אווירה נינוחה: 24 שעות בבודפשט – העיר שהישראלים יכולים להרגיש בה בבית
הישראלים מכירים ואוהבים את בודפשט כבר לא מעט שנים, אבל העובדה שבשנתיים האחרונות עיר הבירה של הונגריה עדיין מחכה ורוצה שהתיירים מהארץ יגיעו, הופכת את היעד למקום הכי נעים ונינוח בתקופה הזו. קפצנו לביקור קצר וגילינו בה אוכל טוב, קניות זולות ואווירה מושלמת
ככל שעובר הזמן רשימת היעדים שמקבלים ישראלים בזרועות פתוחות הולכת ומצטמצמת, ולא מעט פעמים צריך לטוס עד לצד השני של העולם, למדינה קטנה ולא מאוד מוכרת כדי לגלות שתושביה ממש תולים את דגלי ישראל ברחובות.
אבל גם "בשכונה שלנו" אפשר למצוא כמה מדינות שלא מתביישות להגיד "אתם רצויים" – אחת מהן היא הונגריה, שממש מחכה ורוצה שהתייר הישראלי יגיע. בימים קשים כמו שאנחנו חווים מדובר בעולם ומלואו, במיוחד כשאנחנו כל כך משוועים לצאת לחופשה ולנשום קצת אוויר.
את ההרגשה הנינוחה בבודפשט, בירת הונגריה, ניתן להרגיש כבר מהרגע הראשון שיוצאים להסתובב ברחובות העיר הנעימה. ההרגשה הזו תמיד היתה, והגדולה של העיר זה שהיא לא השתנתה כלפי הישראלים בשנתיים האחרונות, מה שלא ניתן להגיד על עוד הרבה מקומות אחרים, במיוחד באירופה. יצא לי להגיע אליה ל-24 שעות לאחרונה כדי לחוות את הדברים המרכזיים שיש לה להציע, וזו לא תהיה הגזמה להגיד שהרבה זמן לא נהניתי ככה משיטוט בעיר אירופית מרכזית.
גם את בודפשט, כמו כל עיר אחרת, ניתן לחוות בכמה רמות עומק: אפשר להעביר בה סופ"ש ארוך ולחקור בה לא מעט פינות, אך ניתן גם לטייל בה זמן קצר ולקבל ממנה טעימה מספקת שכוללת לא מעט אטרקציות, חוויות קולינריות ואווירה מיוחדת.
לישון בבודה ולהסתובב בפשט
כדי להצליח ליהנות בזמן כל כך קצר בחופשה אורבנית, המיקום של המלון חייב להיות מדויק: קרוב מספיק למקומות המרכזיים, שיהיה ממוקם באזור יפה ושיהיה ברמה גבוהה בפני עצמו. כזה בדיוק היה המלון שישנו בו – קימפטון (Kimpton Bem Budapest by IHG). מדובר במלון חדש שנפתח לפני כשנה וממוקם ממש על הדנובה, בצד של בודה (הצד המערבי של הנהר).
המיקום של המלון, ממש מול בניין הפרלמנט המרשים (ביום ועוד יותר בלילה) והאי מרגיט (Margit), והעובדה שהוא נמצא ממש על כביש ראשי עם תחבורה ציבורית וגם לא רחוק מהגשרים שמאפשרים חצייה מהירה לפשט, מאפשרת לחופשה להיות פשוטה ויעילה מאוד.
המלון עצמו, שנראה כמו ארמון שנפתח לקהל הרחב, הוא ברמה גבוהה ויוקרתית. העיצוב מרשים ומלכותי, החדרים גדולים ורמת השירות שמורה למלונות הקלאסיים של פעם. בחדר בו ישנתי היו מיטה זוגית גדולה ונוחה, אמבטיה בחלל המרכזי, מכונת קפה, חלוקים, פינות ישיבה ועוד. במלון יש אזור ספא עם בריכת שכשוך קטנה ומחוממת, סאונה וחדרי הירגעות. ארוחת הבוקר מגוונת וטובה ומשלבת בופה והגשה לשולחן. מחיר: החל מ-1,000 שקלים. מחוץ לעונה אפשר גם למצוא ב-800 שקלים ללילה.
