הכי רחוק מעזה: מסע העיבוד של לוחמי גדוד 890 במיזורי שבארה"ב
בתקופה שבה העומס הנפשי של המלחמה גובה מחירים כבדים מלוחמים, יצאה פלוגת צנחנים למקום הכי רחוק משדה הקרב, כזה שלא שומעים בו אפילו מכונית נוסעת. "חזרנו משם ישר למלחמה עם איראן, אבל הרגשנו רגועים יותר, זה שינה לנו את החיים", מעידים שניים מהלוחמים. מנכ"ל עמותת Healing in Nature משתף במחקרים שהם מבצעים ומסביר: "רוצה לוודא שמה שאנחנו עושים באמת משפיע"
כמו לא מעט לוחמים בצה"ל, א' ו-ג', לוחמים בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, עברו שירות מורכב במיוחד. ב-7 באוקטובר הם היו מהכוחות הראשונים שהגיעו לבארי, שם נלחמו בקרבות עזים ונחשפו למעשי זוועה של מחבלי הנוח'בה. מאז הם המשיכו ללחימה כמעט בכל זירה אפשרית: חודשים של תמרונים בעזה, אחר כך ולבנון ולבסוף גם בסוריה. תקופה ארוכה שבה בקושי יצאו הביתה.
גם אחרי השחרור הם ממשיכים לשרת יחד במילואים, כמעט שנתיים רצופות של לחימה, של אובדן חברים וחוסר שקט פנימי. "הקשיים שאיתם מתמודדים לוחמים שיצאו מעזה הם דריכות בכל החושים - ריח שמזכיר לך את עזה, פיצוץ שמחזיר אותך לשם, אתה נורא דרוך, נורא מסתכל לצדדים", מספר ג'.
כשהם תופסים עוד קו בסוריה, הגיע עומרי ברקין, מנכ"ל עמותת Healing in Nature עם חדשות שנשמעו ללוחמים המותשים כמעט דמיוניות: הפלוגה תטוס למיזורי שבארצות הברית ותעבור תהליך ריפוי. "זה היה נשמע כמו חלום" משחזרים א' ו-ג'.
"אנחנו מגיעים לארה"ב אחרי מסע מאוד ארוך, עבור רבים זו הייתה הטיסה הארוכה ביותר שעשו בחיים. מתאר ג'. "כשהגענו למקום הכול מסביב היה ירוק ושקט, נוסעים עשרים דקות בתוך יער. התחושה היא שאין פה אקשן, הכול הולך בקצב אחר לגמרי".
"הגענו לבית של משפחה יהודית-אמריקאית", ממשיכים ומשחזרים השניים. לין, "הסבתא שמנהלת את הכל, יחד עם הילדים והנכדים שלה, קיבלו אותנו בחיבוק חם. הרגשנו שזכינו בלוטו. הם עשו כל כך הרבה בשבילנו, עם חיוך ורצון אמיתי להעניק תחושה של בית".
על שגרת היום באחוזה הפסטורלית במיזורי מספרים א' ו-ג': "מתחילים ב-6 בבוקר עם שעה וחצי של מדיטציה, טאי-צ'י וכתיבה, אחר כך שיחה של שעה-שעה וחצי עם אנשי מקצוע, ואז פעילות מהנה - סוסים, פארק מים והכל ברוגע, בלי לחץ. בערב היינו עושים עוד שיחה".
"היופי במסע הזה הוא שמוציאים אותך למקום רחוק", הם המשיכו לספר. "ישראל היא חממה אחת גדולה של לחץ, וכשמגיעים למקום כל כך רחוק שבו אתה לא שומע אפילו מכונית - משהו בגוף משתחרר. תחושת הרוגע הזאת, עבור הרבה לוחמים, היא מה שגרם לפתיחות ולשיתוף".
המטרה של העמותה ברורה: לרתום את הידע המדעי ואת המתנדבים המקצועיים כדי להוביל תהליך ריפוי עמוק ומבוסס נתונים. "אנחנו מבינים שכל אחד ואחד שיוצא למסע הוא עולם שלם בפני עצמו. מאוד חשוב לנו להכיר את המשתתפים, להבין מה עובר עליהם". מספר עומרי.
"יש תהליך הכנה ארוך שממשיך גם תוך כדי וגם אחרי, בשיתוף פעולה עם חוקרים מהרווארד, קיימברידג' ואוניברסיטת תל אביב, שם כל משתתף עובר יום הערכה ועונה על שאלונים רבים, כדי להבין בדיוק מה הם צריכים ולהתאים את הטיפולים אליהם".
עוד הוא מוסיף ש"כל העבודה שלנו מגובה במחקר. אנחנו עומדים לפרסם מחקר ראשון על הקבוצה של שנה שעברה, שעובר כעת ביקורת עמיתים. הנסיעה לארה"ב כרוכה בעלויות גדולות, ואני רוצה לוודא שמה שאנחנו עושים באמת עובד ומשפיע. יום ההערכה באוניברסיטה הוא חלק מהתהליך לפני ואחרי, כדי לראות איפה הם התחילו ואיפה הם מסיימים".
אחת ההוכחות להשפעה של התהליך הייתה ברגע החזרה לארץ. "חזרנו ישר למלחמה עם איראן", מספר ג'. "הדיסוננס בין השקט של הבית ביער הירוק באמריקה לבין המתח של המלחמה היה עצום, אבל למרות הכול הרגשתי רגוע יותר. מאז אני מקפיד לפתוח כל בוקר בתרגולי נשימות ובכלים שקיבלתי בסדנת הכתיבה - זה הופך את היום שלי להרבה יותר טוב". א' מוסיף: "השגרה הזאת הפכה אצלי להכרח. זו התחלה נקייה וטובה לכל יום, זה ממש משנה לי את החיים".
עומרי, בוגר יחידת מגלן, נחוש להמשיך ולסייע לחיילים. בקרוב שני הצוותים האחרים בפלוגה יטוסו גם הם לסדנה בארה"ב, לאחר שזו נדחתה בעבר בעקבות הלחימה עם איראן. מגובים במחקרים ובסיפורים של חבריהם, הם מקווים גם להירגע, להתחזק ולהמשיך הלאה.
