כבוד ענק: כפר מסריק מועמד לתואר "כפר התיירות הטוב בעולם" לשנת 2026

מאז הוקם כפר מסריק זרמו הרבה מים בנחל הנעמן, אך אף אחד מהמייסדים בטח לא חשב אז שלימים תצמח על יסודות הצריף הראשון ומבני הלבנים האדומות, "מפעל' תיירות שצפוי להיות מוכרז בחודש הבא כאחד מ"כפרי התיירות הטובים ביותר בעולם" לשנת 2026 על ידי האו"ם.

> גם נאות סמדר הוכתר "ככפר תיירות מהטובים בעולם"

> כפר כמא היה הראשון לעשות זאת

"התיירות מהווה פרנסה עבור קהילות כפריות רבות, אך הפוטנציאל האמיתי שלה עדיין לא נוצל במלואו", אמר בעבר זוראב פולוליקאשווילי, מזכ"ל UNWTO (UN Tourism) - ארגון התיירות העולמית של האו"ם, והתכוון בוודאי גם לקיבוץ כפר מסריק, שזכה לכבוד הענק. בכפר מסריק מחכים בציפייה להכרזה: "מחזיקים אצבעות לכפר מסריק לזכייה בתחרות", אומר משה דוידוביץ ראש המועצה האזורית מטה אשר. "לאחר שלוש שנים של מלחמה בצפון אין דבר נכון יותר מעידוד התיירות באזורנו ויש כאן מקום מופלא שראוי לכך".

למי שלא מכיר, בכל שנה מוגשים לתחרות Best Tourism Village מעל 250 בקשות של כפרים תיירותיים מרחבי העולם, מתוכם נבחרים כ-40 כפרים המייצגים יעדים הנאמנים לאותנטיות ולאופי הכפרי שלהם, מארחים תיירים ומתפרנסים מזה. מטרת התחרות היוקרתית היא למנף את התיירות הכפרית מתוך רצון לשמור על הצביון של היישובים הנבחרים.

החשיבות לקידומם נובעת מהצורך לשמר את האופי הקהילתי לצד המסורת, התרבות, הנופים והמגוון הביולוגי, ולקדם גישות חדשניות ובנות קיימא לפיתוח התיירות. מטרה נוספת היא לקדם באופן מעשי יעדים כפריים, לעודד קהילות להשתמש בהצלחה ולהפוך את התיירות הכפרית למנוע צמיחה, פיתוח פרנסה ושגשוג. לאלה שעמדו בכל הקריטריונים הנוקשים - הארגון מעניק את פרס הדגל של התוכנית לפיתוח כפרים מצטיינים. הזוכים הם כפרים המהווים דוגמה יוצאת דופן ליעדי תיירות בעלי נכסי תרבות וטבע מוכרים, המשמרים ומקדמים ערכים, מוצרים ואורח חיים כפריים, ובעלי מחויבות ברורה לחדשנות וקיימות.

ב-2022 זה היה כפר כמא שקטף את התואר והפרס הודות להיסטוריה, למורשת, לתרבות ולאדריכלות המסורתית שלו, ואשתקד זכה בתואר קיבוץ נאות סמדר בשל עושרו התרבותי והטבעי של הקיבוץ. מעבר לכניסה לרשימה המכובדת, להכרה הבין-לאומית ולמיתוג, הפרס האמיתי הוא החשיפה הגדולה שהכפרים זוכים לה במסגרת קמפיינים בכל הרשתות וכלי התקשורת העולמיים, שיוזם הארגון.

