דותן מנהלת קהילות של כ-300 אלף איש: "עד היום אבא שלי לא יודע להסביר מה אני עושה"

קהילת השוות של תל אביב יפו, זה לא יושב בול, לצידם, Startup for Startup, מה את קוראת שם – נראה שלאן שלא תסתכלו בפייסבוק, תמצאו קהילה שדותן האס הרשקוביץ הקימה או מנהלת. לצד אלו, היא גם מנהלת מספר גדול של קהילות בוואטסאפ – מקבוצות מסירה דרך קבוצות שכונתיות ועד תמיכה לאימהות בחופשת לידה (לא לבד בחל"ד).

אז מי היא האישה שמשפיעה, אפילו במעט, על חייהם של כ-300 אלף איש? האס הרשקוביץ, בת 37, נשואה לאביאל, אמא של אלון (9), גפן (5), ואדם (חצי שנה), נמצאת היום בחופשת לידה ומגדירה את עצמה "מנהלת קהילות כדרך חיים".

"אני יודעת לפתור בעיות בעזרת קהילות ואנשים. עוד לפני שזה היה מקצוע, עשיתי את זה. המקצוע הזה מצא אותי, לא ידעתי שזה קיים", היא מספרת בראיון ל-mako. "עד היום אנשים לא מבינים מה זה אומר. אבא שלי, למשל, לא ממש ידע להסביר לך מה אני עושה".

כיום מעבר לקהילות שהוזכרו אותן היא מנהלת בפייסבוק ובוואטסאפ, האס הרשקוביץ גם עובדת עם עמותות ועסקים קטנים כעצמאית, מנהלת את הקהילה של Startup for Startup מטעם monday, ומעבירה קורסים והדרכות בתחום.

היא החלה להתעסק בעולם הקהילות לפני תשע שנים. "עסקתי בשיווק לפני, והתחלתי לעסוק בעולם של קהילות בחופשת הלידה של הבן הבכור שלי. הייתי פעילה מאוד בקהילת השוות של תל אביב, כחברת קהילה, כי הבן שלי לא ישן בלילות. לדוגמה, אם ראיתי מישהי שמחפשת משהו, ונזכרתי שלפני כמה שעות מישהי חיפשה את הדבר הזה בדיוק, אז העליתי פוסט שמחבר ביניהן", מספרת האס הרשקוביץ.

למי שלא מכיר, קהילת השוות מונה היום 26 קבוצות נשים לפי מקומות גיאוגרפיים שאינן למטרות רווח, והוקמה על ידי ליאת ורדי בר, "חברת נפש וקולגה", כך לדברי האס הרשקוביץ.

"ליאת הקימה את קהילת 'השוות של פרדס חנה' מתוך הצורך האישי שלה. כשהתפרסם 'קול קורא' לנהל את הקהילה של השוות בתל אביב, 4 נשים שאני לא מכירה תייגו אותי בפוסט הזה, מרוב שהייתי פעילה. ככה זה התחיל", מספרת האס הרשקוביץ. "נפגשנו לקפה, ומשם הכול היסטוריה, מאז אנחנו מאוהבות ובלתי נפרדות.

"כשליאת חלתה בסרטן, היא לקחה צעד אחורה ואני לקחתי כמה צעדים קדימה, והיום אנחנו מנהלות את כל המפעל של השוות ביחד. מה לא עשינו? הרמנו פרויקטים של סיוע לנשים שיצאו ממעגל האלימות, מחסנים של תרומות לחברות הקהילה, פעילויות כמו משחק גמד ענק, לשבת על כוס יין ביחד, והפגת בדידות בקורונה עם השכנות. בזמן פיגועים בתל אביב, למשל בדיזינגוף, נשים פתחו את הבית שלהן והכניסו אנשים מהרחוב".

קבוצה אחרת גדולה שהקימה בדצמבר 2020, "זה לא יושב בול", שמונה 177 אלף נשים, נועדה למכירה, חיפוש והחלפה של פריטים שקנינו אבל מכל מיני סיבות לא השתמשנו בהם – "עדיין עם טיקט".

"זה היה בקורונה, שהייתה תור הזהב של הקהילות - לא היו מקומות פיזיים, לא היו חנויות, אימוני ספורט, ושם העסק שלי התחיל לגדול", נזכרת האס הרשקוביץ. בתקופה זאת היא ילדה את בתה השנייה ויצאה לחופשת לידה, אחרי הריון בסיכון.

