לבנק ישראל יש תוכנית לחילוץ המדינה משקיעה במלכודת החוב - אבל הממשלה לא רוצה לשמוע

35 אלף שקל - זה הסכום שחישב בנק ישראל כהפסד ההכנסה הממוצע לנפש מאז שפרצה מלחמת 7 באוקטובר ב-2023 ועד סוף שנת 2025. המספר, שמופיע בדוח בנק ישראל לשנת 2025 שמתפרסם היום (שני), לא יצא ישירות מכיסו של אף אחד מאיתנו - הוא מבטא את אובדן ההכנסה התיאורטי של כל ישראלי בגלל השפעות המלחמה.

את עיקר הסכום הזה שילמה הממשלה דרך הלוואות שלקחה בריביות הולכות ותופחות, שיחזרו אלינו בשנים הקרובות בצורת מיסים גבוהים יותר וירידה באיכות השירותים הציבוריים. ולפי האזהרות לממשלה הכלולות בדוח, המחיר הזה עלול להחריף אף יותר אם לא יינקטו צעדים ממשיים בתקציבי המדינה ל-2027 ו-2028.

דוח בנק ישראל אומד את הפסד התוצר המצטבר לישראל - כלומר, את סך הערך הכלכלי שייצר המשק - בכ-177 מיליארד שקל מאז אוקטובר 2023. למען הסר ספק, מדובר במחיר נפרד מהעלות התקציבית הישירה של המלחמה, המוערכת בכ-350 מיליארד שקל עבור 2026-2023. אותם 350 מיליארד שקל הם מה שהוציאה המדינה על ביטחון, תשלומי מילואים, פיצויים ושיקום, בעוד ה-177 מיליארד הם אובדן ייצור שלא יכול היה להתקיים בגלל המלחמה.

ישראל לא מצליחה לצאת מהסחרור

בסיכום שנת 2025 צמח התוצר ב-2.9% - שיפור לעומת צמיחה של 1% בלבד ב-2024, אך עדיין מתחת לקצב הצמיחה הרגיל של המשק לפני המלחמה. בבנק ישראל מציינים שגם בניכוי השפעות מבצע "עם כלביא" בחודש יוני, שעלה לפי הדוח כ-0.3% תוצר, הצמיחה ב-2025 הייתה עדיין מתחת למגמה ארוכת הטווח.

הגורם המרכזי לכך לפי הדוח, הוא מחסור בעובדים שמסרב לדעוך: עשרות אלפי חיילי מילואים נעדרים משוק העבודה בכל חודש, עובדים פלסטינים שכניסתם נאסרה באוקטובר 2023 עדיין לא הורשו לחזור והעובדים הזרים שהגיעו במקומם מילאו רק חלק מהחלל. אפילו לאחר הפסקת האש בעזה, בסוף 2025, שוק העבודה לא שב לרמתו שלפני המלחמה.

כל זה מצטרף לחוב שממשיך לטפס. יחס החוב-תוצר עלה מ-60% ערב המלחמה לרמה של ל-68.5% בשעה שכמחצית מעלויות המלחמה מומנו בהלוואות. יחס תשלומי הריבית לתוצר כבר מציב את ישראל בשליש העליון של מדינות ה-OECD. הממשלה ויתרה על ההזדמנות לצמצם את החוב ולעבור לתוואי יורד של יחס חוב-תוצר בגיבוש תקציב 2026 עוד לפני חידוש המלחמה נגד איראן בתחילת החודש.

בדברי הפתיח לדוח מציין נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, ש"החלטת הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון בעקבות מבצע 'שאגת הארי, בתוספת התאמות פיסקליות (תקציביות - ל"ב) מועטות בלבד, תביא קרוב לוודאי לעלייה נוספת בחוב גם ב-2026, זו השנה הרביעית ברציפות".

אך ירון לא עצר שם: במסיבת העיתונאים להצגת הדוח אמר ירון כי גם בתוך המסגרת התקציבית המקורית שאושרה, "אפשר היה לעשות יותר" - לקצץ בהוצאות שאינן מניבות צמיחה ולהמיר אותן להשקעה בתשתיות ובמנועי צמיחה אמיתיים.

אתגר רב ממדי עם השלכות בין דוריות

מה עושים עם כל זה? לפי הודעת בנק ישראל, "אתגרים ותמורות אלו יוצרים בפני הממשלה אתגר רב ממדי הכולל השלכות בין דוריות": יש להפחית את החוב, להגדיל את תקציב הביטחון, לשמור על רמת חיים ולסגור פערי תשתיות ופריון - ואת הכול לבצע בו-זמנית. המסקנה שמנסח הדוח במפורש: ללא הגדלה משמעותית של הכנסות ממסים, בין היתר באמצעות ביטול פטורים ובחינה מחודשת של מבנה מערכת המס, לא ניתן יהיה לעמוד בכל היעדים.

חלק גדול מהפתרון, לפי בנק ישראל, טמון בשינוי מבני שנדחה שנים. הדוח טוען שעשרות שנות מדיניות שתמכה כלכלית בגברים חרדים שלא יוצאים לעבוד יצרו נטל שהולך והופך לכבד יותר ככל שחלקם באוכלוסייה גדל. זאת בשעה שהמשק זקוק ליותר עובדים וליותר הכנסות ממיסים, ופשוט לא יכול להמשיך להרשות את המשך המצב הקיים.

בדוח כתבו חוקרי בנק ישראל שיש להתנות את מימון החינוך החרדי בלימודי ליבה שיכינו את הצעירים לתעסוקה. ירון הלך צעד נוסף קדימה: במסיבת העיתונאים הוא תיאר מסגרת שבה, לדבריו, אין ברירות - החוב גדל, בהוצאות ביטחון אי אפשר לקצץ ויש צורך להשקיע בהוצאות האזרחיות כדי להעלות את הרמה הנמוכה של התשתיות.

בתוך המחנק הזה, לדבריו, אין מנוס אלא לחתוך ב"הוצאות אזרחיות שאינן פוגשות תמריצי צמיחה ויוצרות תמריצים שליליים ליציאה לעבודה". ואם עוד נותר ספק למה הכוונה - הדוגמה הראשונה שהביא הנגיד הייתה "כספים קואליציוניים".