השנה, כאמור, זה כפר מסריק ולמען האמת זו אינו המפגש הראשון של הקיבוץ עם התחרות. ב-2023 הוא נבחר ביחד עם פקיעין לייצג את ישראל, הגיע לשלב הגמר, זכה להכרה בין-לאומית אך לא נכנס לרשימה הסופית. הוועדה, שזיהתה את הפוטנציאל בזכות ענף התיירות הקהילתי, האותנטי והייחודי של הקיבוץ, הכניסה אותו לתוכנית השדרוג והצמידה לו מנטור שידריך, יתמוך וילווה אותם בדרך לעמידה בקריטריונים הנדרשים להכרתם בעתיד. בהמשך גם משרד התיירות מינה להם מנטור מלווה, את ד"ר ערן כתר, מומחה לתיירות בין-לאומית, וביחד עם עמותת התיירות אשכול גליל מערבי הם בנו את התוכנית המקומית. והעתיד? הגיע מהר יותר ממה שחשבו. היום כפר מסריק הוא הנציג הישראלי היחיד שהגיש את מועמדותו, זכה להיכנס לרשימה הסופית ובקיבוץ כבר מצפים להכרזה הרשמית בסוף ספטמבר.

מנעמן ועד מנגרוב ג'ק

טרם נקפוץ למי ומה בתיירות, נעשה סקירה קטנה על איך הכל התחיל ומה הופך את כפר מסריק לסוג של קסם אותנטי, שמזמין לראות ולחוות בשטח. הקיבוץ הוקם ב-1938 על ידי עולים מליטא וצ'כיה כיישוב חומה ומגדל ונקרא ע"ש תומאס גריג מסריק, הנשיא הראשון של צ'כיה – איש מעורר השראה הודות לערכיו ואמנותו בשוויון, שלום ושיתוף, ערכים עליהם מתבסס הקיבוץ גם היום.

כפר מסריק ממוקם על גדות נחל הנעמן, בין עכו לקריית חיים, ומהווה שער כניסה לגליל המערבי. בעוד הקיבוצים שהוקמו לפניו, ולאחריו, התבססו על חקלאות ועבודת האדמה הוא, שהתמקם על גדות ביצות והאדמה הבוצית לא התאימה לגידולים, הקים שני מפעלים שהעניקו לו את התואר "הקיבוץ התעשייתי הראשון". המפעל הראשון נקרא אסקר ויצרו בו צבעים, דבקים ואספלט, ששימש בימי המנדט לסלילת כבישים ותשתיות, ולימים הפך לחלק ממפעל טמבור. השני הוא נעמן - המפעל המיתולוגי שנודע בכלי הפורצלן והקרמיקה שכיכבו בכל בית ישראלי, אך בשנות ה-40 שימש לייצור צינורות, רעפים ולבנים שרופות לבנייה. הלבנים נבנו מהבוץ של ביצות הנעמן, שהועבר ברכבל הארוך בארץ מהביצות עד למפעל שהיה ממוקם סמוך לים. בשנות ה-60, בימי הטלוויזיות בשחור-לבן, הם הקימו גם את סילורה - מפעל לייצור טלוויזיות, שלימים הפך לסילורה פיתוח ועוסק ביצור מוצרי אלקטרוניקה לשוק הרפואי. מפעל נוסף הוא דוקרט, המייצר אריזות קרטון מודפסות לשוק המזון (למשל, קרטוני חלב ואריזות לפיצות).

ולגבי החקלאות, הביצות הודברו יובשו ועם השנים הם למדו להתגבר על האדמה הבוצית ולגדל על כ-5,000 דונם שדות חיטה, כותנה, תירס, חומוס, בוטנים, אבטיחים ומטעי אבוקדו, לצד רפת, לול, ובריכות בהם שוחים קרפיונים, אמנונים, בסים, לברקים ברמונדים, ודניסים - עבורם הוקמו בריכות תמלחת כמו בים. בקרוב יגיע לבריכות עולה חדש, מנגרוב ג'ק רד סנפיר - דג טורף שבשרו מעדן ולאחר שיקבל סל הקליטה ויתורבת יוגש במסעדות שף.

סוד הפלא הקיבוצי

הקיבוץ עטוף במדשאות, בעצים עבותים, בהם עצי פיקוס בנגלי בני 80 שנראים כמו פיסול סביבתי, במרחבים ירוקים, נופים, פסטורליות ופשטות כפרית שובת לב. גם כפר מסריק, כמו לא מעט קיבוצים, עבר הפרטה אבל כאן היא מינורית - "הפרטת לייט" כמו שהם קוראים לה. חלק מהדברים, כמו למשל הרכבים השיתופיים (שעדיין צריך להירשם כדי לקחת אותם), המכבסה, חדר האוכל ומועדון החברים, פועלים בשגרה. הקיבוץ רווחי ומסודר כלכלית ולמרות זאת שומר על צביון צנוע וסולידי, כמו הקיבוצים של פעם. גם בתי החברים שנבנו לאחרונה אינם מנקרי עיניים וניתן לבחור אותם מבין שני דגמים, וזה בעיקר כדי לשמור על סוג של אחידות ושוויוניות בין כולם.

בגדול, מדובר בקיבוץ מתחדש ששומר על היסודות הקיבוציים, נמצא בצמיחה וקולט משפחות לחברות ולשותפות מלאה. הקהילתיות כאן מאוד חזקה ובולטת, ולראייה חדר האוכל פתוח כל השבוע והחברים (ואורחי כפר הנופש) אוכלים בו את ארוחות הבוקר, הצהריים, שישי בערב וארוחות החג הגדולות, כשכולם פוגשים את כולם ושומרים על המסורת החברתית. אחד מהמקומות המרגשים בקיבוץ הוא מועדון החברים, שלאחר ארוחת שישי הם חוצים את הרחבה ועוברים למועדון שם מחכים שולחנות מכוסים במפות ודלפק עם עוגות, קפה, ספרים משחקי קופסה ושיחות על הא ודא. גם הבריכה היא מקום מפגש מרכזי, ומעבר לזה שהיא יפה, גדולה ומוצללת, היא מוקפת במדשאות גדולות וחורש וניתן לעשות בו על האש. בין העצים יש שולחנות פיקניק ומנגלים מובנים וגם אורחי האורחן מוזמנים לשחות ולמנגל.

כל העסקים בשטח שייכים לקיבוץ, מתופעלים על ידי החברים וכמעט כולם "מתכתבים" עם התיירות – כך המכבסה, הסנדלרייה, חדר האוכל, הגלריה, הפאב, עגלת הקפה, הבריכה, אורוות הסוסים וגם בריכות הדגים. עם השנים התיירות הפכה לענף כלכלי (בשלב זה צנוע, אבל עם שאיפות להתרחב ולשגשג) הודות ל"סוד הפלא הקיבוצי", הלב הפועם של התיירות בקיבוץ. 'סוד הפלא' הוא אתר מורשת הממוקם בחצר הראשונים שמספר ומציג את הקיבוץ של פעם מול הקיבוץ המתחדש, את התפתחותו לצד התעשייה והחקלאות ואת אורח החיים הקיבוצי משנות ה-30 ועד היום. האתר ההיסטורי הפך למרכז מבקרים המציג את העבר והעתיד של ההתיישבות השיתופית, והסיור הוא מסע בזמן המציג את התרבות וההווי הקיבוצי באמצעות תמונות, דמויות, תערוכות, חפצים, סרטונים ואירועים מחיי הקיבוץ לאורך השנים.

המסלול עובר בצריף הראשון דרך מבני הקשתות ההיסטוריים – הבנויים מהאבן האדומה-שרופה, מגדל המים, חדר האוכל, בתי הילדים, המכבסה, הסנדלרייה, דגם הרכבל הארוך שהוביל בוץ מהביצות למפעל, עד לתצוגת כלי הקרמיקה והפורצלן. הסיור חושף את סיפור החלוצים והתרבות הקיבוצית המעוררים נוסטלגיה וגעגוע אצל המבוגרים, גם אם לא גדלו בקיבוץ. מאידך גם הקטנים והמתבגרים מתחברים אליו בדרך חווייתית ונחשפים לחלוציות, לראשית היישוב ולימים שמשפחות שלמות התגוררו בחדר צפוף, וחדר לילד אחד ושירותים ומקלחות פרטיות לא היו אפילו בגדר חלום, ונעלים היו מעבירים מילד לילד או קונים (במקרה הטוב) רק בפסח ובראש השנה.

"לאתר מגיעים מבקרים מהארץ ומהעולם כדי לחוות חוויה קיבוצית במהלכה הם ישנים באורחן שלנו, אוכלים בחדר האוכל ומסיירים ברחבי הקיבוץ", מספרת אפרת פלד שדה, חברת המשק ומי שיזמה ומנהלת את התיירות בקיבוץ. "אנחנו עורכים גם מגוון סיורים, בהם שירת הקיבוץ – מסע בין אנשים, סיפורים ושירי משוררים שנכתבו על קירות המבנים הציבוריים; כשאומנות פוגשת נשמה – מפגש מרגש עם היצירה המקומית; נחל הנעמן – טיול טבע, מים ונופים; צפרות וחקלאות; ליקוט עונתי, וסיור לאורך הנחל בשילוב כתב חידה. אפשר לבחור גם פעילויות וסדנאות שמתכתבות עם ההיסטוריה שלנו, ובהן ציור על צלחות פורצלן, זכר לימי מפעל נעמן, מפגש מרגש והומוריסטי עם אברמ'לה הסנדלר בסנדלרייה האותנטית, לימוד ריקודי הורה כשהרוקדים לבושים בבגדי חלוצים, והצצה לענפי החקלאות – בשדות, במטעים ובבריכות הדגים". עוד היא מוסיפה בהתרגשות: "במסגרת התחרות של ארגון UNWTO הפקנו סרטון תדמית נפלא באנגלית, המתאר את הייחודיות של הקיבוץ, הקהילה, התרבות, המורשת וסגנון החיים המיוחד שלנו, ואנחנו מקווים להפוך למוקד תיירותי משמעותי, ערכי וייחודי באזור בפרט, ובארץ בכלל." הסיורים והפעילויות, חשוב לציין, נבנים בהתאם למידת העניין ולהרכב המבקרים – קבוצות, זוגות, משפחות וילדים.

מרכבות השדה

דביר שדה הוא חבר כפר מסריק, איש חינוך וחובב טיולים, והחיבור לתיירות הקיבוצית הכי טבעית לו מאחר ורעייתו מנהלת אותה והוא העזר כנגדה. וכך, בלי להתכוון, הוא גויס להוביל את סיורי השטח ברכבי מרשל (רכבים חשמליים קטנים). לא מדובר בעוד טיול טבע אלא בסוג של הרפתקה עם מי שמכיר כל שביל ופינה הסובבים את המשק, כולל טבע פראי ו"אגם נסתר" שנחבאים בסבך צמחייה.

את הטיול הוא מלווה בסיפורים מקומיים, הסברים ומשקפות לתצפיות, ועובר בתוף נוף גלילי, בין השדות, בריכות הדגים וגבעת הדייגים, שמשקיפה אל הבריכות שם עוצרים לאתנחתה על הנדנדה מול הנוף. בהמשך, נסיעה בין הבריכות ותצפית על הציפורים הנודדות ועופות המים שחוגגים על הדגים והעל יבול השדות. עצירה בכיפה הכחולה – מבנה קטן עם טאבון שהחבר'ה בנו על שפת המעיין ועורכים שם פיקניקים ומסיבות, אך זהירות מנמלי האש העוקצניות. הלאה לשמורת הטבע הפראית עין נמפית ולעין עאפיה – מעיין גדול מוקף סבך צמחי קנה שסוד מיקומו ידוע רק למקומיים. כדי לראות את המעיין תצטרכו לעלות על אבן גבוה מאוד, וכדי לפלס דרך אליו תצטיידו במצ'טה, רק אז תראו אותו במלוא הדרו, וביום חם קשה לעמוד בפיתוי ולא לקפוץ למים. בהמשך קטפנו פטל ותאנים, נסענו לאורך אפיק הנעמן, וחצינו את הגשר הירוק, הארוך, כדי לתצפת על הנחל.

לפרטים: 052-8346306

ריקוד הציפורים

קרן אור שחר השכימה אותי לפני 06:00 כדי להספיק לזריחה מעל בריכות הדגים. לכאורה אפשר לראות זריחה בכל מקום, ואת הבריכות בכל שעה ביום, אבל קרן, שהיא אומנית וצלמת, התעקשה שזו השעה הכי מדהימה לצלם את להקות הציפורים בבריכות על רקע אור ראשון, כשעדיין לא יצאו למעופן היומי, והיא צדקה! מופע הצבעים, הקולות וריקוד הציפורים שקבלנו שם היה שווה כל דקת שינה מיותרת ואת הסיכוי שאפספס את הפריימים עוצרי נשימה של השקנאים, הברווזים, החסידות והאנפות הצחורות במים, את הקורמורנים והמגלנים שחגו מעלינו, את השלדגים שפרפרו באויר בהיכון לצלול ולצוד את ארוחת הבוקר, ואת הדגים שקפצו במים כשהמכונה פיזרה להם מזון. כפינלה לשחר הצילומי קבלנו פריימים נוספים של סוסים באחו, חבורת כלבים שהתרוצצה סביבנו, וזוג ברכיבת אופניים רומנטית לאורך הנחל. והיה גם קפה שחור, סיפור על פוסט-טראומה ושיקום, אויר צח ורגעי אושר.

אז אם אתם בקיבוץ או בסביבה, צרו איתה קשר, תקבעו דייט בזריחה והיא תיקח אתכם ללוקיישן המדהים ותוך כדי תלמד ותיתן טיפים איך להפיק מהנייד שלכם תמונות וסרטונים מקצועיים.

תקשורת חיובית

"הסוסים הגיעו בדצמבר 2025, בינואר היינו אמורים לפתוח את החווה ובדיוק הייתה מתקפת טילים. הסוסים נבהלו מהאזעקות והבומים אבל לאט-לאט התרגלו", מספרת חופית, מדריכה ומנהלת בחווה, ומוסיפה שרק במאי האחרון פתחו רשמית. החווה יפה ומטופחת וכך גם הסוסים יפים וסקרנים, ועולה על כולם היא "במבה" היפה שבא לנו לאמץ. החווה עוסקת ברכיבה טיפולית ובקרוב יוסיפו גם טיולי רכיבה חווייתיים בשטח, ועד אז אפשר לחוות את המקום והסוסים בדרך ייחודית ומרגשת. הרוכבים, כולל ילדים קטנים, מוזמנים להכיר, להרגיש ולהתחבר לסוס, לטפל בו, לסרק את שערו, להרכיב את האוכף, להוביל אותו למנאז' ולהתנסות ברכיבה. אם יש ניסיון וביטחון אפשר לרכוב ולהריץ את הסוס. חוויה נוספת היא קשר בן אדם לבעל חיים ומפגש עם שניים מהסוסים שלמדו תקשורת חיובית. העבודה עם הסוס היא בתקשורת מהקרקע - לתת לו הנחיות, לנהל איתו שיח לא מילולי, ולנגיש את האהבה אליו.

אורחן כפר מסריק

האורחן הוא מותק של מקום – נעים, נוח ופונקציונאלי, מוקף מדשאות, גינות ועצים עבותים, המשדרים אווירת קיבוץ אותנטית וחוויית נופש רגוע. על הניהול אחראית עינב רייז, שמתרוצצת בשטח, מקפידה שיהיה מצוחצח ונקי ודואגת שלא יחסר כלום לאורחים. בשטח 20 חדרי אירוח צמודי קרקע ובשלושה סגמנטים – חדרי סופריור משופצים המתאימים לאירוח של זוג ועד שישה אורחים. בכל יחידה חדר שינה, פינת ישיבה, גינה צמודה ומטבחון מאובזר עם כלים, מקרר, מיקרוגל וקומקום. צימרים כפריים בנויים עץ עם חדר שינה וגלריה עם מזרנים, שילדים עפים עליה. אופציה שלישית הם חדרי שקד הממוקמים במה שהיו בעבר בתי הילדים, והם מתאימים לאירוח של זוג ועד למשפחה גדולה. בשטח פזורים ערסלים ופינות ישיבה, מותר למנגל ואם אתם בעניין טיול אופניים תוכלו לשכור אותן בקבלה, כולל מושב לילדים. האורחים מוזמנים לחגוג בבריכה, לאכול בחדר האוכל ולסייר בחצר הראשונים.