"במהלך ההריון, קניתי נעלי ספורט חדשות, אבל לא נעלתי אותן אפילו פעם אחת, בגלל שאסור היה לי לזוז. בנוסף, גם גדלתי מידה בנעליים בגלל ההריון והן כבר לא היו לי טובות. התבאסתי למכור את הנעליים החדשות ביד 2, אבל לא שום מצאתי קבוצה שאפשר למכור בה פריטים חדשים", היא מספרת.

"אמרתי לבעלי, 'נראה לי שאני צריכה להקים קהילה'. הוא אמר לי, 'אין מצב, השנה 2020. אין מצב שהמצאת משהו'. אבל בסוף התרצה ואמר לי, 'תחפשי, ואם לא תמצאי – תפתחי'. הבת שלי ישנה קצת יותר טוב, אבל עדיין הייתי ערה רוב הלילות. בזמן המקלחת עלה לי השם, 'זה לא יושב בול'. לכולנו יש פריטים שיושבים בארון עם טיקט, אנחנו מחכות שזה יהיה לנו נוח או שנרד מידה, אבל בסוף זה לא קורה, ואנחנו יכולות למכור אותם אחת לשנייה".

כדי לפרסם את הקהילה שקמה, האס הרשקוביץ פרסמה פוסט אחד בקהילת השוות – וזה לגמרי הספיק. "תוך יומיים היו כמעט 2,000 נשים בקהילה. זו הייתה הפעם האחרונה שפרסמתי אותה. זה היה כמו אש בשדה קוצים".

הקבוצה, שבה חברות נשים בלבד ("היה ניסיון להקים קבוצה לגברים של 'זה לא יושב בול', אבל הצטרפו רק נשים שרצו למכור את הבגדים של בני הזוג שלהן") גדלה "בקצב מדהים", יותר מ-90% מהחברות שבה פעילות, והיא מרוויחה משיתופי פעולה מסחריים.

"אנחנו כרגע 8 מנהלות, אבל גייסנו 10 נוספות. אנחנו מאשרות פוסט פוסט, ועוברות על כל התגובות", מסבירה האס הרשקוביץ. "אני מקבלת יותר מ-80 הודעות ביום בפרטי, לכן אני לא מנהלת שום דבר לבד, זה החוק שלי בעולם הקהילות. יש לי צוות גדול של נשים לצידי בכל קהילה, כדי שלא אהיה היחידה שנותנת מענה, כי זה בלתי אפשרי".

קהילה נוספת שהקימה האס הרשקוביץ מתוך הצורך האישי שלה היא "לצידם", קהילת תמיכה למשפחות לחולי סרטן. אמה, אריאלה, הייתה חולה במשך 11 שנה והלכה לעולמה בשנת 2022.

"היה לה סרטן שד גרורתי מאוד אלים, ואז ריאות ועצמות, ובסוף גם מוח. זה היה תהליך מאוד ארוך ומורכב וקשה מאוד, שאת מרגישה גם מאוד לבד", אומרת האס הרשקוביץ. "אני האחות הבכורה - יש לי שני אחים צעירים - גיא ואחותי הקטנה, שירה (השחקנית שירה האס – ד.ג), שהיא חלק מהזמן לא פה, הרבה על הקו, בלוס אנג'לס או בניו יורק. האחים שלי מדהימים ועשו מה שיכלו, אבל בבית שלנו אמא שלי ואני הן אלו שמתפעלות.

"כל התקופה וכל השנים האלו היה המון נטל ומשא עליי, כשבשנתיים-שלוש האחרונות היו דברים יותר מורכבים לעשות, כמו אפוטרופסות, והרגשתי שאני צריכה לדבר עם אנשים שעברו את זה. זו הקהילה היחידה שאני מודדת ושמחה ככל שאנשים יוצאים ממנה, ולא יהיו בה חלק", היא מספרת.

בפרויקט יפה שיזמה לזכר אמה, היא ממשיכה את המסורת שלה. "כל החיים בפורים היינו מכינות עוגות ומחלקות אותן לאנשים. בשנת 2020 התרחבנו, הקמנו דוכן בתחילת הקורונה באמצע רוטשילד. בפורים האחרון העמדנו דוכן דומה - בהבימה, והיו בו מעל 400 עוגות שאנשים הביאו, ופשוט האכלנו אלפי אנשים בעוגות ועוגיות. בחינם. היו כאלו שהתעקשו לשלם, אז לקחנו את הכסף וקנינו עראק וקרח, והתחלנו לחלק אלכוהול. היה ממש יום של אהבה, פשוט חגיגה".

