אפילו בעסקת חטופים - הרשתות מלאות ברעל
העם שמח מעסקת החטופים - אבל ברשתות תמצאו המון רעל - האלגוריתמים דוחסים לעיניים מתקפות אישיות מכוערות, כי ככה עובדות רשתות חברתיות. זה מדאיג עוד יותר כאשר AI נכנס לתמונה ובמקום שנחפש פתרון לבעיות אמיתיות - סם אלטמן מביא לנו רשת חדשה על בסיס סרטוני דיפ-פייק. רצינו תרופה לסרטן, קיבלנו טיקטוק על סטרואידים

עוד הפסקת אש
שרק שום דבר לא יפול ולא יתקלקל עד יום שני. ואז נוכל לשאת עיניים הלאה ולשאול: אז מתי מתחיל המו"מ להפסקת אש בתוך ישראל?
הלוואי שיכולתי להיות אופטימי גם בזה.
חלקים גדולים בעם שמחים עכשיו, אבל ברגע שנכנסתי לרשתות מיד תקפו אותי מרירות רעילות. במקום לשמוח לשובם של חטופים ולקוות או לדאוג לעתיד, האלגוריתמים דוחסים לעיניים מתקפות אישיות מכוערות. "שהאפס ההוא יתנצל", "האימפוטנט שישלם את המחיר".
ולכן אני לא אופטימי. כי התמכרנו כולנו לרעל. לייצר ולצרוך. תשומת הלב שאנחנו מקבלים והמשמעות שלנו נגזרת מכמה הצלחנו לדרוך על מישהו בפומבי וכמה לייקים קוששנו על זה. ההפסקה הגדולה בכיתה ז'4 כמצב התבגרותי נפשי של חצי מדינה.
בהדרכת הורים קראו לזה "העסקת יתר". כשהילד שלך משתולל ומציק, במקום להגיב, אתה אמור להתעלם ולצאת מהחדר, ואחר כך בשיחה שקטה לנסות להבין מה באמת עובר עליו. הרשת היא הפוכה: הצקות זוכות לאקסטרה תשומת לב. הלוואי כיתה ז'4, המדינה הזאת בגן טט"ח.
איך יוצאים מזה? סוגרים את הרשתות? חס וחלילה. קודש קודשים. סלע קיומנו. או שלא.
כמו עם סיגריות, ההגבלות מתחילות מלמטה. קודם מרחיקים ילדים. זה מה שקורה עכשיו בדנמרק, שמתכוונת לאסור על ילדים מתחת לגיל 15 להתחבר לרשתות חברתיות.
"הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות שודדים מהילדים שלנו את הילדוּת", אמרה ראש הממשלה מדה פרדריקסן. "יצרנו מפלצת. מעולם לא סבלו כל כך הרבה ילדים וצעירים מחרדה, מבדידות ומדכאון. הם רואים דברים שאף ילד, או איש צעיר, לא צריך לראות".
דנמרק מצטרפת לאוסטרליה שחוקקה איסור דומה, ולמדינות באירופה ובארה"ב שאוסרות על שימוש בטלפונים בבתי הספר.
איך אוכפים זו שאלה גדולה ולא פתורה. אבל על הנזק כבר אין ויכוח. רציתם דמוקרטיה, חופש וקידמה? קיבלתם אוטוקרטיה ומצוקה. את זה מבינים בכל העולם. סליחה: כמעט בכל העולם, חוץ מענקיות הטכנולוגיה עצמן.
טיקטוק על סטרואידים
"נוכל לרפא מחלות קשות, לפתור את בעיית הרעב העולמית ואת משבר האקלים. אנשים בעתיד לא יאמינו שככה חיינו פעם".
זה מה שאמר לי סאם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, לפני שנתיים כששאלתי אותו האם הוא לא מפחד על עצמו ועל משפחתו מסכנות הבינה המלאכותית.
אז חיכינו לתרופה לסרטן.
ובינתיים קיבלנו טיקטוק על סטרואידים.
