למרות התקיפות: ההסבר לכך שהירי מתימן לישראל נמשך

החות'ים ממשיכים לשגר טילים לעבר ישראל, בזמן שהאמריקאים כבר ביצעו נסיגה ממרחב ים סוף, עם עזיבת קבוצת הקרב ה-8 של נושאת המטוסים הארי טרומן. ההערכה היא שחיל האוויר הישראלי יחזור לתקוף בתימן – בעיקר תקיפות "גביית מחיר", משום שבשלב הזה לפחות לא נראה שאותן תקיפות הן מה שיעצור באופן מוחלט את ירי הטילים מתימן.

בישראל מעריכים שבידי החות'ים כמה מאות בודדות של טילי קרקע-קרקע, שאותם הם משגרים מכמה אזורי שיגור עיקריים בצפון ומרכז-מערב תימן, בגלל הטווח הארוך. עוד מעריכים במערכת הביטחון שהאיראנים ממשיכים להבריח להם חלקי טילים ואמצעי לחימה נוספים, למרות התקיפות של חיל האוויר ותקיפות רבות שביצעו האמריקאים.

מוקדי השיגור של החות'ים

צנעא הבירה והמרכז השלטוני: במרחב הזה נמצא מרכז הפיקוד והלוגיסטיקה של החות'ים ותשתיות שיגור לטילים בליסטיים, כולל מנהרות שנחפרו בסיוע האיראנים. ישראל תקפה בבירה מספר פעמים.

מחוז סעדה: אזור הררי שמקשה גילוי ותקיפות מהאוויר, ובנוסף משמש כבסיס לאחסון ושיגור טילים ארוכי טווח. במהלך המבצע של ארה"ב דווח על כמה תקיפות במרחב.

דמאר, עמראן וראדה: גם כן אזורים הרריים מרכזיים שבהם הוקמו מתקני שיגור מוסווים ומאגרי תחמושת שרובם נחפרו מתחת לאדמה, בסיוע האיראנים. אזורים אלה גם מספקים עומק אסטרטגי וניידות, באזורים שקשה לבצע בהם מעקב אחרי צוותי שיגור הטילים.

חודידה: מרחב שיגור נוסף נמצא ככל הידוע גם שם. זו עיר נמל חשובה בים סוף, המאפשרת גישה ימית להברחות נשק מאיראן, כולל טילים ומשגרים. אזור זה משמש בעיקר לשיגור כטב"מים וטילי שיוט לעבר ספינות אזרחיות. נמל זה הותקף בידי ישראל וארה"ב כמה פעמים.

התקיפות והמערך שלא מצליחים להשמיד

הבעיה העיקרית היא בהתקפה. ישראל מתקשה להשמיד את המערך הזה, כאשר גם האמריקאים לא הצליחו לספק הצלחות גדולות. זה קורה משתי סיבות עיקריות:

• מסתורים ומנהרות: הטילים והמשגרים הענקיים שנדרשים לשיגור טילים כאלה מוסתרים מתחת לאדמה, במנהרות טבעיות או כאלה שנחפרו בשנים האחרונות.
• אין מערך שיגור מסודר תחת פיקוד ושליטה מרכזיים: החות'ים פיזרו את המשגרים והטילים בכמה שבטים שנאמנים להם ונמצאים במרחבים מהם ניתן להגיע לישראל. מכיוון שזה המצב, קשה לאתר את המשגרים והטילים, שנעים במרחבים עצומים, מוסתרים בין השאר במנהרות, ואין תהליך שיגור שהמודיעין יכול לעקוב אחריו.

סוגי הטילים שהם משגרים

טיל פלסטין 2: הוא למעשה הגרסה המקומית של טיל הפתח-1 האיראני. הטווח של הטיל המקורי עמד על כ-1,500 ק"מ עם ראש קרב במשקל חצי טון. הפחתת ראש הקרב ל-200 ק"ג ושינויים שנעשו בטיל המקורי האריכו את הטווח שלו לכ-2,000 ק"מ. מספיק כדי שיגיע לישראל. הטיל מונע בדלק מוצק וההכנות שלו הרבה יותר קשות לגילוי מוקדם.

טופאן: טיל נוסף שהחות'ים משגרים לישראל, שנראה כמבוסס על השהאב 3 האיראני, דגם שיכול להגיע לטווח של יותר מ-1,900 ק"מ. החות'ים הציגו אותו לראשונה רק כחודש לפני 7 באוקטובר 2023 ולטענתם, יש לו ראש קרב במשקל חצי טונה. הטיל מונע בדלק נוזלי ותהליך ההכנות והשיגור שלו גלוי יותר למערכות חוזי ומודיעין. ההערכה היא שרוב הטילים ששוגרו מתימן היו מדגם זה.

החות'ים שיגרו לעבר ישראל עוד מספר טילים לא מזוהים, יתכן שמדובר ב"עימאד" האיראני או טילים אחרים שהגיעו דרך משמרות המהפכה לתימן, ושם עברו שינויים והתאמות, בעיקר כדי להאריך את הטווח שיגיעו לישראל. הרוב המכריע של הטילים, 95% על פי צה"ל יורטו על ידי מערך ההגנה האווירית הישראלי, לפעמים בסיוע האמריקאים.

בשל כל מה שצוין, ישראל וגם האמריקאים נכשלו בשלילת יכולת השיגור של החות'ים. הקושי לעקוב אחרי תהליך השיגור והעובדה שמתקפה על מערך הטילים דורש עשרות רבות של מטוסי קרב, ומספר גדול של מטוסי תדלוק, מודיעין ונוספים, הביאו את ישראל לפעול בדרך שונה מזירת לבנון או עזה.

התקיפות של ישראל בתימן נועדו לגבות מחיר כבד מהחות'ים, על ידי השמדה של תשתיות אסטרטגיות ולאומיות, במטרה שמחיר זה יביא אותם להחלטה להפסיק לשגר. עד כה זה לא קרה, וגם במערכת הביטחון אומרים שספק גדול אם זה יקרה, כי תימן היא מדינה מפורקת ורחבת ידיים, ולכן היכולות של ישראל מולה הן בסופו של דבר מוגבלות, בטח במלחמה רב-זירתית.