הקהילה הכי צעירה שהקימה האס הרשקוביץ היא "מה את קוראת שם?", שעוסקת בספרים ארוטיים (שקדמה לה קבוצת וואטסאפ פעילה), יחד עם יוצרת התוכן הילה רגב. היא החלה לקרוא ספרים בז'אנר הזה, ועד מהרה התאהבה בו, כשבעלה אביאל, ראש קבוצת פיתוח ב-monday, גויס למילואים ב-7 באוקטובר.

"ב-7.10 בעלי הוקפץ למילואים דקה וחצי אחרי. מהצד שלנו, הקמנו חמ"ל קהילות שנועד להעביר חפצים למשפחות שברחו או פונו מהדרום והגיעו לתל אביב, כמו עגלות, מטרנה, טיטולים, לדאוג להן מקום להיות בו, וגם אספנו ציוד לחיילים כמו מדים ונעליים. כל היום התעסקתי סביב המלחמה, כשאני לבד עם שני ילדים בבית", מספרת האס הרשקוביץ.

"בשעות הערב לא הייתי מסוגלת לגלול יותר ולראות את הכאב. הרגשתי שאני חייבת רגע של ניתוק. חזרתי לקרוא הרבה יותר בקצב, ואז הכרתי את הספרות הארוטית. זה לא מספיק נפוץ בעיניי במדינה הקטנה שלנו, זה 100 אחוז של אסקפיזם טהור וכיפי. אחרי 30-40 ספרים שקראתי, הרגשתי שאני צריכה עוד המלצות. הקמתי קבוצת וואטסאפ לנשים שקוראות ספרים כמוני, הייתה היענות מטורפת, גם לדבר וגם לדון בזה. בסוף גם מלאי ההמלצות הזה נגמר לו, אני קוראת ספר ביום, ואני צריכה עוד.

"פתחנו את הקהילה לפני מספר חודשים - ויש בה כ-9,000 נשים והיו לנו גם אירועים ומפגשים ושיתופי פעולה, זה עולם תוכן מטורלל. מאז ה-7.10 קראתי יותר מ-450 ספרים".

לאחרונה סיים בעלה אביאל, קצין בצנחנים, את תקופת המילואים שלו, כאשר שירת בסך הכול כ 370 ימי מילואים מאז ה-7.10. כשיש להם רק חמישה שבועות למצוא דירה, ואחרי שדירה שכבר סגרו נתפסה להם בזמן המלחמה עם איראן, היא פרסמה פוסט בקהילת השוות, והפעם הרשתה לעצמה לשלוף את הקלף של "בעלי מילואימניק".

"היו לי הרבה דרישות, מרפסת, חניה, ממ"ד, מינימום של 100 מ"ר, וחיפשתי דירות שעדיין לא התפרסמו. קיבלתי 3 הצעות ביום אחד, אביאל חזר הביתה במקרה, האחרונה הייתה מדהימה והלכנו עליה. מצאנו משהו נהדר".

גם בפייסבוק אפשר להרוויח

כשמדברים על הסכומים שמרוויחים ברשתות החברתיות, מתכוונים בעיקר לאינסטגרם, יוטיוב וטיקטוק, אבל האס הרשקוביץ מבהירה שאפשר להרוויח כסף גם מקהילות פייסבוק. "יש שיתופי פעולה מסחריים - מקוד קופון ועד אירועי קהילה בתשלום, באמת שאפשר לעשות את זה נכון ולעבוד בזה".

באילו סכומים מדובר?

"יש קהילות שיתמחרו פוסט בכמה מאות שקלים, ויהיו כמה בעשרות אלפי שקלים. תלוי בסוג הקמפיין, הצעת הערך שלו, ואם את מודדת לפי מכירות בפועל או רק חשיפה. יחד עם זאת, צריך לזכור שקהילות צריכות להיות מנוע רווחי, זה מה שאני עושה ביום יום, אבל אי אפשר שזאת תהיה המטרה. צריך לעשות את זה בצורה נכונה".

כשאנחנו מדברים על קהילות, אנחנו מדברות על פייסבוק. מי קהל היעד שם? הדור הצעיר יותר מגיע?

"היום מאוד קשה לקרוא לפלטפורמות אחרות פלטפורמות של קהילה, כך שאין לפייסבוק תחליף הולם, אבל ביום שיהיה תחליף הולם, אני מאמינה שהדור הצעיר יותר לא יישאר בפייסבוק. יחד עם זאת, אני רואה שיש נטישה, אבל גם דם חדש – יש לנו חברות צעירות מאוד, גילאי העשרים ואפילו צעירות יותר.

