בלי דקת חסד: התמרון הראשון של הרמטכ"ל החדש

קשה להפריז בגודל האחריות והמשימה שמוטלת מרגע זה על כתפיו של רב-אלוף אייל זמיר, שנכנס ביום רביעי לתפקידו כרמטכ"ל ה-24 של צה"ל. זו הכניסה המורכבת ביותר מזה 50 שנה לתפקיד ואולי אף מעבר לזה.

רא"ל זמיר כבר עבר על כל התוכניות של צה"ל לכלל הזירות ומתכנן לממש מינויים חדשים, שישנו את פניו של המטכ"ל שהוא מתכוון להוביל. בניגוד לדיווחים הרבים, לזמיר אין כוונה לבצע "עריפת ראשים" נרחבת. אבל טבעי כמו כל רמטכ"ל לפניו שהוא ימנה את הקצינים שלדעתו יתאימו למימוש התוכניות שלו לארבע השנים הקרובות. אי אפשר להתעלם מהיחסים שיהיו לו עם הדרג המדיני.

גיוס חרדים לצה"ל צפוי להיות הנושא הראשון שיכול להוביל להתנגשות בין רא"ל זמיר לדרג המדיני. אז גם נדע, יחד עם נושאים נוספים, אם הרמטכ"ל החדש יבחר במסלול מקצועי עליו יתעקש מול שר הביטחון וראש הממשלה, או שיבחר בשקט והעדפה ביחסי הקרבה לשלטון.

בימים שלפני כניסתו לתפקיד, התפרסמו דיווחים רבים על כוונתו של רא"ל אייל זמיר להדיח שורה של קצינים שמזוהים עם מחדל 7 באוקטובר. ההתפטרות של אלוף עודד בסיוק, ראש אגף המבצעים, שהמחדל שם שווה לזה של אמ"ן, סימן בעיני רבים את תחילת ההדחות, אחרי שאלוף בסיוק הבין לאן הרוח נושבת. אולם בקרבתו של זמיר משדרים מסרים הפוכים מהתחושה שזה מה שיהיה, ושאין לו כוונה להדיח קצינים באופן גורף וללכת למהלך של "עריפת ראשים".

כמו כל רמטכ"ל לפניו, בכוונתו של זמיר לבחון את המינויים האחרונים שכבר נעשו, ולמנות את הקצינים שלדעתו יהיו מתאימים ביותר לממש את התוכניות שלו לצה"ל של הקדנציה שלו. מקורביו של זמיר אומרים ש"עריפת ראשים" תפגע בתהליך שימור הידע והעברת תפקידים בצורה מסודרת. דבר שהוא מעניין לעשות לצד "טלטול הסירה" הנדרש. עוד סיפרו מקורביו, שבראיית העולם שלו יש "קומות" של טעויות ואחריות למחדל.

השאלה עד כמה הוא יעמוד גם בהקשר הזה מול הדרג הפוליטי, שדורש בחדרים סוגרים, וגם בחוץ, את ראשם של מספר קצינים בהם מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר, של אלוף שלומי בינדר ראש אמ"ן הטרי, של דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי ושל הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר ירושלמי. בנוסף אליהם גם של מפקד מפקדת העומק והמכללות הצבאיות נמרוד אלוני ואפילו מפקד חיל הים, אלוף דוד סער סלמה.

בנוסף פוליטיקאים, הנחשבים חזקים בימין דורשים להחזיר לצה"ל קצינים שלטענתם מזוהים איתם, בראשם תא"ל עופר וינטר. אם הם מתכוונים להתעקש, זה יכול להיות המשבר הראשון של הרמטכ"ל החדש. חברי כנסת ושרים מהימין גם לא הסתירו את הדרישות שלהם להדיח מצה"ל שורה ארוכה של קצינים במילואים, שלטענתם היו מעורבים בהפגנות נגד ההפיכה המשפטית. שוב, מתכון למסלול התנגשות אם שני הצדדים יתעקשו על עמדות מנוגדות.

הסוגייה הבוערת מעל כולן היא נושא גיוס החרדים. מקצועית, רא"ל זמיר מבין שצה"ל צריך אותם בגלל המחסור החמור בכוח אדם והעומס על מערך המילואים, שכבר מזמן נותן את אותותיו. צה"ל כבר דיווח במספר הזדמנויות על מחסור של חיילים רבים מצד אחד ועל מערך שכבר הוקם לקליטה של כלל החרדים המועמדים לשירות.

