אזהרה בקורסיקה: המחתרת שמאיימת על התיירים ב"אי היופי" – והחשבון הפתוח עם ישראל

במרחק טיסה קצרה מדרום צרפת, במרכז הים התיכון, ניצב האי קורסיקה (Corsica). עבור רוב התיירים שמחפשים את היעד האקזוטי הבא, הוא מוכר בעיקר כ"אי היופי" (L'Île de Beauté), פנינה ים-תיכונית שקטפה לא מעט תארים בזכות מצוקי גרניט אדירים, יערות חורש ריחניים ומפרצי טורקיז יפהפיים, וגם כמקום הולדתו של נפוליאון בונפרטה. אלא שמתחת לתמונות המרהיבות ולשקט המדומה שמושך אליו כשישה מיליון תיירים בשנה, מבעבע הר געש פוליטי וחברתי. בשבועות האחרונים הסכסוך המושתק של האי חזר למרכז הבמה עם עליית מדרגה חריפה: חמושים רעולי פנים מארגון המחתרת הוותיק FLNC הופיעו מול המצלמות עם אזהרה חדה לתיירים ולרוכשי הדירות הזרים: "סעו הביתה, אתם לא בטוחים כאן".

>> הסוד השמור של יוון: האי אסטיפליה כובש את פסגת דירוגי התיירות ל-2026

>> "מרגישים בטוחים רק בינינו": עם אבטחה כבדה וזהות מתערערת - הקהילה היהודית בליון בצומת דרכים

>> "הצד האפל של גן עדן": המורשת היהודית הנשכחת של איי האוקיינוס האטלנטי

מאחורי האולטימטום הדרמטי הזה מסתתר סיפור עמוק של אי שיושב על חבית חומר נפץ. זהו מאבק על זהות, שפה וקרקע מול הממשל המרכזי בפריז, לצד זיקה היסטורית ופוליטית מפתיעה, ולעתים מקוממת, למזרח התיכון: מהזדהות עמוקה של הלאומנים עם המאבק הפלסטיני, דרך מחנות אימונים בלבנון ובסוריה, ועד לתקדים ההיסטורי של הגנה על יהודים בתקופת השואה.

רובים במסתור ואוטונומיה על הנייר

הדרמה הנוכחית ניצתה בתחילת החודש כשחמישה עשר רעולי פנים, חמושים ברובי סער כבדים ומאחוריהם שלט לבן עם סמל ה-FLNC (החזית לשחרור לאומי של קורסיקה - פלג "איחוד הלוחמים"), כינסו מסיבת עיתונאים מחתרתית סודית. אל המפגש הוזמנו בלעדית כתבי העיתון המקומי Corse-Matin. במהלך המפגש שיגרו החמושים אזהרה ישירה ומאיימת במיוחד. "לכל אלה הנוחתים כאן כאילו מדובר בשטח כבוש: סעו הביתה", הצהיר מנהיג הקבוצה. "כל עוד זכויותינו הלאומיות אינן מוכרות, אם לא תיישרו קו, אל תראו את עצמכם בטוחים על אדמתנו".

המחתרת תקפה בחריפות את מה שכינתה "קולוניאליזם של מתנחלים". הכוונה היא להגירה של כ-5,000 אזרחים זרים (בעיקר מצרפת היבשתית) המשתקעים באי מדי שנה, לצד נסיקה חדה ברכישת "בתים שניים" כבתי נופש. התופעה הזו מזניקה את מחירי הנדל"ן לרמות שמחוץ להישג ידם של התושבים המקומיים ומשנה את אופיו של האי.

העיתוי אינו מקרי: הצעת חוק שעברה באסיפה הלאומית של צרפת ב-23 ביוני 2026, ואמורה לעלות לדיון בסנאט ב-21 באוקטובר, מציעה להעניק לקורסיקה אוטונומיה מורחבת תוך הכרה בזהותה התרבותית. אלא שבעבור ה-FLNC, המעוניין בעצמאות מלאה, מדובר ב"פארסה" שמנציחה את השליטה הצרפתית. המחתרת תקפה אפילו את המפלגות הלאומניות המתונות המנהלות את האסיפה המקומית ותומכות בהסדר, והאשימה אותן ב"הונאה חסרת תקדים". בתגובה לסרטון, התביעה הצרפתית נגד טרור (PNAT) פתחה בחקירה פלילית דחופה בחשד לקשירת קשר לביצוע מעשי טרור.

