"איך זה הגיוני שאחרי כל מה שנתתי למען המדינה היא לא רואה אותי כשווה?"

מאות ימי מילואים, שנים של שירות קרבי ותחושת שליחות עמוקה הפכו עבור רום פארן, בן 27 מתל אביב, לחלק בלתי נפרד מהזהות שלו. אבל במהלך השירות הוא הבין שגם אחרי שנים של הקרבה למען המדינה, הוא עדיין לא נהנה מאותן זכויות שמקבלים חבריו לצוות.

את תחושת התסכול הזו בחר פארן, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בפקולטה לעיצוב ב-HIT - המכון הטכנולוגי חולון, להפוך לפרויקט הגמר שלו שנקרא "גאוות יחידה: נלחמים על הזכות לאהוב". זהו קמפיין חברתי שמשלב בין עיצוב, מחאה ואקטיביזם ומציף את הפער שבין שירותם הצבאי של להט"בים לבין העובדה שהם עדיין לא יכולים להינשא בישראל. באמצעות חולצות בהשראת חולצות יחידה צבאיות, המשלבות דימויים מהעולם הצבאי לצד סמלים של אהבה וגאווה, מבקש פארן, רס"ר במילואים, לעורר שיח ציבורי ולגייס תמיכה למאבקים לקידום שוויון בנישואים.

מאיפה התחיל הרעיון ל"גאוות יחידה"?
"חלק משמעותי מהזהות שלי הוא השירות הצבאי. שירתי בחיל הים כסגן מפקד ספינה בשירות סדיר ובקבע ומאז תחילת המלחמה אני מבצע מאות ימי מילואים, שהשתלבו במקביל ללימודי התואר. חלק נוסף מהזהות שלי הוא שאני הומו. בשלב מסוים נוצר אצלי קונפליקט בין שני חלקי הזהות האלה. אחרי כל השירות וההקרבה, גם בשנת 2026 המדינה עדיין לא מאפשרת לי להתחתן באופן רשמי ומוסדי רק בגלל הזהות המינית שלי. האופציות החלופיות הן לא שוויוניות במאה אחוז. הביורוקרטיה מסורבלת ויקרה, ולא פחות חשוב מכך - היא אינה מכירה באהבה שלי כשווה בין שווים.

פארן מסביר כי הבחירה בחולצות יחידה לא הייתה מקרית. "בחרתי בפורמט שכלל הציבור המשרת יוכל להזדהות איתו. החולצות מיועדות לא רק לקהילת הלהט"ב, אלא לכל מי שרוצה לתמוך. החיבור יכול להגיע מתוך שירות ביחידה מסוימת, דרך חברים או בני משפחה או מכל סיבה אחרת. גם אני, שלא שירתי בחיל האוויר, מתחבר למשפט 'טובים לטיס, פסולים לנישואים'".

עד כמה הזהות המינית שלך השפיעה על החוויה שלך בצבא?
"בהתחלה חששתי מאוד. יצאתי מהארון זמן קצר לפני השירות ורציתי שיהיה לי קשר אמיתי עם חבריי לצוות. רציתי להרגיש בנוח לדבר על החיים שלי, לספר על דייטים ועל כל מה שקשור במי שאני. לשמחתי, כך בדיוק היה. קיבלו אותי בצורה טובה מאוד. אנשים התעניינו ושאלו שאלות מתוך סקרנות, כאילו אני ההומו הראשון שהם פגשו. הרגשתי בדיוק כמו כולם, לא שונה. בדיוק כמו שזה צריך להיות".

היה רגע מסוים בצבא שבו הבנת שהזכויות שלך שונות?
"לקראת סוף השירות השתתפנו בסדרת חינוך שעסקה בציונות ובמדינה. נשאלנו איפה אנחנו רואים את עצמנו בעוד עשר שנים. כולם דיברו, בין היתר, על נישואים ועל הקמת משפחה. למרות שכבר הכרתי את מגבלות החוק והביורוקרטיה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניצבתי מול השאלה הזאת יחד עם חבריי לצוות. זה רק הדגיש לי את הפער. באותו יום משהו נסדק בי. במשך שנים ראיתי בעצמי אדם ציוני. הייתי בתנועת הנוער 'האיחוד החקלאי', המשכתי לשנת שירות, לשירות צבאי משמעותי ולשירות קבע. הרגשתי מטולטל ונבגד. איך אחרי כל זה, המדינה שאני נותן לה מעצמי לא רואה אותי כשווה בין שווים?".

