אין קווים אדומים: ההחלטה של נתניהו שינתה את כללי המשחק
את מקומה של המדיניות הפחדנית, שהטבח ב-7 באוקטובר הוא תוצאה ישירה שלה, החליפה אמירה ברורה: נגמר עידן החסינות לבכירי חמאס בחו"ל. המשמעות של ההחלטה לתקוף בקטאר, גם כשחלק ממערכת הביטחון התנגדה, גדולה יותר מהתוצאה בשטח. אלמוג בוקר על המסר החדש של נתניהו לאויבים
ביום רביעי בערב התייצב הבכיר השני ששרד את ניסיון החיסול בקטאר מול המצלמות. אחרי טאהר א-נונו הגיע תורו של רזי חמד, שהתיישב לריאיון באל-ג'זירה וירה לכל עבר: תקף את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, האשים את ישראל וארצות הברית בשיתוף פעולה ואמר שהם לא חוששים מאיומים של פתיחת שערי הגיהינום בעזה. הטקסטים הקבועים. אבל עוד דבר אחד היה שם. "לישראל כבר אין קווים אדומים", אמר חמד, "נתניהו מדבר על שינוי פני המזרח התיכון. ישראל איבדה שליטה".
וכך, במשפט אחד, הסביר בכיר חמאס למה התקיפה בקטאר, גם אם נכשלה (ונראה שנכשלה), הייתה חשובה כל כך. בפעם הראשונה מבינים בכירי חמאס שאין לישראל קווים אדומים. חמד דייק בניתוח שלו, אבל רק במילה אחת הוא טעה: ישראל לא איבדה שליטה, ישראל לקחה את השליטה.
במשך כמעט שנתיים זכו האחראים לטבח 7 באוקטובר, אלה שאחראים למו"מ, לחסינות מלאה. מקטאר, ממצרים, מארצות הברית, וכן, אפילו מישראל. אותם בכירים שהעלו על נס את 7 באוקטובר, בזמן שהמחבלים רוצחים ואונסים בעוטף, נעו בחופשיות בין דוחא, אנקרה וקהיר – ממלון יוקרה אחד לאחר, משתמשים בחטופים שלנו כמגן שלהם, יודעים שכל עוד החטופים בעזה, להם (מנהלי המו"מ) יש חסינות בכל מקום שיגיעו אליו.
בשלישי שעבר, עם הדיווחים הראשונים על ניסיון חיסול כל צמרת חמאס, כשהתוצאות הראשוניות נראו חיוביות, כמעט שלא היו חילוקי דעות. לשעברים, וגם חלק מהפוליטיקאים (גם מהאופוזיציה), היו תמימי דעים: מדובר בפעולה חשובה, וישראל לא צריכה להתנצל, כי יש לה הזכות המלאה לחסל את כל מי שעמד מאחורי הטבח, גם אם מצא מקלט מדיני בקטאר.
גם ההשלכות המדיניות שעלולות להיות לפגיעה בריבונות של קטאר לא שינו את דעתם. ובצדק. אלא שפתאום, אחרי שהתברר שהפעולה כשלה, שבכירי חמאס (רובם או כולם) כנראה שרדו בניסיון החיסול – השתנה הטון, וגם התוכן. מבחינתם עכשיו כבר מדובר בחוסר אחריות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהתקפה מיותרת, בטיימינג גרוע שעוד נשלם עליו מחיר כבד.
הפוך.
טבח 7 באוקטובר הוא תוצאה ישירה של אותה המדיניות הפחדנית, מדיניות של כניעה והכלה. בשנתיים האחרונות בכירי חמאס-חוץ, אלה שניהלו את המו"מ, היו אלו שנהנו מכך. ב-15 השנים שקדמו לטבח בכירי חמאס-עזה הם שזכו לאותה חסינות. יותר מפעם אחת ראיתי את יחיא סינוואר בהפרות הסדר על הגדר, מרחק קצר מכוחות צה"ל: אפילו לא היה צריך משקפת כדי לראות אותו לצד המחבלים.
באחת הפעמים, ברבעון הראשון של 2019, עמדנו עם מפקד החטיבה הצפונית של אוגדת עזה, על תלולית עפר גבוהה, וראינו את סינוואר הולך עם המוני עזתים במוקדי ההפגנות. השעה הייתה אחרי שש בערב, ושאלתי שאלת תם: למה לא פוגעים בו? למה לא מחסלים את מחולל הטרור בעזה? "זאת החלטה מדינית, לא רוצים להבעיר את השטח", ענה לי הקצין הבכיר, וברקע עולה העוטף באש. ככה, חשבתי אז, לא יוצרים הרתעה, ככה בדיוק מפגינים חולשה אל מול האויב ומזמינים את ההתקפה הבאה.
