוח על משכבך בשלום אח שלי. לנצח תהיה אחי, אני אזכור אותך תמיד. תשמור על העולם ילד".