אחרי 18 שנה בהייטק, לילך עברה להוראה ולא מצטערת: "היה חסר לי קשר אישי"

אם איומי השביתה לא יתממשו, שנת הלימודים הקרובה תיפתח ביום שני, על רקע מחסור חמור במורים, שאינו חדש - אך מחריף משנה לשנה.

לילך איילי היא מהנדסת חשמל ואלקטרוניקה בוגרת הטכניון ואם לארבעה, שאחרי 18 שנים של עבודה בהייטק בתפקידי הנדסה שונים בחברות מובילות כמו אינטל ומרוול, עברה ללמד בני נוער פיזיקה ומתמטיקה בתיכון.

"הוראה זה משהו שכל השנים היה חשוב לי. גם בכל מיני פרויקטים שעשיתי בהייטק, עשיתי דברים שקשורים להוראה ותרומה לקהילה, וגם כשהייתי סטודנטית לימדתי קצת", היא מספרת ל-mako. "כשעבדתי באינטל, המנטרה הייתה שמטרת העבודה שלנו היא להביא למקסימום את הרווח של בעלי המניות. מבחינה אישית הגעתי למצב שאמרתי, 'טוב, זו מטרה חשובה, אבל אני רוצה לעסוק בדברים עם מטרות יותר חברתיות'.

"בנוסף, היה חסר לי הקשר האישי - עבודה עם אנשים. הילדים שלי היו כבר בגיל של תיכון וראיתי את הדברים שהם עושים - ומה אפשר לעשות והם לא עושים".

בשביל לעשות הסבה, איילי השתתפה בתוכנית "מבטים" בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, שמכשירה אקדמאים, אנשי הייטק ויוצאי צבא והופכת אותם למורים במגוון מקצועות: מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי המחשב, אלקטרוניקה ועוד. עד היום יצאו ממנה מאות מורים.

היא הצטרפה לתוכנית ב-2013 וזאת הייתה השנה השנייה שלה בסך הכול. "למדתי יום וחצי בשבוע בטכניון, ובגלל המחסור במורים, התחלתי ללמד עוד כשהייתי בתוכנית עצמה. מאז התוכנית קצת השתנתה", היא מספרת.

איילי החלה ללמד בתיכון "אנה פרנק" בקיבוץ סאסא שעל גבול הצפון, והיום מלמדת בבי"ס מעלה צביה במשגב בגליל התחתון. בנוסף, הנחתה פרויקטים בפיזיקה לתלמידי תיכון, הייתה מדריכה ארצית לפרויקטים בפיזיקה, ופיתחה את מקצוע "הפיזיקה המחקרית".

היא עצמה תושבת הצפון וזה לא מקרה שהלכה ללמד בבית ספר שהוא "ממש על הגבול". "רציתי להביא לפריפריה את ההזדמנויות והאפשרויות", היא אומרת.

שנת הלימודים האחרונה, שהתחילה במלחמה בצפון למי שהספיק לשכוח, הייתה מאתגרת: "חלק מהזמן לימדנו מרחוק, חלק מהזמן נסעתי לעבודה, כולל טילים שעפו לי מעל הראש. עושים מה שצריך במציאות המורכבת". לפניה היא הייתה ב-4 שנים של הפסקה מהוראה, אותן הקדישה לדוקטורט בהוראת פיזיקה ומתמטיקה, שהיא נמצאת היום בסיומו.

כשעברת להיות מורה מההייטק, היה שיקול של השכר שהולך לרדת?

"זה היה ברור, ולקחתי את זה בחשבון, אבל הייתי במצב שאחרי די הרבה שנים בהייטק, היה לי את הלוקסוס של לעשות את הדברים שאני רוצה ומאמינה בהם, עם פחות דאגה לצד הכלכלי. ואני יכולה גם להגיד שיחד עם זה, השנים הראשונות שהתחלתי ללמד היו במקביל לרפורמה של בנט והגדלת מספר התלמידים במתמטיקה בחמש יחידות, והייתה הרבה תשומת לב גם לפריפריה. בתקופה ההיא להפתעתי, היו כל מיני פרויקטים ותמריצים, וגם השכר היה יותר גבוה ממה שחשבתי.

"לצערי הרב, ב-7 השנים האחרונות זה לא ככה, אלא להפך. יש יותר ויותר פגיעה בתנאים של עובדי ההוראה, בשכר של עובדי ההוראה, ביחס לעובדי ההוראה, באפשרויות שהיו לקידום של תלמידים מהפריפריה - הדברים האלה נעלמו".

שיעור המורים החדשים העוזבים את מקצוע ההוראה זינק ב-60% בין השנים 2018 ל-2021. איך מצליחים לעזור להייטקיסטים לצלוח את המעבר למקצוע ההוראה?

