רמה אחרת: ככה נראה מלון חמישה כוכבים בסיני - בשליש מחיר מאילת

ממש מתחת לאף שלנו, במרחק הליכה של כמה דקות ממעבר הגבול עם מצרים, מסתתרת רצועה של מלונות חמישה כוכבים בין-לאומיים שנותנים פייט רציני למלונות באילת, ובשליש מהמחיר, עם ריף אלמוגים מדהים וכנאפה שכזו עוד לא טעמתם. השוס האמיתי? בזמן שהאגרה למצרים זינקה ל-120 דולרים במלחמה האחרונה עם איראן, האגרה לשוהים במתחם טאבה תעלה לכם 20 דולרים בלבד. אפס מאמץ, מקסימום תמורה. קפצתי לסוף שבוע במלון מובנפיק (Mövenpick), וחזרתי עם עודף לשופינג ללא מע"מ באילת.

> למרות הכל: לא מעט ישראלים עדיין נוסעים לחצי האי סיני

האמת היא שהפתרון לחופשה המושלמת נמצא לנו ממש מתחת לאף כבר שנים. אנחנו רגילים לחשוב על חופשות יוקרה במונחים של טיסות יקרות, תורים מתישים בנתב"ג או הון תועפות על מלון באילת, אבל מצאתי פיסה שלווה של גן עדן בטאבה, ממש קילומטר אחד מהגבול עם ישראל. קילומטר אחד בלבד, שעושה את כל ההבדל בקצב החיים ובתמורה לכסף.

לרדת לסיני בתקופה כזו מלווה בלא מעט פרפרים בבטן. מאז ה-7 באוקטובר כמות הישראלים שחוצים דרומה צנחה דרסטית, נתון שהעובדים המקומיים שם מאשרים בעצב. חשוב לי לשים את הדברים על השולחן כבר בהתחלה: המל"ל מפרסם אזהרת מסע לסיני, והחוויות שאני משתף כאן לא נועדו חלילה לצייר אותה כבטלה או מוגזמת. ההחלטה לעבור את הגבול היא אישית לחלוטין, והאחריות היא על הנוסעים בלבד. אבל עבור מי שבוחר בכל זאת לעשות את הצעד, מחכה תגלית מטורפת שקשה להאמין שנמצאת במרחק פסיעה מאיתנו.

הכל התחיל בנסיעה לאילת, והמשיך עם עלייה על אוטובוס אגד שיוצא בתדירות של כ-15-20 דקות הן מהתחנה המרכזית של אילת והן מנמל התעופה רמון במספר קווים שונים, דרך קניון מול הים. הדרך הייתה יפהפייה, על הכביש שיורד לאורך ים סוף, והנה בתוך רבע שעה הגעתי למסוף הגבול בטאבה. את הרכב אפשר להשאיר בחניון המסודר של רשות שדות התעופה על הגבול, או פשוט לחנות במקומות המוסדרים בעיר עצמה ולהגיע באוטובוס או במונית.

מעבר הגבול עצמו היה הפתעה נעימה, עם אפס סחבת ואפס תורים, כמצופה על רקע הצניחה בהיקף הנוסעים לסיני. מילאתי מראש הצהרה באתר מילגם על שהייה במתחם טאבה, מה שפטר אותי לחלוטין מתשלום אגרה בצד הישראלי. לאחר בדיקת ההצהרה וביקורת הדרכונים בצד הישראלי, ישנה הליכה של כ-200 מטרים אל הצד המצרי. בצד המצרי בוצע שיקוף של הכבודה, מילוי פרטי הנוסע על גבי טופס (עובדי גבול יציעו למלא עבורכם בתמורה לטיפ סמלי, אך זה ממש לא חובה), ביקורת דרכונים ולבסוף תשלום אגרת מעבר.

בצד המצרי האגרה עומדת על 20 דולרים בלבד לשוהים במתחם טאבה (עד קילומטר מהגבול) ומזנקת בחדות ל-120 דולרים למדרימים הלאה אל תוך סיני. העובדים המצרים היו אדיבים בצורה יוצאת דופן, ואפילו דיברו עברית בסיסית שעזרה להבין מיד מה נדרשים להציג. כשהשלמתי את כל ההליך בצד המצרי ונכנסתי אל תוך מצרים לראשונה בחיי, קיבל אותי שלט ״"Welcome to Egypt", ובתוך דקות בודדות של הליכה לצד הכביש חיכה לי הריזורט המפואר של רשת מובנפיק (Mövenpick) - ברמת חמישה כוכבים.

מרגע הכניסה למלון מבינים מיד את הפער העצום בתמורה לכסף בהשוואה לאילת. הריזורט הזה לא סתם נחשב לאחד האהובים בסיני ומכונה לעתים "הזנזיבר של סיני". מדובר בכפר נופש עצום המעוצב בצורה פתוחה עם מרחבים ענקיים ומציע 424 חדרים, סוויטות ואפילו בונגלואים פרטיים ייחודיים שממוקמים ממש כמעט על החוף. כל הטוב הזה מוצע במחיר התחלתי של כ-350 עד 430 שקלים לזוג ללילה.

גולת הכותרת היא רצועת החוף הפרטית של המלון, שמשקיפה לנוף nדהים של ארבע מדינות: מצרים, ישראל, ירדן וערב הסעודית. צעדים ספורים בתוך המים, בנקודה שבין החוף של מובנפיק לזה של מלון היוקרה השכן "סטייגנברגר ונלסון וילג'", מתגלה ריף אלמוגים מהמם ביופיו. אפשר לצאת לשנירקול, ליהנות מספורט ימי עם בננות ואבובים, לקחת שיט לאי האלמוגים, או פשוט לעלות על גמל ממש בתוך שטח המלון ולצאת לרכיבה ציורית לאורך החוף.

מרגע שנכנסים למתחם המלונות של טאבה, מקבלים מעטפת של שקט נפשי. יש שומרים ועמדות שיקוף בכניסה לכל מלון, ואפילו במעבר הרגלי בין המלונות בטיילת המחברת לאורך החוף, תעברו בדיקת תיקים. הוקפתי בישראלים, שמעתי עברית מכל עבר, והידיעה שמעבר הגבול פתוח 24 שעות ביממה ונמצא במרחק הליכה של מספר דקות - יחד עם קליטה סלולרית ישראלית מלאה – נתנה לי תחושת ביטחון מצוינת שגרמה לחששות לפוג אט אט.

בגזרת האוכל, המלונות מציעים חבילות על בסיס לינה בלבד, על בסיס ארוחת בוקר בלבד, על בסיס חצי פנסיון, על בסיס פנסיון מלא וכן על בסיס ״הכל כלול״. אני הלכתי על חבילת "הכל כלול", שאומנם שונה מה"אולטרה הכל כלול" שמצפים לו, אך טווחי השעות של ארוחות הבוקר, הצהריים והערב כל כך רחבים, שההפרש ביניהן עומד על שעה-שעתיים לכל היותר, כשבברים ליד הבריכה והחוף מציעים שתייה קלה ואלכוהול ממותגים מקומיים ללא הגבלה. כלל הארוחות הללו הוגשו כבופה עשיר, טעים ומגוון שהשתנה מדי יום – מה שהפתיע אותי מאוד לאור הביקורות הפושרות על האוכל במלונות בסיני. עם זאת, ה"חיסרון" היחיד של הכל כלול כרוך בויתור על מסעדות הקונספט של המלון. במלון ישנן מספר מסעדות, מתוכן Chopsticks הסינית, שממוקמת בתוך מבנה סיני קלאסי צף על המים ומגישה מנות מדהימות בכ-25 שקלים בלבד למנה, לצד מסעדה לבנונית, Shahrazad, שמציעה בשרים מצוינים וסלטים ערביים. עם כל הכבוד למנות העיקריות האותנטיות והטעימות להפליא, מנת הדגל בעיניי היא הכנאפה. מדובר בכנאפה עבה, שמנה ועמוסה בהמון גבינה, שכנראה תשנה את כל מה שידעתם על הקינוח הזה.

מובנפיק אומנם גנב לי את הלב, אבל מתחם טאבה מציע ריזורטים בולטים נוספים שנותנים תמורה פנטסטית. למי שמחפש את הקרבה המקסימלית, מלון שטייגנברגר ונלסון וילג' (הילטון לשעבר, שנבנה בתקופה שבה ישראל החזיקה בסיני) הוא המלון הצמוד ביותר לגבול. במחיר התחלתי משוער של כ-550 עד 640 שקלים לזוג ללילה, תקבלו אווירה שקצת יותר מזכירה את בתי המלון באילת, הבנויים לגובה ולא למרחבים. המתחם מחולק למבנה מודרני ול"כפר נלסון", שבנוי מאבן ועץ בסגנון אוריינטלי על קו החוף. יש במקום קזינו גדול ופופולרי, חוף פרטי, שתי בריכות חיצוניות, ספא וספורט ימי.

את הסופ"ש המפנק סיימתי עם חציית הגבול חזרה לישראל בקלילות, קפיצה למרכז אילת, ניצול העודף שנחסך כדי לעשות קצת שופינג ללא מע"מ בקניונים ובטיילת, ובנסיעה הביתה. זו ההוכחה שלפעמים, ממש מטר מהגבול, מסתתרת חופשה חלומית שנותנת כל כך הרבה יותר, בהרבה פחות. לא הגעתי לסיני של החושות, התנאים המינימליים או הנסיעות הארוכות לעומק חצי האי. רציתי משהו אחר לגמרי - חופשת בטן גב קלאסית. רק אני, הבריכה, הים, ספא מפנק, אוכל טוב ואפס התרוצצות - וקיבלתי בדיוק את זה.