המאבק הלאומי, ההרים והקשר הפלסטיני

כדי להבין את שורשי הזעם, צריך לצלול לגיאוגרפיה ולהיסטוריה של האי. קורסיקה היא אי סלעי והררי במיוחד, למעלה מ-80 אחוז משטחו מורכב מרכסי הרים תלולים עם עשרות פסגות העוברות את גובה 2,000 המטרים. הטופוגרפיה הזו יצרה לאורך הדורות קהילות מבודדות בכפרים נידחים, שפיתחו רוח של עצמאות, חשדנות כלפי זרים ומסורת מקומית עשירה.

לאחר מאות שנים בשליטת רפובליקת גנואה האיטלקית, יזמו הקורסיקנים מרד בשנת 1755 בהובלת מנהיגם הלאומי פסקוואל פאולי (Pasquale Paoli), שהקים רפובליקה עצמאית ודמוקרטית. אלא שהעצמאות נקטעה ב-1768, כאשר גנואה מכרה את זכויותיה באי לצרפת. כוחותיו של מלך צרפת כבשו את האי ב-1769, חודשים ספורים בלבד לפני שנולד בבירה אג'אצ'יו (Ajaccio) נפוליאון בונפרטה. לאורך השנים כפתה פריז מדיניות מרכזית נוקשה: השפה הקורסיקנית (הקרובה לאיטלקית) נדחקה ממערכת החינוך לטובת הצרפתית, והכלכלה המקומית סבלה מהזנחה. התסכול הזה הוביל בשנות ה-70 של המאה הקודמת לצמיחת המאבק המזוין.

בשנת 1976 הוקם ארגון ה-FLNC, שהחל בסדרת פיגועים, חבלות בבתי נופש, סחיטת דמי חסות והתקפות על מבני ממשל. נקודת השפל הגיעה בשנת 1998, כאשר המחתרת הקורסיקנית התנקשה בחייו של קלוד ארניאק, המושל הצרפתי של האי. אף שזרועות המחתרת הראשיות הודיעו על הנחת הנשק ב-2014, האלימות שבה להתפרץ מדי כמה שנים. המקרה הבולט האחרון אירע ב-2022, כאשר איבאן קולונה, לאומן קורסיקני שנשפט למאסר עולם על מעורבותו ברצח המושל, הותקף ונרצח בתוך כלא שמור על ידי אסיר איסלאמיסט. הרצח הצית גל מהומות אלימות בכל רחבי האי, שהובלו בעיקר על ידי צעירים ובני נוער.

המחתרת והפוליטיקה הקורסיקנית פיתחו זיקה וקשר עמוק אל המאבק הפלסטיני. עם הקמתה ב-1976, אימצה מחתרת ה-FLNC אידיאולוגיה שמאלנית-רדיקלית ואנטי-אימפריאליסטית, והשוותה את מאבקו של העם הקורסיקני למאבקם של הפלסטינים.

הקשר הזה לא נשאר רק על הנייר: במהלך שנות ה-70 וה-80 יצאו פעילי ה-FLNC למחנות אימונים בלבנון ובסוריה, שהופעלו על ידי ארגונים פלסטיניים כמו "החזית העממית לשחרור פלסטין", ארגון שהוכרז כארגון טרור בידי ישראל, ארצות הברית, אוסטרליה, יפן והאיחוד האירופי, וביצע פיגועים רבים שבהם נפגעו ונרצחו מאות ישראלים ואזרחים נוספים, ובהם רצח השר רחבעם זאבי והשתתפות בטבח 7 באוקטובר לצד חמאס והג'יהאד האיסלאמי. במחנות אלו התאמנו הקורסיקנים לצד פעילים מארגונים אירופיים מקבילים כמו ה-ETA הבסקי וה-IRA האירי, ועברו הכשרות בלוחמת גרילה, הרכבת מטענים ושימוש בנשק, כל זאת בחסות ובמימון משטרו של מועמר קאדפי בלוב.