"בשלוש השנים האחרונות אני מנחה בטכניון מורים חדשים בשנת הסטאז' ובשנה הראשונה אחריה, ביחידה לכניסה להוראה בפקולטה שלנו. הנושא של שנת סטאז' התחיל לפני 15 שנה בערך, כשאבחנו שהרבה מורים לא מחזיקים מעמד בשנה-שנתיים הראשונות ופורשים מהמקצוע.  

"אצלנו זה במסגרת מינהלת שהוקמה כדי לתת מענה למחסור במורים והקשיים הספציפיים של מי שעובר להייטק מהוראה. המעבר הזה מתרבות של הייטק לתרבות ארגונית בבית הספר הוא מעבר שקשה מאוד להרבה מורים, כולל אנשים שהיו איתי בתוכנית מבטים והתחילו ללמד, ואחרי שנה אמרו 'אין סיכוי', כולל כאלה ששקלו לפרוש באמצע שנה, שזה במערכת החינוך דבר שהוא ייהרג ובל יעבור.

"חלק מהעניין בבחירה להיכנס להוראה הוא באיזה בית ספר תלמדו, יש הרבה בתי ספר מסוגים שונים. יש אנשים שניהלו קבוצות של 50-60 איש בהייטק ומגיעים לבית ספר, ונותנים להם בבית ספר את הכיתות הכי קשות, שאף מורה מהוותיקים לא רוצה, ולא עוזרים להם ולא מלווים אותם. אולי הם קצת מאיימים על המורים שנמצאים במערכת".

מה מי שעובר מההייטק לבית ספר לא בהכרח יודע?

"הרבה מהחבר'ה מההייטק מצפים שהם יבואו לכיתה והתלמידים יבואו בשביל ללמוד, ישבו ויהיו בשקט ויקשיבו להכל. הם בכלל לא מבינים שזו סיטואציה אחרת, מה מניע את התלמידים, שצריך לעניין אותם. מי שהוא הורה לילדים בגיל הזה, זה יתרון עבורו. לי ולעוד הרבה מורים זה עזר להבין את המצב כשיש לנו ילדים שנמצאים במערכת – מה קורה להם במערכת החינוך ובכלל בחיים. בגלל זה הליווי שאנחנו מציעים הוא כל כך חשוב".

בשנתיים האחרונות הכניסה של ה-AI שינתה לגמרי את הלימודים, כשתלמידים יכולים פשוט לפתור ככה את השיעורים שלהם ולכתוב עבודות.

"לפני שנתיים הייתי שותפה בטכניון בקורס של תואר ראשון בתכנות, הקורס הראשון במבוא למדעי המחשב, ובדיוק יצא ChatGPT, ועבדנו על פרויקט איך להטמיע את השימוש בו בקורס תכנות בסיסי.

"בבתי ספר תיכון אני יכולה להגיד שזה דבר שעובדים עליו בסטאז' ובטכניון, מתייחסים לזה הרבה בכל הקורסים של ההוראה, בוחנים את זה בכל מיני דרכים. במערכת החינוך יש הרבה תלמידים שנעזרים ב-AI צורה נכונה או לא נכונה. בנוסף, הרבה מאוד מורים יודעים לנצל את הכלי ואת ההזדמנויות שהוא מציע, אבל יש גם הרבה מורים שלא יודעים מה לעשות עם זה והם בלחץ. זה נושא שנחקר אצלנו בפקולטה ממש עכשיו".

"בוטים לא מחליפים מורים מצוינים"

פרופ' מירי ברק, דיקנית הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, מוסיפה ש"המסר שאנו מעבירים לבוגרים שלנו - והם לתלמידיהם - הוא שלמידה היא תהליך רב שנים, הדורש חתירה להישגים ולמצוינות. פתרונות בזק הכוללים למידה בעזרתם של בוטים של בינה מלאכותית, טובים ככל שיהיו, אינם מהווים חלופה למורים מצוינים, ליחס אישי ולקשר אנושי".

פרופ' ברק מציינת עוד כי "אנו חיים בתקופה מורכבת עם קשיים רבים וחוסר ביטחון מדיני, תעסוקתי וחינוכי. למעלה מחמש שנים, תחילה בשל מגפת הקורונה ובהמשך בגלל המלחמה, תלמידים ותלמידות בישראל סובלים מהיעדר רציפות חינוכית, תופעה שמעמיקה את הפערים בין אוכלוסיות שונות ופוגעת בחוסן החינוכי – היכולת למצות את הפוטנציאל הלימודי, האישי והחברתי".

פרופ' ברק מציינת שהקפדה על רציפות חינוכית אינה מותרות – זוהי משימה לאומית. לטענתה, בתי הספר צריכים להיות המקומות הממוגנים והמתוקצבים ביותר. "הם חייבים להיות מרחב מוגן ובטוח ומקום פתוח ומזמין גם ובעיקר בעתות מלחמה. מקום שישמש מרכז קהילתי בשעות אחר הצהרים, כולל הפעלות וחוגים בתחומי המדע וההנדסה. זאת בניגוד למה שחווינו בשנים האחרונות, בהן בתי הספר היו הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח".