זכתה בכל הקופה: התיירות בווגאס בירידה – וכולם נוסעים ל"חיקוי" שלה
בזמן שלאס וגאס מתייקרת, מתמסחרת ומאבדת קהל, עיר אחרת בנבדה - רינו, צוברת תאוצה ומושכת תשומת לב הולכת וגדלה. עיר ההימורים הקטנה, שבעבר נחשבה לגרסה הפחות נוצצת, מציעה חופשת קזינו במחירים שפויים, אווירה בוטיקית, סצנה תרבותית ואטרקציות טבע ייחודיות. עבור יותר ויותר מטיילים, זו כבר לא אלטרנטיבה, אלא הבחירה הראשונה
במשך עשרות שנים לאס וגאס נחשבה לבירת הבידור הבלתי מעורערת של ארצות הברית. עיר של אורות נוצצים, הימורים מסחררים וחיים ללא הפסקה. אך כיום העיר שמזוהה יותר מכל עם החטא והעונג, מתמודדת עם שורה של אתגרים: מחירים מרקיעי שחקים, ירידה בתיירות, שינוי בהעדפות המטיילים ובעיקר תחושת מיאוס גוברת. במקביל, צפונית מווגאס, עיר אחרת בנבדה, רינו (Reno) צוברת פופולריות. היא קטנה יותר ופחות נוצצת, אך עבור יותר ויותר מבקרים היא מציעה את כל מה שצריך לחופשה מהנה, ובחצי מחיר.
חשוב להבהיר: לאס וגאס לא עומדת להיעלם, אבל היא בהחלט עוברת טלטלה. מה שפעם היה יעד זול ונגיש לכל כיס, הפך לאתר יוקרה שמדבר בעיקר למי שמוכן לשלם. בקבוק בירה פשוט עשוי לעלות 9 דולר, חדר מלון רגיל עשוי להגיע ל-300 דולר ללילה (לפני מיסים ו"דמי ריזורט"), וכרטיס למופע? מאות דולרים, עוד לפני ההמבורגר שאחריו.
על פי אתר התיירות Budget Your Trip, עלות ממוצעת לשבוע בווגאס למטייל יחיד עומדת כיום על כ-2,583 דולר (8,500 שקל), לא כולל הוצאות מיוחדות. גם תחבורה בתוך העיר, שתייה בברים וביקורים באטרקציות פשוטות הפכו לעסק יקר. לפי נתוני רשות התיירות של וגאס, מספר המבקרים בעיר ירד בכ-11 אחוז לעומת השנה הקודמת, נתון שמדאיג את גורמי התיירות המקומיים, במיוחד לנוכח ירידה חדה של 18 אחוז במספר המבקרים מקנדה, שמהווים את קהל היעד הבינלאומי הגדול ביותר של העיר.
וגאס משנה כיוון. בשנים האחרונות היא שמה דגש לא רק על הימורים ובידור, אלא גם על ספורט. היא הפכה לבסיס של קבוצות ספורט מקצועניות, ביניהן קבוצת ה-NFL של הריידרס, קבוצת ההוקי גולדן נייטס, קבוצת ההאייסז של ה-WNBA, ובקרוב גם קבוצת בייסבול MLB. לצד זה נפתח ה-Sphere, אולם הופעות עתידני שהפך לאחת האטרקציות היקרות בעיר. כל זה יצר ביקוש גבוה והמחירים, כצפוי, עלו בהתאם. מופעים של אומנים כמו U2, ברונו מארס או הבקסטריט בויז הפכו להוצאה כבדה.
"ייתכן והלכנו רחוק מדי", מודה שון מקברני, סמנכ"ל מסחרי בקבוצת המלונות של המלון האייקוני סיזרס פאלאס, בהתייחס למדיניות התמחור האגרסיבית לאחר הקורונה. לדבריו, השדרוגים ברמת השירות והאוכל, למשל במזנונים, תרמו לעלייה החדה במחירים. אבל עם החזון החדש, נראה שוגאס משאירה מאחוריה את קהל המטיילים הפשוט יותר, זה שהתרגל לחבילות מוזלות, בופה ב-30 דולר, והימורים זולים יחסית. אלה, כך נראה, מחפשים כעת אלטרנטיבות.
רינו על המפה
וכאן נכנסת לתמונה רינו. היא לא מתיימרת להיות וגאס אבל יש לה את כל מה שצריך: קזינו, בידור, אוכל טוב, טבע מרהיב והכול בפחות כסף. למרות הגודל הצנוע, רינו מציעה חוויית קזינו מלאה ומשם גם כינויה "העיר הכי גדולה הקטנה בעולם" (The Biggest Little City in the World). מותגים מוכרים כמו סיזרס וסירקס סירקס פועלים בעיר, ולמשחקים ולמלונות מחירים נוחים בהרבה. לדוגמה, קומפלקס The Row, שלושה מלונות עם יותר מ-2,500 מכונות מזל ו-84 שולחנות משחק, מציע גם שאטלים חינמיים מנמל התעופה, וגם מכונות קפה בחדרים, מבלי לגבות על כך תשלום נוסף.
כבר בנמל התעופה ברינו אפשר להתחיל לשחק, זהו אחד משני נמלי התעופה היחידים בארה"ב שבהם מותקנות מכונות מזל (השני, כמובן, בווגאס). אבל רינו כבר מזמן לא רק עיירת קזינו: נהר הטראקי (Truckee River) עובר במרכזה, והאווירה בה פחות ממוסחרת, יותר בוטיקית, אומנותית ואותנטית. בעיר מתקיימים פסטיבלים לאורך כל השנה ובחודש יולי נערך Artown, אירוע תרבות גדול שמושך אומנים בין-לאומיים.
בלב העיר נמצא ה-Space Whale, פסל זכוכית צבעוני שמהווה מחווה לפסטיבל ברנינג מן. במוזיאון הרכב הלאומי יש אוסף נדיר של 225 מכוניות, ביניהן רכבים בבעלות סלבריטאים. אם אתם חובבי אומנות, מוזיאון האומנות של נבדה מציע תערוכות מתחלפות ומרשימות.
בגזרת האוכל, רינו מצטיינת בסושי אכול כפי יכולתך: בין 25 ל-45 דולר (83 עד 150 שקל) לסועד. גם שמות גדולים בתחום הקולינריה כבר כאן: גורדון רמזי מפעיל שתי מסעדות בעיר, וגם צ'רלי פאלמר מציע בשרים ודיונון טרי ברמה גבוהה.
היתרון הגדול של רינו על פני וגאס הוא המיקום הגיאוגרפי. העיר ממוקמת בעמק מדברי בגובה רב, למרגלות הרי הסיירה נבדה. תוך 45 דקות נסיעה מגיעים לאגם טאהו (Taho) יעד פופולרי בקיץ וגם בחורף, בזכות שלל פעילויות כמו סקי, שיט, ומסלולי הליכה. רינו קרובה גם לעיירות היסטוריות כמו וירג'יניה סיטי, עיירת כורי זהב מהמאות הקודמות, שבה אפשר לטייל בין מדרכות עץ, סלונים ישנים, מוזיאונים ורכבות קיטור.
עם זאת, גם מי שתומך בגלוי ברינו מודה: היא עדיין אינה מתחרה ישירה לווגאס. אין לה את גודלם ועוצמתם של בתי המלון הענקיים, את ריכוז המופעים הבין-לאומיים, או את תחושת האנרגיה הבלתי פוסקת שמאפיינת את הסטריפ, ועבור מי שמחפש גירוי תמידי ותקציבו כמעט בלתי מוגבל, העיר ממשיכה לספק את הסחורה. לעומתה, רינו מציעה נוסחה פשוטה אך אפקטיבית: חופשה מגוונת, נגישה, עם תחושת ערך טובה יותר לכסף. היא אולי לא תחליף לחלוטין את לאס וגאס, אך היא מציבה מראה בפני עיר ההימורים המיתולוגית, ומציעה אלטרנטיבה הולכת ומתחזקת.