"פעם צחקו עליי שאני אוטיסט, היום אני בהייטק"

הקסם של "ריאיון מיוחד" לא מסתכם במרואיינים המסקרנים, שלא מרבים לדבר עם התקשורת – אלא גם המראיינים החובבים על הספקטרום האוטיסטי (פרק חדש הערב, אחרי אולפן שישי, קשת 12). מדי שבוע הם מפתיעים ברגישות וביצירתיות עם שאלות מכל הסוגים, ועל הידוענים לענות על הכל ללא פילטרים. אחד מנבחרת המראיינים הוא יהונתן דיין, שסיפר היום עם אמו פולק בליק ב"גלית ואילנית" על ההכנות לתוכנית, המסע האישי שעבר בדרך לחשיפה והתקשורת דרך ציור ואנימציה.

איך הגעת ל"ריאיון מיוחד"?
יהונתן: "שמעתי על זה מאמא, היא אמרה שננסה ושיהיה כיף. לא האמנתי שאתקבל, האודישן היה סבבה. ידעתי שעשיתי מה שאני יכול. עכשיו לכל ריאיון אני מתכונן במשך חודשים בבית. אני כותב שאלות, אמא מאשרת אותן ואז אנחנו מתאמנים עליהן. בזום עם ההפקה הם בוחרים את השאלות הכי טובות שהתקבלו".

פולה: "אני רק מעדכנת לו את השאלות, הוא קורע מצחוק".

האם סיפרה על הגאווה הרבה שיהונתן מסב לה: "זה מרגש אותי מאוד. כשראיתי שיש תוכנית שחושפת אותם לציבור, ישר ידעתי שאני רוצה שהוא ישתתף. אמרתי להם שאם יביאו אנשים בתפקוד גבוה מדי זה לא הוגן, ושצריך להראות לציבור באמת מה זה אוטיזם". גוטמן המנחה הוסיפה: "אם מתחברים ומבינים אותם למרות שאין שם פילטרים, יש קסם אצל אנשים אוטיסטים" ואילו יהונתן עצמו תיקן אותה: "אני מעדיף להיקרא בחור עם צרכים מיוחדים".

איך גיליתם שיהונתן על הספקטרום?
פולה: "זה קרה בגיל מאוחר, גרנו באיטליה שם הוא אובחן ככבד שמיעה. גילינו את הבעיה האמיתית רק בארץ. מצבו לא היה טוב, הוא לא דיבר ותקשר, לא היה אפשר לצאת איתו מהבית. הלכתי לפסיכולוגית שאמרה לי שאם לא אפעל בהקדם, הבן שלי לא ילמד לדבר". 

מה האתגרים הכי גדולים שלכם?
יהונתן: "היחס בבית הספר היסודי. היה לכל כיתת החינוך המיוחד שלי קשה שם, זה היה כולנו נגד כל בית הספר. אף אחד לא לקח אותנו ברצינות, חשבו שאנחנו מפלצות. אנשים לא ידעו מה זה אוטיזם, הגדירו אותנו בתור בעלי חיים אנושיים. ניסינו להתחבר לילדים האחרים, אבל התרחקו או הוציאו לנו לשון".

פולה: "היום פשוט יותר מפעם. בתור אמא לילד עם צרכים מיוחדים, מפחיד שיום יבוא ולא יהיה מי שיסתכל עליהם. אני כל היום סביבו, דואגת, נמצאת שם ומנסה להעניק לו עצמאות. הייתי רוצה שכל מי שיש לו ילד כזה בבית יחשוף אותו, ולא יתבייש. בלי יהונתן הייתי פחות אנושית ורגישה, בלעדיו הייתי כלום. אני רואה בעצמי אמא נבחרת. יש משפחות שמגלות את מצב הילדים שלהן וחושבות שזה סוף העולם".

יהונתן: "אם ההורים לא דואגים לנו מספיק, האחים שלנו שולחים אותנו לדיור מוגן".

את השלווה של חייו מצא המראיין הצעיר דווקא באנימציה ואיור. הוא סיפר שהתחיל לצייר כשהיה צעיר, קודם בדפים וטושים ולאחר מכן במכשירים דיגיטליים. פולה הוסיפה: "הוא תמיד ביטא את עצמו דרך האיור, ואפילו התחיל לדבר באמצעותו. בעזרת הציורים שלו אני יודעת עליו הכל". יהונתן התברג למשרה בתחום הגרפיקה בזכות כישוריו, ועקץ לסיום: "פעם צחקו עליי שאני אוטיסט והיום אני בהייטק. תאכלו את הלב", לכל אותם ילדים שלעגו לו.