הארסנל של חמאס אחרי שנתיים של מלחמה - וכמה פירוק עזה מנשק מציאותי

על רקע הפסקת האש ושחרור כלל החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, הפוקוס עובר לשלבים הבאים בהסכם ובתוכנית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. אחת השאלות הגדולות סביב השלב הבא היא סביב נושא פרוז רצועת עזה מאמצעי לחימה. בצה"ל לא מוסרים מספרים מדויקים אבל ההערכה היא שגם כיום נשארו בעזה כמה מאות רקטות לטווח קצר, פצצות מרגמה וכמה עשרות רקטות לטווח בינוני. ניתן להעריך שרובן באזורים שצה"ל לא תמרן בהם ובמנהרות שלא התגלו. גם מערך הייצור קיים, אם כי בחלקו הקטן מאוד.

עיקר הארסנל שנמצא ברצועת עזה כולל בעיקר כלי נשק קלים, רובי סער מסוג קלצ'ניקוב, מקלעים, רובי צלפים ואקדחים מאלה יש אלפים רבים, וגם RPG ומעט טילי נ"ט. פרוז הרצועה מנשק תהיה משימה מאתגרת, שצפויה להימשך זמן רב, כשחמאס ושאר ארגוני הטרור צפויים לפעול במטרה להכשיל את המהלך.

בישראל מעריכים שהצליחו להשמיד כ-90 אחוז ממערך הרקטות של חמאס ואת רוב אתרי הייצור התעשייתיים שהיו שם. עוד מעריכים שהצליחו להשמיד את רוב הנשק הכבד באחוזים שנעים בין 70 ל-90 אחוזים. על פי צה"ל עיקר הפגיעה הייתה בתחום אותו מגדירים כ"נשק ההתקפי". לחמאס אין כיום את היכולת לייצר מתקפה דומה לזו של 7 באוקטובר 2023 וגם מתקפות קטנות הרבה יותר. כאן היה למעשה המיקוד העיקרי של הצבא, זה נכון גם לתחום המנהרות, כאשר האסטרטגיות וההתקפיות הושמדו ברובן המכריע, אבל אחוז ההשמדה של מנהרות הגנתיות נמוך מאוד.

הנשק שנותר ברצועה ואיך ישתלטו עליו

האתגר הגדול ביותר יהיה בתחום הנשק הקל, רובים, מקלעים, RPG ומטענים שאותם ניתן להסתיר בכל בית ומנהרה כשיש מכל זה אלפי פריטים. משימת האיתור והנגישות תהיה קשה והיא צפויה לקחת זמן רב, אפילו שנים. העובדה שאמצעי הלחימה מוסתרים במנהרות ובבתי מסתור, כולל בתי חולים ובתי ספר, דורשת מאמץ מודיעיני והנדסי משמעותי. די ברור שחמאס לא יעשו שום פעולה כדי לסייע לפרוק שלהם מנשק, ובשלב זה כלל לא ברור איזה מנגנון יוקם כדי לפרז את הרצועה, מי יהיו האנשים ומאיזה מדינות הם יגיעו בכלל.

את הנשק שייאסף יצטרכו לפרק ולנטרל. בנוסף להסיר רכיבים מסוכנים או להעביר למקומות מאובטחים ומפוקחים, שיהיו מקובלים על ישראל. זה דורש לוגיסטיקה, אמצעי שינוע ומומחים, כשגם כאן צריך להזכיר שוב שלא הוקם שום מנגנון ובנוסף לא ברור מי יממן את הפרויקט, שצפוי להגיע למיליוני דולרים. נדרש כאן תיאום של גופים ממשלתיים ישראליים ובינלאומיים כדי שהנשק הזה לא יחזור לעזה ולמחבלים.

מדובר בכמות גדולה של אמצעי לחימה שנשארו ברצועת עזה גם אחרי שנתיים של מלחמה, שבמהלכה צה"ל השמיד מנהרות, אמל"ח ותשתיות טרור. כפי שמסבירים בצה"ל ובמערכת הביטחון, הכמות הגדולה של הנשק כמו גם הצורך בגישה לאזורים הרוסים וכאלה שצה"ל לא היה בהם וחמאס שולט בהם, זה דבר שצפוי להביא את תהליך הפרוז למשך זמן של חודשים ושנים רבות.

ההבדל בין מודל לבנון לעזה

סביר שהפירוק יתחיל באזורים שבהם ישראל שולטת והגישה למקומות המסתור מובטחת. הבעיה שעיקר האמל"ח נמצא במקומות שצה"ל לא נמצא בהם, כך שעיקר האחריות יהיה על חיילים זרים שאמורים להיכנס לרצועה ואותו מנגנון בינלאומי. בישראל מדגישים שבכל מקרה שבו יהיה מידע על מיקום אמל"ח והדבר לא יטופל על ידי המנגנון הבינלאומי, שעדיין לא הוקם, ישראל תפעל בעצמה ותשמיד את המקום בתקיפות מהאוויר או אמצעים נוספים, בדומה למודל לבנון.

רק שגם כאן יש מי שמצנן את האווירה. שכן למרות התקיפות הרבות בלבנון וחיסול מאות פעילים, בידי חיזבאללה יש עדיין אלפי רקטות, טילי נ"ט ואמצעי לחימה. זה גם מה שצפוי לקרות בעזה. בישראל יש מי שחוששים שדווקא התקיפות מהאוויר והשמדה של אמל"ח על ידי צה"ל, תייצר מצג שווא של השמדת יכולות, בעוד שבפועל יישארו בעזה כלי נשק רבים.

בישראל מבינים וזה גם עלה בדיונים ביטחוניים, שגם אם חלק גדול מהנשק בעזה יושמד או יימסר, חמאס ישמור בידיו חלק גדול מהנשק הקל. מה שיאפשר להם להמשיך לפעול במתווה גרילה. זה כשיש לציין שאמל"ח נוסף ימשיך להיכנס לשם דרך הברחות, שעדיין מגיעות מאיראן דרך סיני.

בישראל אין מישהו שיש לו ספק בכך שחמאס יפעל כדי לפגוע בתהליך פרוז הרצועה. בכירים במערכת הביטחון דוחפים למנגנון בינלאומי כולל ערבי, שצפוי להיות יעיל יותר מהאמצעים הצבאיים, בטח אחרי הנסיגה. בישראל מכוונים למדינות שעויינות לחמאס ושהאינטרס שלהן יהיה לפרק את ארגון הטרור העזתי.

מדובר בקושי אסטרטגי שדורש צעדים משמעותיים ומורכבים של הדרג המדיני. אם זה לא יקרה, גם אם הפירוז יתחיל ואפילו יעבוד בהתחלה, זה לא יעמוד במבחן הזמן ובעזה יישאר נשק רב, שלבסוף יופנה שוב נגד ישראל.