כשבעולם כבר הפנימו את סכנות הרשתות החברתיות. עוד ועוד מדינות חוסמות ילדים ובני נוער מגישה אליהן, התברר לנו שהמאמץ והגאונות של הבינה המלאכותית ושל האנשים החכמים מאוד שעובדים עליה הולכים כדי לחפור עוד דווקא במנהרה המשומשת והרעילה הזו: איך להשתלט על עוד פיסה מהתקשורת האנושית ולהמיר אותה לזמן מסך ממכר ורווחי.
תקציר הפרק מהשבוע שעבר: OpenAI מציגה כלי שמייצר סרטוני וידיאו בעזרת בינה מלאכותית, Sora 2. בגדול, אחלה: פותח יצירתיות ומאפשר לדמיון להשתולל (הכלי עדיין חסום בישראל, אם תרצו תוכלו לגשת אליו עם VPN ולהשיג אליו קוד בקבוצות שונות כגון זו שפתחנו ב-JumpStart). עד כאן? אהבתי.
אלא מה? שהפעם הסרטון שלכם גם עולה כפוסט ברשת חברתית חדשה, מחכה ללייקים ותגובות. וזה מכניס אותנו למשוואה אחרת לגמרי. כי עכשיו המטרה העליונה של הטכנולוגיה היא לא יצירתיות, אלא שאיבת תשומת לב. ובביזנס הזה, חברים, כבר יש לנו ניסיון יפה. וגם יפה פחות.
החלומות על תרופות וכל זה עדיין שם, חלקם אפילו מתממשים לאט לאט. אבל נראה ש-OpenAI מתעניינת לא פחות ביכולת להדביק את העיניים שלנו למסך בעזרת תוכן פיקטיבי ופוטנציאלית גם פוגעני ומפר זכויות יוצרים יותר מאי פעם. ואנחנו יודעים מה הדבר הבא: להפוך את זה להכנסות מפרסומות.
אפשר להבין אותה: אחרי ש-OpenAI קיבלה השקעות של מאות מיליארדים והתחייבה לבזבז אותם על שרתים ומעבדים, גם OpenAI צריכה להראות כסף חוזר. וזו הדרך הכי מהירה וקלה. במקרה היא גם עלולה להביא ערך שלילי לציבור במקום חיובי, אבל אנחנו כבר מזמן לא במקום של המלכ"ר שהקים את OpenAI לפני כמעט עשור, ורק רצה להציל את האנושות.
יותר צפיות, פחות חברים
יש פה שלושה סוסים שדוהרים לאותו מקום: איך למגנט את העיניים שלנו לבליל הרעש הסינתטי.
חוץ מ-OpenAI, גם גוגל מחברת וידיאו, AI ורשתות חברתיות. המנוע הנהדר שלה Veo 3 מחובר לדרייב ולג'מיני, ובקרוב כנראה יתחבר גם לתמונות שלכם בגוגל. עד כה אחלה. אלא שגם יוטיוב נכנסה למירוץ הזה, כש-Veo 3 מחובר לשורטס שלה. היא מאפשרת לייצר סרטוני בינה מלאכותית ישר מהטלפון ללא עלות ולהעלות אותם לרשת (עוד לא בישראל). אפילו מיסטר ביסט, היוטיובר מספר אחת בעולם, נבהל והזהיר שהצפה בתוכן AI תטשטש גבולות בין אותנטי לסינתטי. הוא לא חף מאינטרס: כל אחד יכול להיות מיסטר ביסט עכשיו, גם בלי הניסיון וההפקה היקרה.
ואיך אפשר בלי החברה שהרוויחה בעבודת נמלים כל טיפת חשדנות כלפיה: מטא, שהשיקה את Vibes - פלטפורמה ייעודית לשיתוף סרטוני AI קצרים בלבד, בתוך אפליקציית Meta AI ובאינסטגרם ובסטוריז של פייסבוק. משתמשים יכולים להתחיל מאפס, לעשות רימיקס עם קליפים של אחרים. יותר סרטונים, פחות מציאות, יותר צפיות אבל פחות חברים. יותר כסף להם, פחות שקט לנו.