היום הראשון: שיטוט באווירה אחרת
זמן הביקור אמנם היה קצר, אבל ההרגשה לא היתה לחוצה או שצריך ממש למהר. שעה אחרי הצ'ק אין והתארגנות, יצאתי מהמלון ונחתתי כאמור ישר בדנובה, למראה המרהיב של בניין הפרלמנט, של הסירות ששטות על המים ושל התיירים שמצטלמים לאורך הטיילת. זו היתה בדיוק התפאורה של שעת השקיעה וההרגשה היתה נינוחה ושלווה. הליכה של כעשר דקות הובילה אותי לגשר השלשלאות (Chain Bridge), שנמצא מתחת לגבעת הטירה, וממנו חציתי לצד של פשט - הצד בו בחרתי להתמקד בזמן הקצר שיש לי.
בגוגל מפות כיוונתי לאזור הרובע היהודי בו יש את בית הכנסת הגדול ואת שוק סימפלה (Szimpla) המפורסם ברחוב Kazinczy. במהלך ההליכה, בה לא מיהרתי, עצרתי גם בגלגל הענק והתיירותי שנמצא בכיכר אליזבת', כדי לראות את העיר מלמעלה (מחיר: 4,900 פורינט, כ-49 שקלים).
לסימפלה הגעתי לאחר כ-40 דקות של הליכה איטית. המקום שהוא מתחם ברים שנמצא בבניין שהיה מיועד להריסה, הוא בהחלט אחר ומיוחד, אבל גם בהחלט תיירותי. רוב היושבים, כך לפי השמיעה, דיברו אנגלית, ושתו בירה שקנו באחד מהברים במקום. ואיך עוד יודעים שמדובר באטרקציה שהתמסחרה? הבירה עלתה לנו 2,100 פורינט עם טיפ (כ-21 שקלים). מסיבוב מהיר בסופר בעיר, בירות ניתן למצוא החל מ-400 פורינט (כ-4 שקלים). ולמרות כל זאת, האווירה מגניבה, המקום יפה ושמחח ובסמוך אליו יש את מתחם KARAVAN בו שלל פוד-טראקס עם אוכל רחוב שסוגר טוב את הערב. אני בחרתי בעגלת המבורגר (המבורגר וצ'יפס עלו 2,900 פורינט, כ-29 שקלים).
היום השני: קניות, מעיינות חמים ומאפים
את היום השני שלי בעיר פתחתי בטבילת בוקר וקצת סאונה במלון, ארוחת בוקר טובה (עם קפה טוב) ויציאה להמשך השיטוט בצד של פשט. הפעם לקחתי טראם לאזור המרחצאות המפורסמים בעיר – סצ'ניי (Szechenyi), אחת מ"תחנות החובה" המשמעותיות בעיר. כרטיס הכניסה הכי בסיסי מתחיל ב-14,000 פורינט, כ-140 שקלים. אגב, כרטיס חופשי יומי עולה 2,700 פורינט, כ-27 שקלים. כרטיס נסיעה בודדת עולה 700 פורינט.
מהמרחצאות חזרתי לרחוב הקניות המפורסם – ואצי (Vaci) - מדרחוב גדול בו שלל חנויות מוכרות שיכול לסגור פינה מעולה למי שמחפש לעשות קניות ולחזור עם מתנות. המחירים בבודפשט זולים משמעותית מהארץ וזה תמיד משמח.
את הביקור בעיר סיימתי במטרלו של עדי פרץ, שנמצא ממש קרוב לבית הכנסת הגדול. עדי סגר את המאפייה המפורסמת שלו בעין זיוון בזמן המלחמה והחליט לעבור לעיר הבירה ההונגרית ולפתוח בה מקום חדש ומשודרג. טעמתי קרואסון עם שרימפס, כמה מאפי ביסים (יש תפריט טעימות שלם בקונספט הזה) שהיו מוצלחים, וכמובן שיש גם מתוקים בשפע. תסמכו עליי ועל עדי, שהכל היה מעולה, ותעצרו כאן כשאתם מגיעים לעיר.
ברור שעזבתי את בודפשט בהרגשה שלא מיציתי ושאני צריך לחזור, אבל גם בהרגשה שהיא נתנה לי 24 שעות מגוונות, מהנות ובעיקר מאוד נינוחות ומזמינות. וכמו במטרלו, טעמתי ממנה ביס ועוד אחזור לארוחה המלאה בהמשך.
* הכתב היה אורח של לשכת התיירות של הונגריה