מה באמת קורה במקום בו מטופלות נפגעות תקיפה מינית?

"האונס השני"

הזמן עבר והתגייסתי לצבא. בזכות המפקדת שלי בטירונות התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי, שלימים שינה לי את החיים. בזכותו חזרתי ללכת לבד בחושך, יכולתי להסתכל על גברים זרים מבלי לראות בהם אנסים, הסיוטים בלילות הפסיקו והחיים שלי חזרו להיות רגילים, פשוט נשארה שם הצלקת המכוערת. כשהשתחררתי היו לי שיחות ארוכות עם צופית גרנט. היא לימדה אותי איך הופכים את הכאב לכוח - המילים שלה הדהדו בי וידעתי שאני רוצה לתרום את חלקי לנפגעות תקיפה מינית ואונס, פשוט עוד לא ידעתי מה לעשות עם זה. רק אחרי שראיתי את הסרט של לינור אברג'יל הבנתי שיש כאן בעיה עמוקה יותר שקשורה לא לענישה המקלה, אלא בעיקר ליחס שניתן לנפגעים ולנפגעות.

ואז הגיע היום בו החלטתי לעשות מעשה ופתחתי עמוד פייסבוק שנקרא ״אונס שני״, על שם ה"חוויה" המפוקפקת של הנפגעים והנפגעות. יום אחד הגיעה לעמוד הפניה של ג': "הייתי רוצה שהעמוד שלך יעסוק גם באונס השני שחווים בבתי החולים", היא כתבה. ג' חשפה אותי למקום שלא הכרתי קודם: חדר ארבע בבית החולים ׳וולפסון׳. חיפשתי קצת באינטרנט והבנתי שזה חדר שנועד לתת מענה ראשוני לנפגעות תקיפה מינית ואונס, הן מבחינה רפואית והן פסיכולוגית. שמחתי לשמוע שהקימו חדר כזה. שמחתי לדעת שהחשיבות שלו מובנת מספיק כדי שהמערכות השונות ישמרו עליו כדי לתת לנפגעים תחושה של חום, ביטחון, הבנה ובעיקר של ערך עצמי שנגזל מהן. 

"בחורות יוצאות משם עם אמון מרוסק"

אני קוראת לנשים ולגברים להמשיך ולשלוח עדויות לעמוד. הקול שלכם נשמע והוא זה שיגרור אחריו שינוי. 

הכתבה המלאה תשודר הערב ב"עובדה", 21:00, ערוץ 2