החוויה הזו הובילה אותו לתקופה מורכבת מבחינה רגשית וגם השפיעה על התפקוד שלו במסגרת הצבאית. "המוטיבציה שלי לתפקיד ירדה, הייתי עצוב וכעוס. אחרי כחודש המפקד שלי הצליח להוציא אותי מהמצב הזה. הוא הזכיר לי שאני לא משרת בשביל פוליטיקאים, אלא בשביל המדינה, העם והאנשים היקרים לי", הוא מציין.

מה עובר לך בראש כשאתה מבין שאתה מוכן להקריב את חייך למען המדינה, אבל המדינה עדיין לא מאפשרת לך להינשא לבן הזוג שלך?
"כעס, תסכול ותחושת הפקרות. אני באמת מתקשה להבין איך זה הגיוני. אני רוצה להאמין שיום אחד אמצא את האדם שאיתו ארצה לחיות, ושנוכל להתחתן כמו כולם, באופן רשמי ומוסדי. לקבל את אותן זכויות בלי ביורוקרטיה מסובכת ובלי תהליכים ארוכים. לא פחות חשוב לי לקבל הכרה באהבה שלנו, כי אין כאן שום שוני. אהבה היא אהבה".

נקודה שבה הרגשות צפו הייתה במלחמה, כששגיא גולן ז"ל נפל בקרב בקיבוץ בארי, ועומר בן זוגו לא הוכר כאלמן, רק משום שמדובר בשני גברים. "אני משתתף בצערו של עומר ומודה לו על השינוי הגדול שהוביל בתיקון החוק. זה עוד צעד חשוב בדרך לשוויון אמיתי של הקהילה", אומר רום.

חששת שהפרויקט יעורר ביקורת?
"לשמחתי, אני נמצא בסביבה מאוד מכילה ותומכת. המשפחה, החברים וגם HIT - המכון הטכנולוגי חולון מאפשרים ריבוי דעות ומקבלים את כולם. ברור לי שיש אנשים שלא יאהבו את הפרויקט ויבקרו אותו, אבל הם אלה שצריכים להוריד את הראש, לא אני".

אף שהפרויקט עוסק בחוויה אישית מאוד, חבריו ליחידה עדיין לא נחשפו אליו. "אני בדרך כלל די ביישן בכל מה שקשור לתהליך היצירה שלי, לפחות עד שאני מרגיש שהפרויקט באמת מוכן. במקרה הזה מדובר בנושא רגיש במיוחד, ולכן שמרתי עליו אפילו יותר. אבל אני בטוח שהם יתמכו בי ובדרך שלי", הוא מסביר.

מה היית רוצה שיקרה אחרי שהתערוכה תסתיים?
"יש כאן הזדמנות לקחת את הפרויקט מהלימודים אל החיים האמיתיים וליצור אימפקט אמיתי. אני רוצה למכור את כל החולצות, וההכנסות יועברו כתרומה לפרויקט 'חוקי שגיא לשוויון', שמוביל עומר אוחנה, אלמנו של שגיא גולן ז"ל, שפועל לקידום שוויון זכויות לקהילה בכל התחומים, כולל נישואים. בימים אלה אני כבר יוצר קשר עם הגורמים הרלוונטיים כדי לקדם את המהלך".

אם היית יכול להעביר מסר אחד לחברי הכנסת שמקבלים את ההחלטות בנושא, מה הוא היה?
"הייתי רוצה שהם יבינו שאם הם שולחים אותי ואת כל קהילת הלהט"ב לבצע את החובות האזרחיות שלנו, הם צריכים גם להעניק לנו בחזרה את כל הזכויות. אני מקווה שאחרי הבחירות הקרובות יהיו כאן מנהיגים שישנו את המצב, כאלה שלא יראו אותנו כאנשים שרשאים למות, אבל לא לאהוב".

"גאוות יחידה: נלחמים על הזכות לאהוב" מוצגת במסגרת תערוכת הבוגרים של HIT - המכון הטכנולוגי חולון, שמתקיימת בין 6 ל-19 באוגוסט.