mako
פרסומת

"תל אביב הייתה העיר הכי חמה בעולם ואיבדנו את זה"

מעופר ניסים אותו ליווה במשך שנים כחלק מההרכב אפיפוני, דרך ההרכב האלקטרוני JETFIRE שהגיע עד טומורולנד ועד הגילוי של מיסטרמיס בבי"ס להפקה שלו, איתי קלדרון הוא מהאנשים הבולטים שהיו בהתפתחות ההאוס התל-אביבי, ועדיין לא רבים מכירים אותו. רגע לפני ליין חדש שהוא מקים שיוצא לדרך בשבת, הוא מספר על הדרך שעבר - והטיפ הכי חשוב שלמד מעופר ניסים

עומר בר
mako
פורסם:
איתי קלדרון
איתי קלדרון | צילום: שמואל כהן
הקישור הועתק

בשבת הקרובה יעלה איתי קלדרון לעמדה בקפלה בתל אביב עם Tribal Nights, ליין חדש שאיתו הוא רוצה ליצור "פסקול חדש לעיר", וזו ממש לא הפעם הראשונה שהוא כותב את הפסקול של הרחבות המקומיות.

קלדרון צמח באולפן של עופר ניסים והיה חצי מהצמד אפיפוני לצד הזמרת מיטל דה רזון שליווה את ניסים במשך שנים. יחד הם כתבו את השיר "Out of My Skin" ללחן שיצרו ביחד עם ניסים שהפך לאחד מלהיטי המועדונים המצליחים ביותר בישראל.

הדרך של קלדרון אל עופרה התחילה בתיבת דואר. "למדתי בבי"ס רימון. הייתי לוקח דיסקים, צורב אותם, ושולח לעופר ניסים, שם לו בתיבת הדואר שלו, עם מספר הטלפון שלי", הוא משחזר. "החלום שלי היה רק להיות זבוב על הקיר במקום הזה".

אחרי שלוש שנים של סקיצות הגיע הטלפון המיוחל, וקלדרון מצא את עצמו בפול טיים ג'וב באולפן של ניסים: אלבומי Happy People, העבודה עם מאיה סימן טוב, והצמד אפיפוני שהקים עם דה רזון, שאותה הביא בעצמו לאולפן.

משם המשיך לקריירה הבין-לאומית עם ההרכב האלקטרוני JETFIRE יחד עם זוהר בר טוב ודי-ג'יי ניקולאס הבלגי ותוך חצי שנה הם החלו להופיע בכל העולם, כולל במות הענק של פסטיבלי טומורולנד ואולטרה, ואז הגיעה הקורונה. "כל העסק שלי למעשה התמוטט, כי הוא היה מושתת על טיסות לחו״ל, ואין שום טיסות לחו"ל", הוא מספר.

אבל אז, בתקופת הקורונה, התחילו להגיע הודעות מבליינים להט"בים שהזמינו אותו לנגן במסיבות בית ואירועים קטנים. הוא נזכר ששאל אותם איך בכלל זכרו אותו, והתשובה חזרה שוב ושוב: "כי המוזיקה שלך הכי ריגשה אותנו, והמוזיקה שעשית עם עופר הכי ריגשה". כשחזר מהבמות העולמיות הגדולות, מול קהל להט"בי או סטרייטי, אל הרחבות המקומיות בארץ, הוא יצא עם המשפט שמלווה אותו "טרנדים אולי באים וחולפים, אבל רגש צורב לך משהו בלב".

למה עכשיו בחרת לצאת עם ליין כזה?
"כי אני חושב שקודם כל המוזיקה מאוד מאוד מגובשת אצל גייז, ואין את הדבר הזה אצל סטרייטים. כשאני התחלתי לעבוד עם עופר, המוזיקה הייתה של כולם, גם של הסטרייטים. היום בעיר, המוזיקה של הגייז היא נורא רק של הגייז. ובתור סטרייט אני אומר לעצמי: בוא'נה, אנחנו עושים את המוזיקה הכי מדהימה בעולם, בא לי שזה ייגע בכולם. אני רוצה שהקהל שיגיע ירגיש שאנחנו נמצאים בעיצומו של סיפור שנכתב עכשיו".