העמדה האנטי-ישראלית אינה שמורה רק למחתרות העבר, אלא חלחלה עמוק אל הפוליטיקה הממסדית באי. ב-28 ביוני 2025 עברה באסיפה המקומית של קורסיקה החלטה רשמית וחסרת תקדים: ההנהגה המקומית הכריזה על הכרה במדינה פלסטינית, גינתה את פעולות צה"ל בעזה ואף הגדירה אותן כ"פשעי רצח עם". נשיאת האסיפה, מארי-אנטואנט מופרטואי, הצהירה על התנגדות לשימוש בבסיסים צבאיים באזור עבור מה שהגדירה "פעולות המפרות את זכויות האדם", וקראה לממשלת צרפת להטיל אמברגו נשק מלא על ישראל.

אם לא די בכך, הניסיונות לנצל את האי לניגוח ישראל נמשכים. רק בחודש שעבר עוררה רעייתו של ראש עיריית ניו יורק (זוהראן ממדאני), רמה דואג'י, סערה בין-לאומית כאשר הנחתה סדנה במנזר עתיק בקורסיקה, שבה הוצגה מרים, אם ישו, כ"אישה פלסטינית היולדת תחת כיבוש", טענה שגררה תגובה חריפה מצד הקונסוליה הישראלית.

"אי חסידי אומות העולם" והפרדוקס המקומי

העמדה האנטי-ישראלית הנוכחית של המוסדות הפוליטיים בקורסיקה מייצרת פרדוקס היסטורי מכאיב, שכן האי מחזיק בהיסטוריה יוצאת דופן של הגנה על העם היהודי. כבר במאה ה-18, כשפסקוואל פאולי הקים את הרפובליקה הקורסיקנית, הוא הזמין אלפי יהודים מצפון איטליה ומספרד להשתקע באי, והעניק להם שוויון זכויות מלא, תקדים יחיד במינו באירופה של אותה תקופה. פאולי הצהיר אז: "ליהודים יש אותן זכויות כמו לקורסיקנים, שכן הם חולקים את אותו הגורל".

אבל הפרק המוזהב ביותר נכתב בזמן השואה: כשמשטר וישי בצרפת שיתף פעולה עם הנאצים בריכוז וגירוש יהודים, תושבי קורסיקה והמושל המקומי פול לואי עמנואל באלי סירבו למסור את יהודי האי. המקומיים החביאו אלפי יהודים בכפרים ההרריים הנידחים והנפיקו להם מסמכים מזויפים. הודות לערבות ההדדית, קורסיקה הייתה המחוז היחיד בצרפת שבו לא גורש אף יהודי להשמדה. על כך זכה האי לכינוי ההיסטורי "אי חסידי אומות העולם". בשנים האחרונות, בעקבות נסיקת האנטישמיות בצרפת היבשתית, שמעמיקה את תחושת חוסר הביטחון של הקהילה היהודית, היו מי שבחנו את האי כפתרון אפשרי. רב האי, לוי פינסון, דיווח על פניות ממשפחות יהודיות שהתעניינו במעבר. אלא שהמציאות בקורסיקה של היום רחוקה מלהיות פשוטה.

האי סובל ממתיחות חברתית גבוהה, ולצד חיכוכים ומהומות שנרשמו לאורך השנים מול מהגרים מוסלמים מצפון אפריקה, הבעיה המרכזית כעת היא הגישה הכללית של המחתרת והתושבים כלפי תושבים חדשים. ארגון ה-FLNC מבהיר כי אינו מעוניין בהגעת זרים, בין שמדובר בצרפתים מהיבשת ובין שבאזרחים מכל מדינה אחרת, ורואה בכל התיישבות חיצונית איום ישיר על הזהות והמשאבים המקומיים.

כך מוצא את עצמו "אי היופי" בלב קונפליקט מדמם: הוא חייב את מיליוני התיירים כדי לשרוד כלכלית שכן הכלכלה מהווה 40 אחוז מהכלכלה המקומית, אך בו בזמן מתקשה להכיל את הצפת המבקרים ורוכשי הדירות הזרים שמשתלטים על הקרקעות. בשטח, האוטונומיה שפריז מציעה על הנייר נתפסת כמעט כמו בדיחה, והרובים ששוב נשלפו במסיבת העיתונאים המחתרתית מבהירים שהשד הלאומני מעולם לא באמת הוחזר לבקבוק. מי שמתכנן להגיע לכאן בקרוב ייהנה אומנם מנופים עוצרי נשימה, אבל כדאי שיעשה זאת בעיניים פקוחות, כי מאחורי התמונות לאינסטגרם מסתתר אי שלא מהסס לחשוף את השיניים שלו.