אבל בצבא ובמערכת הביטחון מבינים שהסוגייה המבצעית הזו היא גם פוליטית. משום שקיים ספק גדול מאוד שהממשלה תצליח לשרוד חוק גיוס שיביא את החרדים לצבא. הרמטכ"ל יודע שהוא צריך להתעקש על זה, לכן גם כאן ישנה סבירות גבוהה למסלול התנגשות של רא"ל זמיר עם הדרג הפוליטי. כל זאת כשהוא צריך לנווט באופן כזה שיעצור את הדם הרע שזרם בשנה האחרונה בין צה"ל לדרג המדיני. גם כאן רבים מסמנים את הנושא הזה כדבר שיבהיר לציבור האם זמיר יהיה "רמטכ"ל נוח לדרג המדיני" או כזה שיתעקש על התחום המקצועי.

אחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה, צה"ל נמצא בבעיה מול עזה, שם נשחקו רבים מההישגים שצוותי הקרב השיגו אחרי חודשים של לחימה. רא"ל זמיר נכנס לתפקידו כשבציבור ובדרג המדיני יש ציפייה שהוא ינצח להם את המלחמה ויביא ל"ניצחון המוחלט".

עוד לפני שנכנס לתפקידו באופן רשמי, זמיר ערך ביקורי עבודה בפיקוד הדרום, אגף המבצעים וביחידות צה"ל השונות. עבר על תוכניות המלחמה אותן הכיר גם במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון. אם יקבל פקודה להיכנס לעזה ברור שהוא יעשה את זה. הנעלם הגדול זה מה התוכנית המבצעית שיוביל, שתהיה שונה ממה שראינו עד היום. כזו שתממש את היעדים של הדרג המדיני, וזה בתנאי שהפעם יש תוכנית לרגל מדינית, כי בלי אחת כזו נראה עוד מלחמת גרילה והישגים שיישחקו, לא משנה עד כמה התוכנית הצבאית תהיה מבריקה.

כאן גם יבוא תפקידו של זמיר, להבהיר לדרג המדיני ואף להתעקש על כך שכל חידוש לחימה בעזה תביא להרג של חטופים וצה"ל, ככל שינסה, יתקשה להימנע מכך.

מוקד לחימה מרכזי שני של צה"ל בתקופה הזאת, נמצא בשטחי יהודה ושומרון. הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי יחד עם אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט ומפקד אוגדת איו"ש תא"ל יקי דולף, כבר מובילים תוכנית התקפית אגרסיבית בצפון השומרון.

גם כאן יש ציפיות גבוהות מצה"ל של זמיר, תוך התעלמות מוחלטת מהמגבלות וגם דרישות שהצבא לא יכול לבצע. אבל מעבר ללחימה בטרור ביו"ש, צה"ל כריבון בשטח נדרש גם לאכוף את בעיות המשמעת הקשות שהתגלו שם מצד חיילים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, וגם בחיבור שהפך בעייתי לא פעם עם המתנחלים. למשל מקרים שבהם חיילים תועדו מגרשים אוכלוסייה פלסטינית על דעת עצמם או מקרים שבהם לא מנעו תקיפה של פלסטינים, ואף השתתפו בכאלה אירועים.

רבות נכתב גם על האתגרים שמחכים לרא"ל זמיר בגזרת לבנון, סוריה וגם תימן, כשמעל כולם נמצאת כמובן איראן. אבל מעל לכל נמצאת אולי המשימה הכי חשובה של האלוף זמיר, שינוי יסודי ועמוק בתרבות הארגונית של צה"ל. שורת התחקירים שהתפרסמו בשבוע האחרון הצביעו על צבא עייף, שפשוט "הלך לישון" בכל הגזרות. צבא שהתרגל להיות מאחורי האזרחים, צבא שהריקבון פשט בו ועם זה גם תרבות השקר.

חשוב להדגיש, לישראל יש רק צבא אחד, ולמרות המחדל שהיה משרתים בו מאות ואלפי קצינים טובים שמקדישים את חייהם להגנת המדינה. הם נושאים על כתפיהם ובגופם את גודל הכישלון. הרמטכ"ל החדש מבין את זה. אבל יהיה עליו לפעול בנושא וזאת תהיה ככל הנראה המשימה הקשה מכולן, שכן הדבר דורש שינוי תפיסה תרבותית ארוכת שנים. שינוי של הרגלים. זה גם דורש מהרמטכ"ל ה-24 של צה"ל הפקה של תוכניות ארוכות טווח, גם כאלה שימשכו מעבר לקדנציה שלו, כשאת הפירות יקטפו הרמטכ"ל ה-25 ואולי גם ה-26.