וסינוואר זיהה היטב את החולשה של נתניהו, את מדיניות ההכלה ואת העובדה שראש הממשלה היה מוכן לעשות הכול ובמשך שנים כדי לקנות שקט. במקום לחסל אותם, נתנו חסינות לסינוואר ולשאר בכירי חמאס, יצאנו שוב ושוב למבצעים רק נגד הג'יהאד האיסלאמי – ואפשרנו לארגון הטרור להקים צבא על הגדר.
ועכשיו נתניהו, אותו נתניהו שבמשך שנים נתן לחמאס חסינות, יצא להתקפה שהמשמעות שלה גדולה יותר מהתוצאה המיידית שלה. בסופו של דבר, גם אם יחלפו עוד כמה שבועות, חודשים או שנים – נבוא חשבון עם אותם מחבלים ששרדו בתקיפה, אבל כבר עכשיו הם יודעים: תמו ימי החסינות המלאה. בכל בוקר הם יסתכלו מהחלון של המלון שהם מתארחים בו לוודא שאין מעליהם כטב"ם, והכי חשוב: אם עד עכשיו הם חשבו שאם אין עסקה לשחרור חטופים רק חמאס-עזה ישלם את המחיר, מעכשיו הם על הכוונת, ובכל מקום.
נתניהו קיבל החלטה אמיצה בעצם התקיפה על אדמת קטאר, אבל לא פחות חשוב מזה – הוא עמד מאחוריה וקיבל אחריות מלאה: "ישראל יזמה אותה, ישראל ניהלה אותה, וישראל מקבלת עליה את מלוא האחריות", אמר ראש הממשלה. בהמשך שלח איום ישיר לקטאר: "אני אומר לקטאר ולכל המדינות שנותנות מחסה לטרוריסטים, או שאתן מגרשות אותם או שאתן מביאות אותם לדין. כי אם לא תעשו זאת, אנחנו נעשה זאת".
נכון, לא הייתה תמימות דעים בצמרת מערכת הביטחון: ראש המוסד ואחרים התנגדו לעיתוי התקיפה (בזמן מו"מ) ולמיקום (קטאר), אבל זה תפקידו של ראש הממשלה לקבל ברגע קריטי את ההחלטה. והפעם, למרות התוצאה – זאת הייתה ההחלטה הנכונה.
והמסר הזה הוא לא רק לבכירי חמאס-חוץ. 7 באוקטובר שידר לאויבינו: ישראל פגיעה ואפשר לחדור אליה. ההתקפה על חיזבאללה (ממבצע פיצוץ הביפרים ועד חיסול נסראללה וצמרת ארגונו), מתקפת הפתע על איראן, חיסול צמרת חמאס בעזה בראשות סינוואר ומוחמד דף ועכשיו התקיפה בקטאר – כל אלה מעבירים מסר ברור לכל האויבים שלנו, בכל מקום שהם מסתתרים בו: "לישראל כבר אין קווים אדומים", בדיוק כמו שאמר בכיר חמאס ששרד (הפעם) את ניסיון החיסול.
ויש עוד אחד שהמסר הזה יכול לחלחל אליו: מח"ט עזה, עז א-דין אל-חדאד. עד לאחרונה לחמאס-עזה היו חיזבאללה, איראן, הקטארים וחמאס-חוץ. לחיזבאללה ואיראן יש את הצרות שלהם, ועכשיו בעזה מסתכלים לעבר קטאר ורואים שגם שם כבר לא בטוח ואין חסינות. הבידוד הזה, בשילוב הלחץ על מוקדי הכוח של חמאס בעיר עזה, יכול להוביל לתוצאה שכולנו מייחלים לה – עסקה לשחרור חטופים.
ובשורה התחתונה: התקיפה בקטאר היא מהפעולות החשובות ביותר מתחילת המלחמה – פעולה שמעצימה את ההרתעה וגורמת לכל מחבל להבין: מעזה ועד קטאר, אין חסינות לאף אחד. ישראל לא איבדה שליטה, ישראל לקחה את השליטה בלבנון, באיראן, בעזה ועכשיו גם במקומות שבהם נמצאים בכירי חמאס-חוץ.