פרסומת

כשאתה אומר מגובשת למה אתה מתכוון?
"אתה בא לאומן או לפאי (מועדונים בתל אביב, ע"ב), אתה רואה שכבר מכירים את השירים, וכבר הכל נורא קהילתי. כולם שם כבר מכירים את כולם, מורידים חולצות, החופשיות כבר פשוט שם. מצד שני אצל הסטרייטים יש טרנד, כולם הולכים לטרנד, וזה מפסיק ונעלם".

אתה מרגיש שבאופן כללי יש עכשיו בחיי הלילה צמא למשהו אחר, חדש?
"כן, לחלוטין. ובגלל זה אנחנו עושים את זה. אני חושב שהמשפט Work hard, Play hard זה בדיוק מה שאנחנו חווים. אנחנו עם שעבר קורונה, 7 באוקטובר, איראן. אנחנו אולי שונים לפעמים בדעות הפוליטיות שלנו, אבל כשזה קורה עם המוזיקה פתאום כולנו מחוברים".

וגם המפיקים מרגישים את זה?
"אנחנו רוצים להפיק אחרת, גם מוזיקלית, כדי לייצר עוד מחשבות, עוד ריאקציות, עוד פלטה של רגשות. הרגשה כזאת של אחריות, שבא לי לקחת אותם לעוד מקומות. ואני רואה שזה קורה גם אצל עוד מפיקים, שגם הם מחפשים מקומות חדשים בעיר ועוד סאונד קצת אחר".

איתי קלדרון
איתי קלדרון
פרסומת

עם Tribal⁠ ⁠Nights הוא לא מנסה להחליף את המקומות שכבר יש, אלא לבדוק איזו חוויה נוספת אפשר ליצור לבליין. במועדון הקפלה הוא מבקש לבנות רחבה שלא מסומנת מראש לקבוצה אחת בלבד, כזו שמחברת בין אנשים שמגיעים מהרגלי בילוי שונים באמצעות הסאונד המשותף להם.

את הקהל שממלא את הרחבות האלה הוא לומד מקרוב, לא רק מהעמדה. "אני מרגיש שאנחנו הבריחה שלהם, אתה מגלה שם אנשים מדהימים, זאת סמנכ"לית, זה עורך דין, וכולם ביחד". בתקופה שבה חיי הלילה של תל אביב עדיין מנסים למצוא מחדש את הקצב שלהם מאז 7 באוקטובר ובצל המלחמה, הבריחה הזאת היא כבר לא מותרות.

קלדרון רואה את השינוי גם בקשר שבין תל אביב לעולם. "תל אביב הייתה העיר הכי חמה, עולמית", הוא אומר. "ואיפשהו איבדנו את זה, בגלל המצב, בגלל הפוליטיקה". הוא מספר שמאז 7 באוקטובר הוא מרגיש ירידה בהזמנות להופעות בחו״ל, ובתחושתו העיר והאומנים שפועלים בה התרחקו ממרכז מפת חיי הלילה העולמית. דווקא מתוך התחושה הזאת מתחדד אצלו הרצון ליצור כאן: "בא לי שכולם יראו את היהלום הזה שאנחנו מפתחים. אתם לא רוצים לבוא? אוקיי. אבל פה הכל קורה".

בדיוק בגלל זה, מבחינתו, כדאי לראות בסאונד המקומי לא רק שפה של קהל מסוים, אלא מוזיקה שאפשר להשמיע לקהלים נוספים. "יש לנו כאן את הסטארטאפ הכי טוב שיש בעולם. זו המוזיקה הכי טובה שיש, והיא לא מספיק חוצה החוצה", הוא אומר.