לאור הביקוש האורחן צפוי להתרחב בקרוב ולהתחדש ב-50 יחידות אירוח נוספות, ובימים אלה נבחנים שיתופי פעולה עם רשתות מלונות ועם רשתות המתמחות באירוח כפרי.

קפה תומאס

עגלת קפה הממוקמת בחצר הראשונים, למרגלות מגדל המים, מוקפת מדשאות, עצים ומבני אבן היסטוריים. בשטח והציבו שולחנות פיקניק, פינות ישיבה ומחצלות, שהופכות את העגלה למקום אידיאלי לבילוי זוגי או משפחתי, כשהילדים יכולים לשחק ולהתרוצץ במרחבים. בתפריט ארוחת בוקר נהדרת עם סלט טרי-טרי שנקצץ במקום, סלט ביצים צהבהב עם בצל ירוק, סלט אבוקדו מעולה, פרוסות חצילים צרובות וביצים לבקשתכם. ויש גם כריכים טעימים בקרואסון, מאפים מתוקים (הוניל משובח) ומלוחים (זה עם גבינת השמנת והפטריות מומלץ מאוד), טוסטים, בורקס טורקי, פיצה איטלקית, קינוחים וקפה SPUMA שמיוצר בקיבוץ ראש הנקרה, השכן. לפרקים נערכים בגינה גם ירידים ואירועים.

מתי: שישי-שבת, 09:00-14:00

פאב מסריק

פעם הייתה כאן מדגרת עופות, אח"כ מספרה ועכשיו פאב קהילתי מדליק באווירת הפאבים של שנות ה-80-90 בקיבוצים. הפאב נפתח בתחילת השנה ועל העיצוב האקלקטי אחראי עידו סוקר, החצרן של הקיבוץ שעיצב אותו בשילובים מענייניים ובהומאז' לעבר. בחלל הגדול הציב את הפרונט של הכבאית הראשונה במשק, הוסיף פריטים מימי חומה ומגדל, אקורדיון מיתולוגי וכורסאות "סבתא". מעל הבר תלה מדפים לבקבוקי היין, האלכוהול ושלושת ברזי הבירה, לצדם מוגשים פופקורן וזיתים. ויש גם מרפסת, שולחן ביליארד, ובמה להופעות.

מתי: חמישי-שישי מ-21:00

הגן של ג'ורדי

ירדן בוסקילה, שכולם קראו לו ג'ורדי, הדרים למסיבת הטבע הראשונה שלו ונרצח בנובה. הוא נולד וגדל בקיבוץ, עבד בהייטק, טייל בעולם, תרם לקהילה, ואף שהיה רק בן 25 הספיק המון. הייתה לו חשיבה יצירתית, ידי זהב, אישיות מעוררת השארה ותמיד דיבר על עולם טוב וירוק יותר, והעולם הירוק והטוב באים לידי ביטוי בדרך שמירב ושמעון, הוריו, בחרו להנציח אותו – גן טבע. "ירדן אהב טבע ומדבר ורעיון הגן התחיל כבר בשבעה מתוך מחשבה לעשות משהו קהילתי-חברתי לטובת כולם", מספר שמעון. הם בחרו בסוללת העפר מול ביתם, עשו גיוס המונים והמשפחה, החברים ואנשים טובים התגייסו לנקות את הגבעה ולהכשיר את השטח. ביחד נטעו עצי בוסתן, הביאו סלע גדול מרמת הגולן, שנשבר כאן לשניים והחליטו להשאיר אותו כסמל לשבר בחיים, עליו הציבו תחריט של ג'ורדי גולש בקייט סרף. על סלע נוסף מוצג פורטרט ושלט המספר על חייו, ועל אבנים אומנותיות מוצגים פסיפסים שמירב ומתנדבים יצרו בהשראת סיטואציות ומקומות שטייל בהם. הם בנו פרגולה גדולה להתכנסות, קיר אבנים בו שתלו פרחי דורנטה סגלגלים, בדומה לקיר הפורח שבנה בביתם, הוסיפו נדנדות, ערסל, ארגז חול, מטבחון ובור לפויקה, ונהיה "גן החיים של ג'ורדי" – מקום מקסים, מרגש ומזמין לטייל, לנוח ולהצטרף לערבי השירה שמירב מארגנת במקום.