"הצעירים לא יגללו סתם בפיד של פייסבוק, הם יבואו נקודתיים למה שהם צריכים. הם יגללו באינסטגרם ובטיקטוק, אבל בסוף בתוך אינסטגרם וטיקטוק השיח הוא מאוד חד-צדדי, את צורכת תוכן, את יכולה לשלוח הודעה למי שהעלה אותו, אבל אין שיח, אין תקשורת, אין עזרה הדדית, אין שייכות. זה מאוד שונה".

ברשתות החברתיות השיח בדרך כלל מאוד אלים ופוליטי, ואצלך בקהילות יש משהו רגוע ונינוח.

"זה חוק בכל הקהילות שלי - אין שיח פוליטי. יש המון פלטפורמות שאפשר וצריך וכדאי וחשוב לדבר על פוליטיקה. אבל יש מקומות שבהם אפשר להתנהל אחרת, לשים את זה בצד, כי אחרת זה מתלקח. זה החוק בשוות מאז ומתמיד, הרבה לפני ה-7.10.

"זה בכוונה, אבל עולה לנו המון במחירים לא פשוטים. אנחנו מקבלות הרבה ביקורת, למה לא מאפשרות, זה צו השעה, האם החטופים זה פוליטי או לא פוליטי. יש לנו הרבה שיח פנימי שלנו כמנהלות, מה נאפשר, איפה עובר הגבול, מה פוליטי, מי שמנו להחליט. אם זאת הפגנה על החטופים, אז ברור, אבל אם זאת הפגנה נגד 'הממשלה המחורבנת שלנו' כדי שישחררו חטופים? אז תאשרי את הפוסט, לא תאשרי את הפוסט? על כל פוסט כזה יש דיון שלם בין המנהלות. לפעמים אנחנו מגלות שטעינו שלא אישרנו את הפוסט, או שטעינו כשאישרנו. אין פה אמת אחת, ואם יש, היא לא אצלי.

"לפעמים אנחנו מוחקות תגובות, אבל אנחנו לא מנסות להיות דיקטטורה. אחד החוקים שלנו הוא שפה ושיח. אם לא שאלו אתכם, אל תענו, לא צריך לדחוף את הדעה שלכם. אם מישהי מוכרת משהו, לא צריך להעביר עליה או על המחיר ביקורת, לכתוב משהו כמו, 'למה נראה לך שמישהי תקנה ממך'. יש כל כך הרבה רוע בעולם, אז למה גם פה? אני מאוד משתדלת שהשיח, השפה והתקשורת יהיו נעימים לכל הצדדים".

"אני לא עושה את זה לבד"

יש לך שלושה ילדים. את מצליחה לא להיות בטלפון כל היום?

"אשקר אם אני אגיד שאני מנותקת לגמרי, אבל אני מאוד משתדלת שלא. לעשות הפרדה כשאני איתם. למזלי יש כלים יעילים לתזמונים של דברים, ושרשורים שעושים במרוכז פעם בשבוע. ואני מסודרת. יש לי עשרות קבוצות וואטסאפ עם עצמי, כולל אחת לכל קהילה עם רעיונות, ניסוחים, משימות. אני פותחת קבוצה עם בעלי, קוראת לה, 'כן עוד אחת', ואז הוא יוצא ממנה, ואני משנה את שם הקבוצה למה שאני באמת צריכה. 

"יש לי גם טקסטים מוכנים, למשל, שאני שולחת למי ששואלת אותי בפרטי למה פוסט אנונימי שלה לא אושר. זה מאוד מייעל לי את החיים. אני עוברת על כל ההודעות בזמן אמת, אבל למה שלא דחוף, אני עונה פעמיים בשבוע".

מה הכי חשוב לדעת למי שרוצה לנהל קהילות?

"אחד הדברים הכי חשובים לזכור שאני לא עושה את זה לבד. אני יכולה לקחת את אחר הצהרים בשקט למשפחה. אני אדם מאוד יעיל, אבל תמיד יש צוות לצידי. הקהילות הן לא אני. אני פה כדי לעזור לחברות הקהילה, לבני הבית והפלטפורמה, לאפשר ולנתב את השיח - אבל אם הן צריכות אותי בשביל להתקיים, זה אומר שמשהו לא בסדר.

"חוץ מזה, אני באמת לא מרגישה שאני עובדת. אני מרגישה בעשייה בריאה, חיובית, שהיא חלק ממני. ממש חשוב לי שהקהילות שלי יענו על צורך. ואם זה לא משהו שמעניין אותי, זה פשוט לא יצלח".