פרסומת

את הרעיון לבילוי קצת אחר וחדש הוא ניסה כבר לפני כמה חודשים, באירוע מיוחד שיצר יחד עם השף רוי אורן. הם יצרו את Tribal⁠ ⁠K⁠i⁠t⁠c⁠h⁠e⁠n, ערב שחיבר בין מנות השף של אורן שהוגשו לקהל, תקלוט של קלדרון ולבוש שהזכיר את מידברן וברנינג מן. האירוע האינטימי הראה לו שאפשר לבנות סביב הסאונד הזה חוויה שחורגת מסט במועדון גדול, ומתוכה לחשוב על Tribal⁠ ⁠Nights בקנה מידה רחב יותר.

איך עושים את המעבר מהבמה של האומן 17 ל-T⁠r⁠i⁠b⁠a⁠l⁠ ⁠K⁠i⁠t⁠c⁠h⁠e⁠n האינטימי, ובחזרה לקפלה?
"באומן אתה לא בהכרח מרגיש את הקהל. אתה רואה גל של אנשים שהם בסיפור שלהם, ב-Tribal⁠ ⁠K⁠i⁠t⁠c⁠h⁠e⁠n, אתה הסיפור, ואתה מתקשר איתם במרחק הזה, זה אחד הדברים הכי עוצמתיים שאפשר. בגלל זה גם בקפלה, עיצבנו ככה שהאנשים הולכים להיות מאחוריך ולצדדיך. זה חסר, בא לי את הקרבה הזאת עם הקהל".

איתי קלדרון

המעבר הוא לא רק מעבר מאירוע קטן למסיבה גדולה. קלדרון מנסה לשמור על הדבר שנולד במפגש ההוא בשטח, התחושה שהקהל לא עומד מול הסיפור אלא נמצא בתוכו.

אתה מגיע מתוך שנות פעילות ארוכות ועמוסות, וזה לא מובן מאליו. איך אתה שומר על ההשראה, להביא רעיונות חדשים?
"יש לי הרבה השראה מהדור הצעיר. משהו שלמדתי מעופר ניסים, צריך איזה תמהיל מסוים של לדעת להקשיב לעבר, איפה הכל התחיל, ולדעת להקשיב לילד בן ה-22 הזה, שהוא כביכול לא יודע כלום, אבל יש לו רוח חדשה ואש. ואתה צריך קצת מהאש שלו, וקצת מהרוח החדשה, אבל לכוון אותו, כדי שהוא לא יעשה טעויות ולא ידרוך על מוקשים".

פרסומת

וזו לא רק סיסמה, במסיבה, שתתקיים מחר (שבת) החל מהשעה 17:00 במועדון קפלה בת"א, תתנגן מוזיקה שנוצרה במעגל היצירה שלו, באולפן שבו היסודות של ההאוס התל-אביבי פוגש את האנשים שמנסים לבנות לו את ההמשך.

את הדור הזה הוא כאמור גם מטפח בפועל. סביב האולפן צמח עוד בקורונה בית ספר להפקה, ולצדו JETFIRE Artist Development שמלווה אומנים בתחילת דרכם. "אני זוכר שאנחנו היינו עדיין עם מסכות, ופתאום איזו מישהי חוצפנית באה, דופקת לי בדלת: אפשר לקבל USB?", הוא מספר. ה"חוצפן" ההוא היה הדיג׳יי מיסטרמיס, "והיום, אתה יודע, הוא אחד השמות הכי מובילים שיש לנו בתעשייה פה".

למה היה חשוב לך להעביר את הידע שלך הלאה?
"נשבעתי שכשיהיה לי את הידע הזה, הוא מגיע לכולם. כי המוזיקה שייכת לכולם. אנחנו היום מקימים פה סוג של צבא של מפיקים, ונותנים להם את כל האמצעים שיש לתת להם".