הפרויקט של סיוון

סיוון שדה היה בן למשפחת חקלאים, נער של טבע ושדות, שבאופן אכזרי מצא את מותו בדיוק במקום שאהב. בנובמבר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הוא יצא להשקות את השדות וטיל שנורא מלבנון פגע בו. בקיבוץ הוחלט להנציח את סיון במסגרת פרויקט פיתוח הטבע והסביבה, במהלכו ישקמו וירחיבו את אפיק הנעמן ויצרו בריכת נחל, יקימו גשר להולכי רגל ולרוכבי אופניים, יכשירו שביל טיול, יבנו אמפי, יקימו רחבות תצפית, יפתחו בית קפה, ויכניסו חיים חדשים ושוקקים לאזור השדות והבריכות.

לה קולקטיב

קולקטיב הוא יקב קטן שהקימה קבוצת חברים מתוך אהבה ליין ולעשייה שלו. הם התמקמו במבנים מנדטוריים בקצה הקיבוץ, באחד עיצבו קיר אומנותי, שיבצו בקבוקי זכוכית צבעוניים והפכו אותו לחדר טעימות, ואת השני הפכו לחדר חביות. הם הקימו גם סוכת גפנים שמחברת בין שני המבנים שם הם יושבים, מארחים ושותים יין טוב. הם מייצרים בלנדים ויינות זניים בהם סירה, רסלאן, מרלו, מלבק ושיראז, ומבקבקים 3,000-4,000 בקבוקים בשנה. ואז הגיעה המלחמה וטרפה את הקלפים. חלקם התגייסו לשירות מילואים ארוך ובשנתיים האחרונות לא ייצרו יין והיקב הוזנח. בימים אלה הם מבטיחים לחזור, לתחזק את היקב, לייצר יין חדש ולפתוח למבקרים.

לפרטים: 052-8346330

גלריה מוניו

האדריכל מוניו ווינרוב גיתאי, אביו של במאי הקולנוע עמוס גיתאי, תכנן ב-1965 את מבנה חדר האוכל והחצר הפנימית בהשראת הבאוהאוס עם הגג השטוח, ובשילוב הסגנון האקלקטי. בצמוד תכנן גלריה לאומנות אבל היא לא נפתחה כי החברים לא הבינו את משמעותה, שאלו "אז מי יעבוד בשדות"? והפכו את המקום למחסן. אחרי שנים הגלריה חודשה ביוזמת גיתאי הבן, והיא מוקדשת לאומנות ישראלית ולתערוכות בנושאי חברה וסביבה.

בימים אלה מוצגת התערוכה "זמן שנרקם" המציגה עבודות שנרקמו בטכניקה של חוטי צמר. היצירות מביאות לידי ביטוי את סיפור חייהן של היוצרות, בהן אומנית מעוספיא שרקמה על שטיח משפחתי ישן, אומנית שרקמה על סיר אלומיניום של סבתא שלה, שלישית רקמה על מפיות משפחתיות, ורביעית הוסיפה לרקמה פסטה יבשה.